האם מישהו מאיתנו יחלום להיכנס למקדונלדס כדי לקנות לעצמו צ'יזבורגר? רחמנא לצלן, ברור שלא, זה כלל לא יעלה על דעתנו! כמו כן, גם מעשים דומים שאנחנו מתפתים לפעמים לעשות שהם בחומרה דומה, הם – לכל הפחות – דברים שאנחנו מתביישים מהם. אנחנו יודעים שחזיר הוא חזיר, ובמצבים ש)אנחנו משכנעים את עצמנו ש(אנחנו לא יכולים להימנע מהם, אנחנו מחביאים זאת מתוך בושה בפינות החשוכות של הארונות שלנו.
אבל, נניח שיש לי אי הסכמה או מחלוקת עם יהודי שני )לא אני כמובן, אבל אתם יודעים למה אני מתכוון...(. האם ארגיש נבוך להודיע לאחרים על התנגדותי אליו ולפרסם את תכונותיו השליליות? כלל לא! אראה בזה חובה קדושה.
]הרי מדובר על אנשים שעלבו אותי בדרך כלשהי. ומאחר שאני חלק אלוקה ממעל ממש )כפי שאדמו"ר הזקן קובע בספר התניא, שבו אני חייב להאמין באופן מוחלט(, כל מה שנעשה נגדי הוא אפוא נגד הקב"ה. אז אם אני לא אוביל את המסע הציבורי נגד אלה שעשו משהו נגדי, אני מראה חוסר כבוד לקב"ה, חלילה [!
חסיד אינו יכול לחלום לשבת באסיפה יחד עם חסידים אחרים, במקום קדוש ובזמן קדוש, ולדבר באופן גס. אבל אין זה בלתי נתפס, לשמוע באותה אסיפה על החסרונות של יענקל או שמרל או ברל )בין אם זה באמונתם, בהתנהגותם או בייחוס בגז'ע שלהם – או העדרם(. ככלות הכול, ההתנגדות לאנשים הללו מוצדקת. היא לא שנאת חינם!
אם הייתי רואה יהודי דתי עומד לחלל שבת, אני מקווה שאינסטינקטיבית אעשה כל שביכולתי כדי למנוע זאת ממנו. אם היית מכיר יהודי ששולח את ידו בדברים מפוקפקים; בוודאי שלא תנוח עד שתמצא דרך להשפיע עליו לחדול.
אבל כאשר מישהו שאנחנו מכירים מעורב במחלוקת, אנו עלולים לעודד צד זה או אחר בצדקת דרכם )ולבלות כל רגע פנוי בניסיון ללמוד משהו חדש מכל צד – כמו אנשים שנעמדים על היציעים כדי לצפות בקטטה(. או, במקרה הטוב ביותר, נשמור מרחק בנימוס, כמו אנשים לבושים יפה שעומדים הרחק משלולית בוץ.
אבל זה לא נראה שנרגיש את אותה תחושת דחיפות למנוע זאת כמו עם מעשי טריפה אחרים.
אכן, כשישנו הכשר על משהו שאינו מזוהה באופן מוחלט כחזיר, יש סכנה גדולה מאוד שהוא יישאר על המדף )עם כל הטרגדיות שיכולות לנבוע מכך(.
