אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין יח:) אוֹמְרִים מִקְצָת שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם בְּפָנָיו, וְכֻלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְהַטַּעַם שֶׁאֵין אוֹמְרִים כֻּלּוֹ בְּפָנָיו, נִרְאֶה דְּהַיְנוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ וְלֹא יָרוּם לְבָבוֹ. אֲבָל מִקְצָת-אוֹמְרִים, כְּדֵי שֶׁיִּזְדָּרֵז בַּעֲשִׂיַּת הַטּוֹב בִּרְאוֹתוֹ שֶׁיְּהַלְלוּהוּ בַּשְּׁעָרִים מַעֲשָׂיו, וְגַם כְּדֵי לְהַרְבּוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה, שָׁלוֹם וְרֵעוּת, בְּאֹפֶן שֶׁצָּרִיךְ פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט, שֶׁאִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁאֵינוֹ אָדוּק כָּל־כָּךְ בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁתִּכְבַּד עָלָיו עֲבוֹדַת הַמִּצְוָה, רָאוּי לְהַגִּיד שִׁבְחוֹ וּשְׂכָרָהּ שֶׁל מִצְוָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, וְלוֹמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ מַה טּוֹב חֶלְקְךָ, שֶׁאַתָּה קוֹנֶה עוֹלָם הַבָּא בְּמַעֲשֶׂיךָ, וְכָהֵנָּה דְּבָרִים הַמַּלְהִיבִים אֶת הַלֵּב, כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיק בְּמָעֻזּוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוֹת, אוֹ כְּדֵי שֶׁיְּשַׁבְּחוּהוּ, אוֹ כְּדֵי לִזְכּוֹת לְשָׂכָר טוֹב, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ, אֲבָל לְאִישׁ טוֹב שֶׁהוּא אָדוּק בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם וְעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו לְשֵׁם־שָׁמַיִם וְלֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיְּשַׁבְּחוּהוּ, רָאוּי לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מִלְּשַׁבְּחוֹ לְפָנָיו כְּלָל וּכְלָל, בִּפְרָט בְּדוֹר יָתוֹם זֶה, כִּי יֵצֶר הַגַּאֲוָה גָּבַר עַד מְאֹד כִּמְעַט אֵין אָדָם צַדִּיק בָּאָרֶץ שֶׁיִּנָּצֵל מִמֶּנָּה לְגַמְרֵי, וְרָעַת הַגַּאֲוָה הִיא רָעָה גְּדוֹלָה שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ה.) בְּשַׁמְּתָא מַאן דְּאִית בֵּיהּ. מִי זוּטַר מַאי דִּכְתִיב (משלי טז, ה) תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ־לֵב. כָּל דְּהוּא גְּבַהּ־לֵב.
וְאִם לְעוֹלָם יֵצֶר הַגַּאֲוָה סָמוּךְ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּשָׁמְעוֹ שֶׁיְּהַלְלוּהוּ בַּשְּׁעָרִים מַעֲשָׂיו גָּבַר אוֹיֵב וּמְסִיתוֹ הֶסֵּת כָּפוּל שֶׁיִּתְגָּאֶה. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא אִישׁ מִלְחָמוֹת שֶׁיִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ בָּעֵת הַהִיא כְּדֵי שֶׁיִּנָּצֵל מִמֶּנּוּ, בַּחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת מַה לִּי וּלְשִׁבְחָן שֶׁל בְּרִיּוֹת, אוֹ לִכְבוֹדָם שֶׁהֵם מְכַבְּדִים אוֹתִי, מֵאַחַר כִּי פְּשָׁעַי אֲנִי אֵדַע, וְאֶפְשָׁר שֶׁאֲנִי בָּזוּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח וְנִמְאָס לִפְנֵי בוֹרְאִי וְלִפְנֵי כָּל צְבָא הַמָּרוֹם, וּמַה יִּתֵּן לִי וּמַה יּוֹסִיף אִם בְּנֵי אָדָם טוֹעִים בִּי, אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרִי לִפְנֵי פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי־מִשְׁפָּט אֲשֶׁר לַה', שֶׁדָּן אֶת כָּל אָדָם לְפִי מַה שֶׁהוּא, כָּזֹאת וְכָזֹאת צָרִיךְ שֶׁהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ תֵּכֶף שֶׁיְּשַׁבְּחוּהוּ אוֹ יְכַבְּדוּהוּ כְּדֵי שֶׁיִּנָּצֵל מֵהַגַּאֲוָה, כֻּלֵּי הַאי וְאוּלַי.