שיחת שבת פרשת נח תשכ"ז
(תורת מנחם כרך מח, עמוד 235)
העניינים הקשורים עם כסף וזהב אינם בידו אלא "בידי שמיים". וממילא, גם אם עושה חשבון שהיה צריך להיות לו יותר כסף וזהב, העצבות מכך לא תועיל מאומה
עניין הגלות הוא מצד העדר השמחה. כמו שכתוב: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב (וההמשך לכך הוא:) ועבדת את אויבך גו'"; ומובן שהתיקון לכך הוא על ידי השמחה. וכיוון שכן, הרי עניין השמחה הוא עניין עיקרי, שעל ידו פועלים את הגאולה.
וכפי שדובר בשמחת תורה אודות סיפור כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר [הריי"צ], שכאשר הצמח-צדק ביקר אצל אנשי החייל מבני ישראל ב'אטשנורקאט', אמרו לו אנשי החייל, שכדי לכבוש עיר צריך ללכת עם "אמארש" [שיר לכת] של שמחה. ועל דרך זה גם בנוגע לעניין הגאולה – שפועלים זאת על ידי שמחה דווקא.
היצר-הרע יכול אומנם להתערב ולבלבל עם עניינים של עצבות. אך ידוע הפתגם שאמר כבוד קדושת אדמו"ר האמצעי בנערותו: "עצביהם כסף וזהב" כתיב. כלומר: סיבת העצבות ("עצביהם" מלשון עצבות) היא בגלל שמונחים בעניינים של כסף וזהב...
וכיוון שזהו עניין שנאמר על ידי רבותינו נשיאינו, הרי זו הוראה ונתינת כוח. שכאשר יהודי בא לידי עצבות, עליו להתבונן מהי סיבת העצבות - אם היא מצד עניינים של כסף וזהב וכיוצא בזה. ועל ידי זה תתבטל העצבות, ויבוא לידי שמחה.
ובפשטות: כיוון ש"הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", ו"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים", הרי מובן, שכל העניינים הקשורים עם כסף וזהב אינם בידו, אלא הם "בידי שמיים". ואם כן, גם כאשר עושה חשבון שמצד מעמדו ומצבו היה צריך להיות לו יותר כסף וזהב, אין לו מה להיות בעצבות מזה, שהרי העצבות לא תועיל מאומה.
ואדרבה: העצבות תפעל אצלו 'כיווץ' בכל האיברים, הכוחות והחושים, במחשבה דיבור ומעשה וכו', וכיווץ זה יפעל, חלילה וחס, גם למעלה. וכפי שנאמר בזוהר שההנהגה מלמעלה ("מלעילא") היא בדוגמת ("כגוונא") ההנהגה מלמטה ("מתתא"), כך, שגם ההמשכה מלמעלה תהיה באופן של 'כיווץ' חס ושלום, הן ברוחניות והן בגשמיות;
ודווקא על ידי השמחה פועלים שגם ההנהגה מלמעלה תהיה מתוך שמחה, ועל ידי זה יומשכו למטה חסדים גלויים, הן בעניינים רוחניים והן בעניינים גשמיים.
ונקודת העניין – שכללות העבודה צריכה להיות מתוך שמחה. הן שמחה של תורה – שתפעל הוספה בלימוד התורה, שיהיה באופן של ריבוי והרחבה, "ואתהלכה ברחבה"; ועל ידי הריבוי וההרחבה בתורה יומשך ריבוי והרחבה גם בענייני העולם, שיומשכו "מידו המלאה הפתוחה הקדושה (וגם "הגדושה", שזה אף יותר מ"מלאה") והרחבה";
והן שמחה של מצווה – שתפעל הוספה בקיום המצוות בהידור. ושמחה זו תפרוץ את כל הגדרים, כולל ובמיוחד בנוגע לאלו שנמצאים במיצר ושביה, בית האסורים וכו', 'ככל השמות שקראו לה...' [= יהודי ברית המועצות, שהיו סגורים בשעתו מאחורי מסך הברזל] – שהשמחה תפרוץ את הגדרים, ותפעל חופש לאסירים שיצאו מן המצר אל המרחב.
ובפרט כאשר מדובר לא רק באדם יחיד, אלא אודות ציבור. שהרי ידועה קושיית החוקרים: איך ייתכן שלפעמים רואים שהעניין של "בחוקותיי תלכו ואת מצוותי תשמרו גו'" מתקיים, אך למרות זאת את הייעודים של "ונתתי גשמיכם בעיתם וגו'" לא רואים בפועל? ותירוצם, שכאשר מדובר אודות יחיד, אזי יכול להיות שקיום הייעוד לא יהיה בגלוי; אבל כאשר מדובר אודות ציבור, הרי זה מוכרח להיות בגלוי.
ועל דרך זה בנוגע ל'פריצת גדר' שעל ידי השמחה, שבנוגע לציבור צריכה להיות פריצת הגדר בגלוי, כך שבוודאי יצאו כולם מן המצר אל המרחב, ועד לכללות העניין ד"ישמח ישראל בעושיו" ו"ישמח הוי' במעשיו" - "ישמח אותיות משיח", יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.