ד' מרחשון - יובל שנים
יומן מהר"ר ליפא ברענאן שי': התוועדות פתאומית
בשעות אחר הצהריים נודע לנו כי בערב תתקיים התוועדות עם כ"ק אדמו"ר שליט"א. הדבר היה לפלא גדול, שכן לכאורה לא הייתה כל סיבה לקיום ההתוועדות, ובפרט שכל האורחים כבר נסעו בימים הקודמים. כ"ק אדמו"ר שליט"א נסע לאוהל הקדוש, ולאחר תפילת מנחה החל להתוועד, משעה שמונה בערב ועד לערך השעה עשר וחצי.
כרגיל בהתוועדויות של ימות החול, פתח הרבי במאמר דא"ח, דיבור המתחיל "אלה תולדות נח, נח איש צדיק", ולאחר מכן המשיך:
א. מטרת ההתוועדות – "ויעקב הלך לדרכו" והשליחות לחברון
כללות עניין ההתוועדות הוא הרי דבר חידוש, ומטרתה לחזור על דבר מתורתם של רבותינו נשיאינו הקדושים, ובפרט מתוך ד' אמותיו של חותני, כ"ק מורי וחמי אדמו"ר. ודווקא בימות החול, כאשר ניתן להיות קשורים עם כל המקומות באמצעות הטלפון וכיוצא בזה, שכן עתה מתחילה העבודה של "ויעקב הלך לדרכו", עם סיומו של החודש הכללי, חודש תשרי. לאחר כל העניינים, ובהתאם להכרזה שהייתה בליובאוויטש "ויעקב הלך לדרכו", הרי דבר נכון וטוב ביותר שהכרזה זו תגיע לכל קצווי תבל ברגע אחד.
לכאורה, לא הייתה צריכה ההתוועדות להתקיים דווקא היום, אולם ישנם עניינים וסיבות לכך. בראש ובראשונה, הגיעה הידיעה כי השלימו את השליחות של שמיני עצרת ושמחת תורה, שליחותם של השלוחים לחברון, לירושלים העתיקה ולכותל המערבי. לפני שעות אחדות הסתיימה השליחות, וקישרו זאת עם ה"מארש" הידוע, המחבר את כל העניינים של יום הכיפורים, שמיני עצרת ושמחת תורה, ובשנה זו גם עם מילוי השליחות האמורה.
וכאן המקום להעיר בנוגע לחברון, שעליה נאמר בפסוק: "קרית ארבע היא חברון". וזהו הקשר לאהבת ישראל, שהיא כלל גדול בתורה ויסוד התורה כולה. עניין זה החל כבר בראש השנה, מ"אתם נצבים היום" ומ"תמליכוני עליכם", ונמשך עד לשמיני עצרת, שבו הקרבן הוא פר אחד וכו', והכול בלשון יחיד. וזהו הקשר לחברון ולמערת המכפלה, שבה נמצאים ארבעת הזוגות. שלמות עניינה של חברון היא דווקא כאשר כל ארבעת הזוגות נמצאים יחד.
וכפי שמבואר בעניין חג הסוכות, שעניינו הוא בחינת מקיף, כמבואר בספר "וככה", ב"פרי עץ חיים" ובסידור. ארבעת המינים הם כנגד ארבעת היסודות, ודווקא בצירופם יחד, כאשר כולם אגודה אחת, מתקיימת שלמות המצווה. ועל דרך זה בחברון: דווקא בצירופם של כל ארבעת הזוגות יחד באה לידי ביטוי שלמות עניינה של חברון ומערת המכפלה. כלומר, החל מאדם וחוה ושאר הזוגות, ולא על ידי אחד מהם בלבד.
כאשר עלתה הסברה להפריד בין הזוגות, התבטא גוי אחד, והדבר כבר נדפס, שעניינה של חברון ושלמות חברון הוא בכך שכל ארבעת הזוגות נמצאים בה יחד, ולא בהפרדתם זה מזה, כפי שהיה במשך אלפיים שנה.
עניין זה בא בהמשך למבצע תורה, שכן שלמות התורה קשורה בשלימות ארץ ישראל. וכמבואר בירושלמי ובבבלי, שכיבוש הארץ היה על ידי אברהם אבינו, והדבר כולל את כל ארץ ישראל, ובכללה חברון, ובפרט מערת המכפלה, שאברהם קנה בארבע מאות שקל כסף. ומכאן למבצע תפילין, שבהן נמצאות פרשיות מן התורה. וכן למבצע מזוזה, שבה נמצאות שתי פרשיות. וכן לשאר המבצעים: צדקה, נרות שבת קודש, כשרות, טהרת המשפחה ומבצע חינוך. כל זאת כדי להביא את העולם כולו למצב שבו יהיה "דירה לו יתברך", כפי שהיה בזמן המשכן.
וזהו טעם נוסף לקיום ההתוועדות: מכיוון שכבר מתקרבים לערב שבת, הרי יש בכך שייכות מיוחדת למבצע נרות שבת קודש. וזהו גם הקשר למבצע כשרות, שהיא חלק מעונג שבת. וכפי שנאמר: "נר דלוק", דווקא מערב שבת; וכן "שולחן ערוך", דווקא מערב שבת; וכן "מיטה מוצעת", גם כן דווקא מערב שבת. ומתוך כל אלה מגיעים לעניין האכילה בשבת.
וזהו עניין "טועמיה חיים זכו", בימים האחרונים של הגלות. וכפי שאומר אדמו"ר הזקן נ"ע, שהטעימה היא מכל תבשיל. ועל דרך זה ברוחניות, ובאופן של תענוג. וכל זה יהווה הכנה קרובה לגאולה האמיתית והשלמה, וליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו.
ב. המשך העבודה לאחר חודש תשרי והקשר לחברון
בהמשך למה שנאמר לעיל, שעניין "ויעקב הלך לדרכו" מתחיל ממוצאי יום הכיפורים ונמשך בשאר ימי חודש תשרי, בחג הסוכות ובשמחת תורה, הרי לאחר יום הכיפורים ישנו עניין אחד, ולאחר שמחת תורה נוסף עניין אחר. וכפי שדובר בשעת ההקפות בנוגע לחברון, לירושלים העתיקה ולכותל המערבי, וכן בנוגע לבית המדרש של הצמח צדק.
וכאן המקום גם להביע תודה והכרת הטוב לשלוחים, וכמאמר חז"ל: "שלוחו של אדם כמותו". ויהי רצון שימשיכו את כל מה שצריך להימשך מן ההקפות בכלל, ובפרט בעניין הקשר לחברון ולארבעת הזוגות, כפי שנתבאר וכפי שדובר באריכות.
וכפי שנאמר, שכל התפילות עולות לגן עדן דרך מערת המכפלה. וכן הדבר בנוגע לתפילות של כל ימות השנה, ובפרט כפי שמבואר בדרושים בעניין חברון, ובקשר ל"דוד מלך ישראל חי וקיים". שכן דוד מלך ישראל הגיע למלכותו דווקא באמצעות ההכנה של שבע השנים שבהן מלך בחברון.
ובנוגע לענייננו, הדבר בא בהמשך להכרזה שחברון וכל ארץ ישראל שייכות ליהודים, והדבר בא מהקב"ה. ועל ידי זה נגיע לקיום הייעוד "ויבנה בית המקדש במקומו" וכו', כאשר משיח יהיה מלך מבית דוד וכו'. ואז תהיה "שמחת עולם על ראשם", שמחה הנמשכת משמחת תורה.
ג. שלושת המבצעים המיוחדים לנשי ובנות ישראל
כפי שדובר קודם לכן בנוגע לכל המבצעים, שעל ידם יהיה קל יותר לקיים את כל המצוות, הרי גם בתוך המבצעים עצמם ישנם העניינים שהזמן גרמא. וכאמור לעיל, בנוגע לערב שבת ישנה הדגשה מיוחדת במבצע נרות שבת קודש, וכן בהכנת השולחן. שהרי "נר דלוק" נאמר דווקא קודם שקיעת החמה. וכן בנוגע לאכילה, וכן בנוגע לטהרת המשפחה.
וזוהי ההתעוררות בנוגע לשלושת המבצעים, שהם כנגד שלושת הקווים, המקבילים לשלושת האבות שבמערת המכפלה. ועד לזוג הרביעי, אדם הראשון, שהוא בדוגמת משיח, ומכאן הקשר למרים ולדוד מלכא משיחא.
וזהו גם הקשר לשלושת המבצעים השייכים לנשים: עניין "מיטה מוצעת" הוא כנגד "בני"; עניין "שולחן ערוך" הוא כנגד "מזוני"; ועניין "נר דלוק" הוא כנגד "חיי". וזהו גם הקשר למבצע צדקה. וכמנהג בהתוועדויות האחרונות, שעניין הצדקה ממשיך את שלושת הקווים ממדרגה שלמעלה מהם.
וכנהוג, ה"טנקיסטים", כפי שהם מכונים, ייקחו את השקלים ויחלקו לכל אחד ואחת שני דולרים. וכפי שדובר פעמים רבות, כאן נוגעת האיכות ולא הכמות. אחד מן הדולרים יש לתת לצדקה בתורת שליח, ואת הדולר השני יכול כל אחד לעשות בו כרצונו.
פרטים נוספים מאותו יום
שמעתי שבשעת אמירת פסוקי ההקפות בירושלים העתיקה, היה כ"ק אדמו"ר שליט"א בחדרו הקדוש ושמע את הפסוקים באמצעות חיבור טלפוני ישיר לחדרו הקדוש.
היום יצא לאור מכתב כללי מכ"ק אדמו"ר שליט"א בעניין "ויעקב הלך לדרכו", ובו ההוראה להמשיך את ענייני חודש תשרי במשך כל השנה כולה, ובפרט בכל הנוגע למבצעים הידועים.
ד' מ"ח תשל"ז - יובל שנים: מוגה
מעלת ההתוועדות באופן שהיו נשמעים הדברים בכל העולם ע"י שידור (בדוגמת "וארו כל בשר" דלע"ל); הקשר לחידושי חכמת האומות "בשנת שש מאות שנה לחיי נח" ע"פ דברי הזהר, דקאי גם על גילוי פני' התורה, ובפרט כשהפצת פני' התורה היא ע"י חידושי המדע, דהוי הכנה אל הגילוי דלעתיד. (ס"א-ג). הכרזת "ויעקב הלך לדרכו" בד' אמות דנשיא הדור באופן שנשמע בכל העולם; בפרט שביום זה עשו הקפות בקרית ארבע היא חברון ובירושלים העתיקה, בהמשך להקפות דכאן; נקודת מועדי חודש תשרי וההקפות - אחדות ישראל, וענין זה בהדגשה ב"קרית ארבע היא חברון" (חיבור ד' היסודות) ומערת המכפלה שכפולה בזוגות. (ס"ד-ח). ביטול ושלילת הסברא ה"פראית" ד"חלוקת" מערת המכפלה שקנה אברהם בכסף מלא עוד לפני מציאות דת ישמעאל, וכן בנוגע לשלימות כל ארץ ישראל. (ס"ט-י). "שלימות הארץ" קשורה עם שלימות התורה - וכל המבצעים וכל תרי"ג מצוות עד לעסק לשם שמים בעניני רשות, "ויעקב הלך לדרכו"; וזה החידוש דהכרזת "ויעקב הלך לדרכו" שבחודש חשון. (סי"א-יג). כל התפלות עולות למעלה דרך מערת המכפלה, ומזה מובן מעלת ההקפות שם; ההמשך לאח"ז בירושלים העתיקה כמו דוד שמלך בחברון לפני ירושלים; נתינת תודה ויישר כח למשתתפים. (סי"ד-ט"ז). התעוררות ג' המבצעים דנשי ובנות ישראל, שהם כנגד ג' האבות שבחברון - ג' רגלי המרכבה, וזה מביא רגל הרביעי דוד (השייך לאדה"ר - זוג הד' שבחברון); שלילת חוק "מיהו יהודי"; חלוקת צדקה ע"י הטנקיסטים. (סי"ז-כד). בלתי מוגה: - התוועדות זו קשורה במילוי השליחות לערוך הקפות במערת המכפלה, בכותל המערבי ובבית הכנסת צמח צדק בעיר העתיקה; ירושלים וחברון קשורות זו בזו, כל התפלות עולות דרך חברון ששם הי' פתח הג"ע, חברון ומערת המכפלה מבטאים ענין דאחדות ישראל. (ס"ב). ג' המבצעים נרות שבת קודש כשרות האכילה ושתי' וטהרת המשפחה קשורים עם האבות ואדם הראשון, מהנכון לתת ב' מטבעות של עשרה לאלו שיתחילו להדליק נרות ש"ק. (סט"ז).
ויהיה דבר נכון שגם לכל אישה או ילדה שפועלים עליה להדליק נרות שבת קודש, ייתנו שני דולרים, כנזכר לעיל. כל אחד מן הדולרים הללו מורכב מעשרה מטבעות של עשרה סנט.(Dimes)
ועל ידי זה יהיה עניין של "נר דלוק" מערב שבת לערב שבת. וכן עניין "המבדיל בין קודש לחול ובין ישראל לעמים", ושיהיה גיור כהלכה. ויש לעורר על שלושת המבצעים, ועל כללות עניין המבצעים, ועל כללות התורה כולה, עד שיתקיים הייעוד "בך ה' הצדקה."
והקב"ה יוציא את כולנו מן הגלות, ויקוים בנו "ואולך אתכם קוממיות", באופן מסודר ובסדר מסודר נזכה לקבל את פני משיח צדקנו. ואז יהיו שלום ושלווה בארצנו וכו', בקרוב ממש.
הניגונים בסיום ההתוועדות
הרבי הורה לנגן את הניגון "לכתחילה אריבער", ולאחר מכן את ניגון ההכנה ואת ניגון אדמו"ר הזקן פעם אחת. לאחר מכן ניגנו את הניגון "ניע זשוריצי", ואחר כך החל הרבי בעצמו לנגן "צמאה לך נפשי". ולפני צאתו החל לנגן "כי בשמחה."
ש"פ נח א' מ"ח תשב"א
שטארעק ווערטער מה קרה עם נוח למה (סי"א) יש פה ב' קצוות, שפעם רואים חסרונו שהמבול נקרא על שמו, ופעם רואים מעלתו שמי נח הולך על גאולה העתידה, וזה ב' תקופות לנוח לפני ואחרי המבול, לכאורה למה לא התפלל על אנשי דורו כי לפני המבול לא הי' ענין התשובה בעולם ולא יכל ללמד זכות על בני דורו כי ללמד זכות על הזולת מ'דארף דאס אליין איבערלעבען וידוע סיפור הבעש"ט שא' התלמידים לא הי' עליו לימוד זכות והבעש"ט וווידא שא' התלמידים יגיע מאוחר ערב שבת וכשראה כמה קשה שמירת שבת התחיל ללמד זכות על אחרים! וממשיך עם האדמור האמצעי שמכיון שנח לא חי עם ענין התשובה לא יכל ללמד זכות עליהם ומי שלא עבר ניסיונות או עכ"פ נסיונות קשים לא יכול להבין איך שייך לא לשמוע בקול ה' ולא יכול ללמד זכות אל אחרים, וזה התקופה שלפני המבול, אבל לאחרי המבול נהי' ענין התשובה ואז העבודה היא אחרת! תורת החסידות חידשה: א) שפנימיות התורה תתלבש בהשגה ועד לאנשים פשוטים, ב) גם בצדיקים שייך תשובה, ומרומז בפסוקים "השמים כסאי, והשמים החדשים. (ס"א). הכח לעבודת התשובה שהאדם יזדכך נמשך בעולם המבול שפעל זיכוך העולם. (ס"ו). קשת הו"ע התשובה השייך בכולם וגם לעתיד לבא. (ס"ח). בתחלת העבודה תורה ותשובה ב' ענינים נפרדים, ובסיום נעשים ענין אחד. (ס"ט).
ש"פ נח א' מ"ח תשכ"ד
אברהם אכן ביקש רחמים לא כמו נוח אבל משה רבינו הפקיר עצמו למען הכלל עד שאמר ואם אין מחני, לכאורה מה הקשר שלו לאותו העדה, אלא בהתאם לחידוש של מ"ת חיבור עליונים ותחתונים נהי' חיבור משה רבינו עם חוטאי העגל. גם מאדמו"ר מהוריי"צ על פ' נח ולך לך; ההוראה מפרטי סיפור המבול. (ס"א). ע"פ הנ"ל ביאור בהא שעכו"ם ששבת חייב מיתה. (ס"ב). סיום הסיפור מהתוועדות דשמחת תורה ע"ד ר' יוסף כלבו. (ס"ד).
ש"פ נח ד' מ"ח תשכ"ה
התחלת ביאורי רש"י עה"ת מידי שבת בשבתו. (ס"ב).
והוראה למעשה (בתור מאמר המוסגר):
הנהגה זו היא בדיוק להיפך מההנהגה שבמדינה זו, לרדוף אחר לבושים יקרים, ועוד יותר אחר קישוטי הבית (באמרו שיש לו על זה "ראי' מפורשת" מחסידות: מבואר בחסידות" שבית יקר יותר מלבוש, ובמילא, צריכים קישוטי הבית להיות בהידור גדול), עד שבשביל זה נעשים בעלי חוב עבור הלוואה צמודה לאחוזי ריבית (אם כי בהיתר עיסקא), ובלבד שיהיו לו קישוטי הבית.
כי, כל מה שזקוק לכך הרי זה רק בשביל השכנה, שבביתו יהי' "יפה" יותר מבבית השכנה. וגם זה גופא אינו אלא דבר זמני, שהרי בשעה שהשכנה תראה איך נראה ביתו, תבוא בטענות לבעלה, שאצלה צריך להיות יפה יותר, וכך יחזור אח"כ אליו, וחוזר חלילה, "ילכו מחיל אל חילי, עד שהוא מאבד את ה"אשראי" ("קרעדיט") ר"ל, ומפסיקים להלוות לו. ע"כ מאמר המוסגר.
וזוהי ההוראה מההנהגה שהיתה ב"חצרמות" שלא הי' אצלם כלל ענין של קנאה ותאוה, ומבלי הבט על כך שהיתה להם השפעה מרובה בגשמיות כנ"ל, היו אצלם מאכלים פשוטים, וגם הלבושים שלבוש כולל גם את המקיף דבית היו פשוטים.
נשאלת השאלה: בשעה שיש השפעה מרובה, "וישמן" איך מבטיחים שלא יהי' "ויבעט""? והמענה על זה: בשעה שזה באופן של "וישמן", אזי נעשה "ויבעט" רח"ל, אבל כשמתנהגים באופן ההנהגה של יקטן, "שהי' עניו ומקטין עצמו" הנה גם כשיש השפעה מרובה, מתנהגים באופן ד"חצרמות".
וזהו שרש"י מפרש "על שם מקומו": אין זה סתם שם שבו הי' נקרא, אלא שם זה הוא מצד שמקומו הוא "חצרמות", היינו שהתנהג בהנהגה זו (שהרי הי' במקום שכך נהגו, או כמ"ש הרמב"ם" בפירוש "מקום" בכ"מ, שהכוונה בזה היא לערכו ומעלתו של הדבר").
וזוהי הוראה בעבודתינו שיש ללמוד מיקטן, שקיבל חינוכו מעבר שצריך להיות בקטנות וביטולי", ובדרך זו חינך את בנו, בהנהגה של "חצרמות" כנ"ל. ופירוש זה בא בהמשך לפירש"י שלפנ"ז על יקטן.
ועוד נקודה מעניינת
(70) ובהקדמה: ידוע (ראה תו"מ ח"מ עי מחצית שעה זו עבור ענינים בלתי רצויים, או 224. וש"נ) שאין טוב במוחלט, אלא בכל לכל הפחות עבור עניני הרשות, ואילו ע"י דבר יש תערובות רע, וכמו"כ ובמכ"ש מודעה הנ"ל ישמע ברדיו שיעור תניא, דברי אין דע במוחלט, אלא בכל דבר יש טוב. חסידות ודברי התעוררות, ובודאי יפעלו וכן הוא בנוגע ל"עיתונים" (שהרי נמצאים הדברים עליו, יחד עם כל השומעים, וגם על אנו במדינה שרוב תושבי' קוראים עיתונים), אומר השיעור, כהלשון הידוע (ראה תו"מ שאע"פ שגורמים לבלבול וביטול זמן ועוד רשימת היומן ריש ע' שנד. וש"נ) "שיפעלו יותר וכו', הרי (מזה גופא שיש להם קיום) הדברים בי ובהשומעים" (מהנחה בלתי מוכרח שיש בהם גם טוב. ולדוגמא: נדפסה מוגה). מודעה ב"עיתון" שבמוצאי ש"ס זה מתחיל (71) נצבים ל. יד.
ועוד הענין:
תחלת חודש מ"ח תשכ"ח
היו ביום ראשון של חודש מרחשון תשכ"ח, בבקר אחרי תפלת שחרית ניגש הרה"ח וכו' ר' שניאור זלמן הלוי דוכמן לכ"ק אדמו"ר שליט"א ואמר לו שהיום מעמידים לשבת המצבה על קבר אמו הרבנית חנה עייה, שאל הרבי: למה מודיעים לי עד"ז, ענה ר' שנ"ז: חשבתי שהרבי בטח ירצה להיות שם באותו זמן. הרבי: "וואו האָט איר געהערט אז בא חסידים מאַכט מען אַ צימעס פון שטעלין אַ מצבה, איך האַלט נישט באַ פֿאָרין" [=היכן שמעתם שאצל חסידים עושים יענין' מהקמת המצבה, אינני חושב לנסוע]
אחרי מנחה שוב ניגש רישנ"ז דוכמן והודיע לרבי שהיי שם מנין והוא אמר קדיש וענה הרבי: אַ יישר כח.
[הוספה לאחר זמן: גם כשהעמידו המצבה על קבר הרבנית חיי מושקא ע"ה - לא נסע].
ועוד מעשה:
(1) מאחר שמנהגנו להעמיד המצבה מיד לאחר השבעה, ומסיבות שונות מסר הרבי את נוסח המצבה רק לאחר שמחת-תורה - התנצל הרבי על איחור העמדת המצבה עד אז ולא לפני זה.
ש"פ נח א' מ"ח תשכ"ז
מעורר חזק אודות ענין השמחה שכל הגלות בא מצד העדר השמחה, והסיפור של הצ"צ שביקר החיילים שאמר שלכבוש עיר צריך שמחה. והיצר הרע יכול להתערב עם עניני עצבות וידוע הפתגם עצביהם כסף וזהב, וזה הוראה מרבותינו נשיאנו כשיהודי בעצבות עליו להתבונן מהי סיבת העצבות! ואריכות בזה אודות החסיד שנשאר בבית הכנסת מוצאי יוהכ"פ אנעים זמירות. אצל כ"א צריך רגש של געגועים לחודש תשרי. במוצאי שמחת תורה מכריזים "ויעקב הלך לדרכו", אצל אלו שלא נסעו עדיין שמחת תורה,