Skip to content
פנינים בתורת הרבי כקביעות שנה זו

ר"ח מרחשון

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ר"ח מרחשון תשל"ו:

בכל דבר ישנו בכללות, ונפרט אח"כ לפרטים, וכן בחודש תשרי, שמראש השנה (בכללות) נתפרט לעשרת ימי תשובה וכו', ואח"כ על כל השנה כולה; החילוק בין לימוד התורה וקיום המצוות, שבלימוד התורה - ה"ה קשור תמיד עם אותו כח הבנה והשגה, משא"כ בקיום המצוות ישנו חילוק בפעולה של כל מצוה ומצוה, וכדי שיומשך בהעבודה ד"ויעקב הלך לדרכו" הוא דוקא ע"י הקדמת שמחת תורה (ולא שמחה של מצוה); ע"ד הוספה בלימוד התורה בחלק ההלכה שבה, ולפרסם (ב' פעמים בשנה) קובצי חידו"ת, והוספה בצדקה. (ס"ב). הטעם שבניית תיבת נח נמשכה ק"כ שנה, ולא קיים המצוה בזריזות, כי הציווי הי' שהוא יבנה לבד,ולזה צריכים הרבה זמן, ונפקא מינה: דמכיון שנצטוה "עשה לך", הר"ז נכסים משלו, וזה שסנחריב עשה דף מהתבה לע"ז - אינו אוסרו ד"אין אדם אוסר דבר שאינו שלו"; וההוראה: שאע"פ שהוא "מנהיג הדור" (בדוגמת נח) כדי להציל כמה אנשים, בעלי חיים וצומח צריך לבנות התיבה דוקא לבד, ולא ע"י משרתים וכו'. (ס"ג). "אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה", ועי"ז אין נפרדים א' מהזולת, כי שניהם חושבים על אותו ענין, חלוקת ג' שטרות לצדקה. (ס"ד).

ר"ח מרחשון תש"מ:

מוגה - כמה דרגות ב"ויעקב הלך לדרכו", ושלימותו בב' חשון. (ס"א). הוראה מזה שב' חשון חל ביום שלישי שהוכפל בו כי טוב, והקשר לשמח"ת. (ס"ה). הקשר לפ' השבוע - כריתת ברית נח. (ס"י). בלתי מוגה - שיחה א: ב"ויעקב הלך לדרכו" יש כו"כ דרגות ושלימותם - לאחר ראש חודש מר-חשון בימי המעשה (ביאור בענין תוספת שלימות בתורה ומצוות בכלל) וזהו הטעם להתוועדות; לתוספת שלימות בשמחה - עריכת "שבע ברכות.". שיחה ב: התחלת ימי המעשה בשנה זו ביום השלישי החיבור ד"טוב לשמים" ו"טוב לבריות"; וההוראה: בשמחת תורה, כשהתורה שמחה, אין הבדל בין "שמים" ו"בריות" והשמחה ביחד עם "בנך... הגר" וכו' היא בדרך ממילא אבל כן צ"ל גם בימי המעשה, ובכללות - לאחר המצב הנעלה צ"ל עבודה עם ענינים חומריים [ע"ד הדיוק בעניני קבלה ביחס לספר עמק המלך]. שיחה ג: אמירת "לחיים" ע"י אלו שלא נכחו כאן בשמחת תורה. שיחה ד: לפעמים מוכרחים לדבר ע"ד התורה לא כפי שהיא בדרגא ד"שעשועי המלך בעצמות" לשלול טעויות בפסקי דינים; בדוגמת מה שדוד המלך שקרא לתורה בשם "זמירות", כי הי' המצור והי' צריך לפעול שמחה; בענין המצב בארץ הקודש דבגלל העדר ד"שויתי ה' לנגדי תמיד" וברכת התורה שמזכירה על "נותן התורה" אין מבררים הדין לאמיתו; כשם שחסידות גרמה לתוספת הידור בב' זוגות תפילין, הדרת פנים זקן וכו' כך, ויותר, לגבי יוקר וחשיבות התורה שאינו מתמעט ח"ו ע"י עבודת התפלה, ואדרבה - עי"ז מגיעים למעלה דתורה כפי שהיא "חכמתו ורצונו ." שיחה ה: שייכות השיעור היומי בחומש - (ח, א) "ויזכור אלקים את נח וגו'" לראש חודש וליום שלישי; ביאור בג' הדרגות בכריתת ברית: א) דנח, ב) דאברהם, ג) דמשה רבינו במתן תורה - המשכה פנימית. שיחה ו: "ויזכור גו'" (הנ"ל הי' בראש חודש סיון, ושייך למתן תורה ולמעשה) צ"ל הוספה בנגלה ובחסידות בשקידה ובהתמדה והוספה בכל המבצעים. שיחה ז: הסיום בברכה שהיציאה לימי המעשה תהי' בשמחה ובניגון "כי בשמחה תצאו".

ר"ח מרחשון תשמ"ג:

שיחה א: "אלה תולדות נח נח" - נייחא בעליונים ונייחא בתחתונים, ובתכלית השלימות - "וערבה לה' גו' כימי עולם" - כימי נח; נח לבדו פעל עילוי ושלימות בעולם כולו, למרות גודל הירידה שבדורו. ולכן קורין פ' נח בהתחלת חודש חשון (כאשר יוצאים מחודש תשרי, מרובה במועדות, ונכנסים לעובדין דחול דכל ימי השנה) - נתינת כח ליהודי לפעול בעולם, "ויעקב הלך לדרכו". (ס"א). שיחה ב: עבודת ה' צ"ל מתוך הרחבה ותענוג (בפרט כאשר ראש השנה חל בשבת), ולכן יש להשתדל להסיר כל המניעות כו', כדי שהעבודה תהי' בנקל, ואז תנוצל היגיעה עבור ענינים נעלים יותר. וכדי להקל בקיום ההחלטות דחודש תשרי על כל השנה - יש לארגן "כנסים" (בהתחלת חודש חשון) ברבים ובציבור, שאז ישנו תוקף מיוחד להחלטות המסייע לקיימן בפועל. (סי"ג). שיחה ג: לבישת המנעלים כאשר הרגלים לחות ממי הרחיצה. (ס"כ). שיחה ד: זמן שאילת גשמים בחצי כדור התחתון (מצפון לדרום). (סכ"ח). שיחה ה: חלוקת דולרים לצדקה, וחלוקת בקבוקי משקה. (סל"ג).

ר"ח מרחשון תשמ"ג - נשי חב"ד:

תכלית הכנס - התעוררות וחיזוק בקשר לקיום ההחלטות דחודש תשרי. (ס"א). תפקידם של בנ"י לפעול בעולם כולו, כולל - אוה"ע שבמדינות העולם כולו. (ס"ב). האור דנרות שבת ויו"ט - בוקע ומאיר גם ברחוב. (ס"ו). בחודש חשון - חנוכת ביהמ"ק השלישי. (ס"ח). שיעור חומש היומי "בא אל התיבה", ועי"ז קיום העולם מחדש "עולם חדש ראה". (ס"י). במדרש תנחומא ר"פ נח - ג' המצוות דנשי ישראל. (סי"ב). סיום הכנס - בצדקה, ג' הקוין שעליהם העולם עומד. (סי"ד).

ר"ח מרחשון תשמ"ג - צבאות השם:

שיחה א: "פקודת היום" ד"כנס" זה הכנה לקראת היציאה והשליחות ל"מקום רחוק", מחושד תשרי לחודש חשון. (ס"ב). שיחה ב: "תחרות" - "קנאת סופרים תרבה חכמה" - בנושא "אחדות ישראל". (ס"י). בחודש חשון נסתיימה המלאכה דבנין ביהמ"ק הראשון, ולכן, הרי זה זמן מסוגל לעסוק בפעולות שהם בתור הכנה לבנין ביהמ"ק השלישי; בחודש חשון עצמו - עילוי מיוחד בז' חשון וט"ו חשון. (סי"ב). שיחה ג: הוראה מפ' נח: "נח איש צדיק גו'" - אפילו בהיותו יחידי פעל בעולם כולו, ועאכו"כ בצירוף כל אלו השייכים ל"צבאות השם". הוראה מיום השלישי - "הוכפל בו כי טוב". (סט"ז). סיום הכנס - בנתינת צדקה, וניגוני שמחה. (סי"ט).

ד' מ"ח תשל"ז - יובל שנים:

מוגה - מעלת ההתוועדות באופן שנשמעים הדברים בכל העולם ע"י שידור (בדוגמת "וארו כל בשר" דלע"ל); הקשר לחידושי חכמת האומות "בשנת שש מאות שנה לחיי נח" ע"פ דברי הזהר, דקאי גם על גילוי פני' התורה, ובפרט כשהפצת פני' התורה היא ע"י חידושי המדע, דהוי הכנה אל הגילוי דלעתיד. (ס"א-ג). הכרזת "ויעקב הלך לדרכו" בד' אמות דנשיא הדור באופן שנשמע בכל העולם; בפרט שביום זה עשו הקפות בקרית ארבע היא חברון ובירושלים העתיקה, בהמשך להקפות דכאן; נקודת מועדי חודש תשרי וההקפות - אחדות ישראל, וענין זה בהדגשה ב"קרית ארבע היא חברון" (חיבור ד' היסודות) ומערת המכפלה שכפולה בזוגות. (ס"ד-ח). ביטול ושלילת הסברא ה"פראית" ד"חלוקת" מערת המכפלה שקנה אברהם בכסף מלא עוד לפני מציאות דת ישמעאל, וכן בנוגע לשלימות כל ארץ ישראל. (ס"ט-י). "שלימות הארץ" קשורה עם שלימות התורה - וכל המבצעים וכל תרי"ג מצוות עד לעסק לשם שמים בעניני רשות, "ויעקב הלך לדרכו"; וזה החידוש דהכרזת "ויעקב הלך לדרכו" שבחודש חשון. (סי"א-יג). כל התפלות עולות למעלה דרך מערת המכפלה, ומזה מובן מעלת ההקפות שם; ההמשך לאח"ז בירושלים העתיקה כמו דוד שמלך בחברון לפני ירושלים; נתינת תודה ויישר כח למשתתפים. (סי"ד-ט"ז). התעוררות ג' המבצעים דנשי ובנות ישראל, שהם כנגד ג' האבות שבחברון - ג' רגלי המרכבה, וזה מביא רגל הרביעי דוד (השייך לאדה"ר - זוג הד' שבחברון); שלילת חוק "מיהו יהודי"; חלוקת צדקה ע"י הטנקיסטים. (סי"ז-כד). בלתי מוגה: - התוועדות זו קשורה במילוי השליחות לערוך הקפות במערת המכפלה, בכותל המערבי ובבית הכנסת צמח צדק בעיר העתיקה; ירושלים וחברון קשורות זו בזו, כל התפלות עולות דרך חברון ששם הי' פתח הג"ע, חברון ומערת המכפלה מבטאים ענין דאחדות ישראל. (ס"ב). ג' המבצעים נרות שבת קודש כשרות האכילה ושתי' וטהרת המשפחה קשורים עם האבות ואדם הראשון, מהנכון לתת ב' מטבעות של עשרה לאלו שיתחילו להדליק נרות ש"ק. (סט"ז).

ש"פ נח א' מ"ח תשב"א:

שטארעק ווערטער מה קרה עם נוח למה (סי"א) יש פה ב' קצוות, שפעם רואים חסרונו שהמבול נקרא על שמו, ופעם רואים מעלתו שמי נח הולך על גאולה העתידה, וזה ב' תקופות שהיו לנוח לפני ואחרי המבול, לכאורה למה לא התפלל על אנשי דורו כי לפני המבול לא הי' ענין התשובה בעולם ולא יכל ללמד זכות על בני דורו כי ללמד זכות על הזולת מ'דארף דאס אליין איבערלעבען וידוע סיפור הבעש"ט שא' התלמידים לא הי' עליו לימוד זכות והבעש"ט וווידא שא' התלמידים יגיע מאוחר ערב שבת וכשראה כמה קשה שמירת שבת התחיל ללמד זכות על אחרים! וממשיך עם האדמור האמצעי שמכיון שנח לא חי עם ענין התשובה לא יכל ללמד זכות עליהם ומי שלא עבר ניסיונות או עכ"פ נסיונות קשים לא יכול להבין איך שייך לא לשמוע בקול ה' ולא יכול ללמד זכות אל אחרים, וזה התקופה שלפני המבול, אבל לאחרי המבול נהי' ענין התשובה ואז העבודה היא אחרת! תורת החסידות חידשה: א) שפנימיות התורה תתלבש בהשגה ועד לאנשים פשוטים, ב) גם בצדיקים שייך תשובה, ומרומז בפסוקים "השמים כסאי, והשמים החדשים. (ס"א). הכח לעבודת התשובה שהאדם יזדכך נמשך בעולם בזמן המבול שפעל זיכוך העולם. (ס"ו). קשת הו"ע התשובה השייך בכולם וגם לעתיד לבא. (ס"ח). בתחלת העבודה תורה ותשובה ב' ענינים נפרדים, ובסיום נעשים ענין אחד. (ס"ט).

ש"פ נח א' מ"ח תשכ"ד:

אברהם אכן ביקש רחמים לא כמו נוח אבל משה רבינו הפקיר עצמו למען הכלל עד שאמר ואם אין מחני, לכאורה מה הקשר שלו לאותו העדה, אלא בהתאם לחידוש של מ"ת חיבור עליונים ותחתונים נהי' חיבור משה רבינו עם חוטאי העגל. גם מאדמו"ר מהוריי"צ על פ' נח ולך לך; ההוראה מפרטי סיפור המבול. (ס"א). ע"פ הנ"ל ביאור בהא שעכו"ם ששבת חייב מיתה. (ס"ב). סיום הסיפור מהתוועדות דשמחת תורה ע"ד ר' יוסף כלבו. (ס"ד).

ש"פ נח ד' מ"ח תשכ"ה:

התחלת ביאורי רש"י עה"ת מידי שבת בשבתו. (ס"ב). ג' המבצעים נרות שבת קודש כשרות האכילה ושתי' וטהרת המשפחה קשורים עם האבות ואדם הראשון, מהנכון לתת ב' מטבעות של עשרה לאלו שיתחילו להדליק נרות ש"ק. (סט"ז).

ש"פ נח א' מ"ח תשי"ז:

מאמר ארוך אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל וכו', בס"ו שארפע ווערטער שגדול שבגדולים טוט אויף ע"פ טעם ודעת, אבל צריך לדעת שלא יכולים ככה להתנהל, אלא צריך מסירות נפש, ואותו דבר אפילו כשלומדים חסידות בשופי, וחושב שעומד כבר על השפיץ, אומרים לו שצריך לעבוד עם מסירות נפש ובס"ז אומר שזה הרמז שכשיוצאים מעבודת חודש תשרי קוראים פ' נח, כי אומרים לו בא אל התיבה שצריך מסירות נפש, בכל מאודך דווקא, ובסי"א אומר שזה הי' המבול, טבע במים, שהיו סגורים בתיבה, אותיות תורה ותפילה אבל התכלית לא המבול אלא לצאת מהתיבה לעולם, כפי שאומר הרמב"ם שהטהרה נגמרת כשיוצאת מהמקוה דווקא וכו' ועיי"ש. כל עניני התורה כוללים ענינים אחרים; תשרי חודש כללי ובשבת זו נכללים עניניו כדי להמשיכם על כל השנה. (ס"א). תשובה באופן דמסירת נפש ולמעלה מטעם ודעת; ביאור מה שאמר אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לאדמו"ר מהוריי"צ שלמחרת יום הכיפורים "דארף מען ערשט תשובה טאן". (ס"ד). "קשה עלי פרידתכם" - בשמיני עצרת צריכים להמשיך ענין האחדות על כל ימי השנה; משל לזה מענין המבול. (ס"ח). צריכים להסביר מה שדובר במשך חודש תשרי לכל חלקי ישראל; אדמו"ר מהוריי"צ כתב שיחות ומאמרים באידיש כדי שהנשים תוכלנה להבינם; גם ענינים עמוקים שייכים לנשים (בית יעקב) - כה תאמר לבית יעקב. (ס"ב). מוסדות חב"ד צריכים להעלות בקודש - "הצעיר יהי' לאלף". (סט"ו). שעבוד הקב"ה על "שאר כסות ועונה" של נשמות ישראל הוא בתוקף רב, כי "להחליפם באומה אחרת אי אפשר". (סט"ז). פ' נח - "קאלאמוטנע וואך". (סי"ח).

More in this printout

View the whole printout