Skip to content
פנינים בתורת הרבי כקביעות שנה זו

ש"פ נח ו' מרחשון

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ש"פ נח ו' מרחשון

ש"פ נח א' מ"ח תשי"ז:

מאמר ארוך אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל וכו', בס"ו שארפע ווערטער שגדול שבגדולים טוט אויף ע"פ

ש"פ נח א' מ"ח תשב"א:

שטארעק ווערטער מה קרה עם נוח למה (סי"א) יש פה ב' קצוות, שפעם רואים חסרונו שהמבול נקרא על שמו, ופעם רואים מעלתו שמי נח הולך על גאולה העתידה, וזה ב' תקופות שהיו לנוח לפני ואחרי המבול, לכאורה למה לא התפלל על אנשי דורו כי לפני המבול לא הי' ענין התשובה בעולם ולא יכל ללמד זכות על בני דורו כי ללמד זכות על הזולת מ'דארף דאס אליין איבערלעבען וידוע סיפור הבעש"ט שא' התלמידים לא הי' עליו לימוד זכות והבעש"ט וווידא שא' התלמידים יגיע מאוחר ערב שבת וכשראה כמה קשה שמירת שבת התחיל ללמד זכות על אחרים! וממשיך עם האדמור האמצעי שמכיון שנח לא חי עם ענין התשובה לא יכל ללמד זכות עליהם ומי שלא עבר ניסיונות או עכ"פ נסיונות קשים לא יכול להבין איך שייך לא לשמוע בקול ה' ולא יכול ללמד זכות אל אחרים, וזה התקופה שלפני המבול, אבל לאחרי המבול נהי' ענין התשובה ואז העבודה היא אחרת! תורת החסידות חידשה: א) שפנימיות התורה תתלבש בהשגה ועד לאנשים פשוטים, ב) גם בצדיקים שייך תשובה, ומרומז בפסוקים "השמים כסאי, והשמים החדשים. (ס"א). הכח לעבודת התשובה שהאדם יזדכך נמשך בעולם בזמן המבול שפעל זיכוך העולם. (ס"ו). קשת הו"ע התשובה השייך בכולם וגם לעתיד לבא. (ס"ח). בתחלת העבודה תורה ותשובה ב' ענינים נפרדים, ובסיום נעשים ענין אחד. (ס"ט).

ש"פ נח א' מ"ח תשכ"ד:

אברהם אכן ביקש רחמים לא כמו נוח אבל משה רבינו הפקיר עצמו למען הכלל עד שאמר ואם אין מחני, לכאורה מה הקשר שלו לאותו העדה, אלא בהתאם לחידוש של מ"ת חיבור עליונים ותחתונים נהי' חיבור משה רבינו עם חוטאי העגל. גם מאדמו"ר מהוריי"צ על פ' נח ולך לך; ההוראה מפרטי סיפור המבול. (ס"א). ע"פ הנ"ל ביאור בהא שעכו"ם ששבת חייב מיתה. (ס"ב). סיום הסיפור מהתוועדות דשמחת תורה ע"ד ר' יוסף כלבו. (ס"ד).

ש"פ נח ד' מ"ח תשכ"ה:

התחלת ביאורי רש"י עה"ת מידי שבת בשבתו.

והוראה למעשה (בתור מאמר המוסגר):

הנהגה זו היא בדיוק להיפך מההנהגה שבמדינה זו, לרדוף אחר לבושים יקרים, ועוד יותר אחר קישוטי הבית (באמרו שיש לו על זה "ראי' מפורשת" מחסידות: מבואר בחסידותיי שבית יקר יותר מלבוש, ובמילא, צריכים קישוטי הבית להיות בהידור גדול), עד שבשביל זה נעשים בעלי חוב עבור הלוואה צמודה לאחוזי ריבית (אם כי בהיתר עיסקא), ובלבד שיהיו לו קישוטי הבית. כשמדובר אודות צדקה טוען שאין לו. נתינת צדקה צריכה להיות "כמתנת ידו", לפי רכושו, ואין לו. ויתכן שטענתו אמיתית, שאכן אין לו. אלא מאי, מניין נוטל עבור קישוטי הבית אין זה כסף שלו, אלא כסף זר, וכן האחוזים שמוסיף לשלם הם כספים זרים! וכל זה כדאי לו בשביל ענין שאינו "חיי עולם", אלא רק "חיי שעה", ועוד: אפילו ב"חיי שעה" שלו ה"ז רק "חיי שעה", דבר זמני, כי, כל מה שזקוק לכך הרי זה רק בשביל השכנה, שבביתו יהי' "יפה" יותר מבבית השכנה. וגם זה גופא אינו אלא דבר זמני, שהרי בשעה שהשכנה תראה איך נראה ביתו, תבוא בטענות לבעלה, שאצלה צריך להיות יפה יותר, וכך יחזור אח"כ אליו, וחוזר חלילה, "ילכו מחיל אל חילי, עד שהוא מאבד את ה"אשראי" ("קרעדיט") ר"ל, ומפסיקים להלוות לו. ע"כ מאמר המוסגר. וזוהי ההוראה מההנהגה שהיתה ב"חצרמות" שלא הי' אצלם כלל ענין של קנאה ותאוה, ומבלי הבט על כך שהיתה להם השפעה מרובה בגשמיות כנ"ל, היו אצלם מאכלים פשוטים, וגם הלבושים שלבוש כולל גם את המקיף דבית היו פשוטים. נשאלת השאלה: בשעה שיש השפעה מרובה, "ישמן" איך מבטיחים שלא יהי' "ויבעט""? והמענה על זה: בשעה שזה באופן של "וישמן", אזי נעשה "ויבעט" רח"ל, אבל כשמתנהגים באופן ההנהגה של יקטן, "שהי' עניו ומקטין עצמו" הנה גם כשיש השפעה מרובה, מתנהגים באופן ד"חצרמות". וזהו שרש"י מפרש "על שם מקומו": אין זה סתם שם שבו הי' נקרא, אלא שם זה הוא מצד שמקומו הוא "חצרמות", היינו שהתנהג בהנהגה זו (שהרי הי' במקום שכך נהגו, או כמ"ש הרמב"ם" בפירוש "מקום" בכ"מ, שהכוונה בזה היא לערכו ומעלתו של הדבר"). וזוהי הוראה בעבודתינו שיש ללמוד מיקטן, שקיבל חינוכו הרוחני מעבר שצריך להיות בקטנות וביטולי", ובדרך זו חינך את בנו, בהנהגה של "חצרמות" כנ"ל. ופירוש זה בא בהמשך לפירש"י שלפנ"ז על יקטן.

ועוד נקודה מעניינת

סי"ב(

ש"פ נח א' מ"ח תשכ"ח:

במשך חודש תשרי הי' ג' פעמים המאמר והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול. שבת נח הי' מאמר הנני מביא אותם מארץ צפון והרבי גומר בסופו שתקיעה של שופר הגדול יתפוס כולם אפילו אלו שיהיו במצב של עיוור ופיסח וכו' יתעוררו על ידי השופר גדול / אחרי החודש הכללי מתחילה עבודה דכאו"א בדרכו הפרטית ולכן צ"ל השלילה דפרידתכם וזאת ע"י הוספה בלימוד התורה שפועלת אחדות / מעלת קביעות א' מ"מ בש"ק שאז נעשית עבודת כל השנה באופן דשובע ריבוי והרחבה בענינים הרוחניים והגשמיים / מאמר ד"ה הנני מביא אותם מארץ צפון / המשך ביאור רש"י ויכל אלקים (לקו"ש ח"ה) / והמשך ביאור מרז"ל הנח להם לישראל בני נביאים הן / פרש"י ד"ה אך נח (לקו"ש ח"ה) וההוראה בעבודה שיש למלא השליחות של הספקת מזון רוחני למרות כל הקשיים ובהערות: אם אינך בריא אמור תהילים, לך לרופא, ואם יתן לך סממני רפואה קח אותם ואם לא יתן מה טוב, ותבוא עליו ברכה אבל אין זה נוגע לעצם הענין שעליך למלא את השליחות ולא בלית ברירה אלא מתוך שמחה כשיתבונן שבכך ניצל מהמבול שבדורנו ושנית, שיש לספק להזולת כל המצטרך לו מבלי להיכנס לחשבונות באם זה הכרחיות או מותרות (ובהערות מי אתה לאמוד ולהעריך צרכיו של הזולת האם זה ענין של מותרות!) - כדאי ללמוד בלקו"ש ח"ה! "ויעקב הלך לדרכו" מתחיל (בפרטיות יותר) בסוף חודש תשרי העבודה ד"קשה עלי פרידתכם" - אהבת ישראל, תשרי נותן כח לכל השנה. (ס"א). המעלה בקביעות שנה זו דראש חודש חשון חל בשבת, מיני מתברכין לכל השנה בהרחבה בגשמיות, וברוחניות היינו בתורה ומצוות. (ס"ב). המשך (מש"פ בראשית) הביאור בפירוש רש"י בענין שנכנס הקב"ה לשבת "כחוט השערה", (ע"ד ההלכה וכו'); המשך (מש"פ בראשית) הביאור בענין "הנח להם לישראל וכו'". (ס"ד). שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ז, כג) "אך נח". (ס"ה). הביאור בפירוש רש"י, וההוראה בתנאי החיים של שלום. (ס"ו).

ש"פ נח א' מ"ח תשל"א:

מעורר שישנם טענות למה מדבר אודות ארץ הקודש ברבים, וענה כי דיבר בחשאי ולא עזר ודיבר אודות חברון שהחזירו לערבים, ושיקרו לכולם ומי מרמים, ולמי יגיע הדבר גם ראש העיר, אחיו וב"ב כולם יודעים שהשתתפו בפורגרומים של פ"ט, ראש העיר, אחיו וב"ב כולם יודעים שהשתתפו בפוגרומים וכו' אריכות גדולה עיי"ש. לאח"ז מדבר גם על ירושלים. תשרי אותיות "רשית" - "ושנה שהיא רשה (תשרי) מתחילתה, מתעשרת בסופה", "רשה" - פירוש: עניות גדולה ואפי' יותר מ"דל", ובעבודה הוא הקבלת עול דראש השנה; ביאור מעלת הקבלת עול דראש השנה על הקבלת עול דכל השנה. (ס"א). ביאור הקשר בין שיעור תהלים דראש חודש מרחשון - "ויעקב הלך לדרכו", ולעבודה דכל ראש חודש וראש חודש שאין להתפעל מאומות העולם רק להיות בטחון גמור ש"לאומים יהגו ריק", וכחזקי' הנביא שלא התפעל מכיבוש סנחריב, רק "אני ישן על מטתי", ולבטוח שהקב"ה יעזור, וההוראה בענין המצב בארץ הקודש. (ס"ב). המשך ההוראה בענין המצב בארץ הקודש בכלל ובחברון - מערת המכפלה בפרט; ביאור מדוע מדברים על ענינים אלו בהתוועדות; שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ו, טז) "צהר תעשה לתיבה". (ס"ד). שאלות בלקוטי לוי יצחק באגרת התשובה ספ"ד: "להבין ולהשכיל באמתתו וגדולתו", והביאור. (ס"ה). הביאור בפירוש רש"י, המשך (מש"פ האזינו) הביאור בפירוש רש"י עה"פ (לא, מד) "הוא והושע בן נון"; המשך הביאור בפירוש רש"י שבפרשתנו. (ס"ו)

ש"פ נח א' מ"ח תשל"ד:

עוברים מתשרי לחשון ומפחדים שכל התחלות קשות אומרים לו אל תירא עבדי ומבטיחים שאין מה לפחד כי הקב"ה משגיח על כל דבר ועד לכל הפרטים, ולכן אומרים יעקב הלך לדרכו, כי וישא יעקב רגליו מעצמו ועד שנהי' נצחון גמור, נפלא, הכי מופלא במלחמה נגד הלעומת זה, הענינים שמעלימים על הקדושה, לאח"ז דיבר על אלו שיש להם הזכות להגן על אלפי רבבות ישראל במסירות נפש בפועל בצבא, ומדבר על זה ב' ענינים ובאריכות אודות אלו שרצו להציע שירושלים יהי' לערבים ויהודים ביחד, איך יכולים להעלות על הדעת כזה דבר הרי ירושלים עיר הקודש! ואומר שהנס הכי גדול שקרה בי"ז ימים אחרונים שיושבים שמה 70 אלף ערבים וזה נס למעלה מהטבע שהיו בשקט, ואפילו לא חלמו שיתנו לנו בחזרה העיר במלחמת ששת הימים, ודמשק יכלו לכבוש באותו יום וואשיגנטון חיכו לזה ועוררתי למה לא כבשו! תשרי - ראש, חשון - עקב, וצריך להמשיך הראש בהעקב, וזה טעם ההכרזה ד"ויעקב הלך לדרכו". (ס"א). ענין הנ"ל שייך לזה שבתשרי יש הכנסת אורחים, ובפרט בשנת הקהל. (ס"ב). שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ח, יא) "ותבא אליו היונה לעת והנה עלה זית טרף בפי' וגו'"; ובלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר בענין "ועמך כולם צדיקים". (ס"ד). הביאור בפירוש רש"י, ובהערות לזהר עה"פ "אלה תולדות נח". (ס"ה). ע"ד המלחמה בארץ הקודש: כאשר הגויים ראו חלישות בבני ישראל הלכו למחלמה, ועי"ז עוררו אצל בני ישראל כוחות נעלמים, וניצחו (בני ישראל) בהמלחמה; הוראה בעבודה מענין הצבא": א) קבלת עול, ב) פעולה של אחד נוגעת לכל העולם; ע"ד המצב בארץ הקודש: ריבוי ערבים בעיר העתיקה; ע"ד הטעות שלא כבשו את דמשק. (ס"ו)

מוצש"פ נח ג' מ"ח תשל"ח:

מאמר ד"ה מים רבים - "טרדות הפרנסה" לא רק ש"לא יוכלו לכבות את האהבה" שבנשמה, אלא מוסיפים בה מעלת התשובה שלמעלה גם משרש הנשמה לפני ירידתה. שיחה - במוצאי ש"פ נח מעלה על מוצאי שבת בראשית בענין "ויעקב הלך לדרכו" - כמעלת ה"בפועל" על ה"בכח", כמ"ש יתהלל חוגר כמפתח, וזהו תכלית הבריאה וירידת הנשמה. (ס"א) הקשר לפ' נח - שנקרא בשם "נח" (נייחא) אף שתוכנה סיפור המבול וההפלגה. (ס"ז) ההוראה מזה ששנה זו (תשל"ח) היא שנת העיבור וסיום מחזור קטן; והקשר לפרש"י בפ' השבוע (ח, יד). (סי"א) הוגה בלקו"ש ח"כ - בסט"ז שדבר טוב ונכון שכל אחד יוסיף מוסד קשור לתורה ומוסד קשור לתפילה ומביא כמ"פ אימרת הבעש"ט בא אל התיבה, הכנס את עצמך לא רק עצמו אלא אתה ובניך וכו' כלשון הכתוב כל הקרובים אליו, ואז מוסיף אודות סעודת מלוה מלכה שקשור עם שמחה כמנהג ישראל שנקרא סעודתא דדוד מלכא משיחא וע"כ זה הכנה וכלי להביא לביאת מלכא משיחא.

ש"פ נח ו' מ"ח תש"מ:

בארוכה אודות החילוקי דעות מתי הכיר אברהם את בוראו ואין בזה סתירה. נח תמים הי' בדורותיו והי' מהול ואיך רש"י יכול לומר "איתא בספרים שביום טוב אומרים "אתה בחרתנו" כיון שיום טוב קשור במתן תורה שאז היה "ובנו בחר", מה שאין כן בשבת ראש חודש שאז אומרים "אתה יצרת", כיוון ששבת קשורה בבריאה שהיתה קודם מתן תורה, ועד"ז ראש חודש שגם היה קודם מתן תורה, עוד במצרים. אמנם אף על פי שההתחלה של "אתה יצרת" שונה מהתחלת "אתה בחרתנו", הסיום בשניהם הוא בשוה. ועד"ז בנוגע לניגון ד"אתה בחרתנו", שאפשר לשיר אותו גם עם האותיות ד"אתה יצרת", ויעשו כן כעת, ועל ידי זה יפעלו ש"אתה בחרתנו" יפעל למפרע ב"אתה יצרת". ובקרוב ממש יבואו לזמן שיקויים בו "והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה"א". וכדאיתא בילקוט, שלעתיד לבוא יעלו לרגל בכל ראש חודש וכן בכל שבת בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש. וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א: "יביטו בסידור ויראו מה כתוב שם". וניגנו את "אתה יצרת" במנגינת "אתה בחרתנו.". שיחה א: הקשר המיוחד דשבת ר"ח וחיבורם יחד לענין השמחה; ביאור בענין קביעות ר"ח ע"פ בית דין "ואפילו מזידין", ע"פ תורת הרב המגיד דישראל מושרשים בעצמות ומהות; יש להתחיל עבודה באופן חדש ("הם עתידים להתחדש כמותה") למרות חושך הגלות ואע"פ שבחודש תשרי היתה העבודה בשלימות; המעשה בפועל - דהמבצעים כו' - הוא העיקר (ואין לעסוק בסגולות כו). (ס"א). שיחה ב: הדגשה נוספת בתביעה לעבודה חדשה - בפ' השבוע, אשר לאחר המבול "עולם חדש ראה" (נח), וכך צ"ל בעבודה כאו"א חיות ושמחה מחודשת אע"פ שבחודש תשרי עבד בשלימות כי "לעולם יראה עצמו... וכל העולם שקול כו'". (סכ"א). שיחה ג: שאלות בפשוטו של מקרא (ח, טז) - "צא מן התיבה אתה ואשתך גו'" ובענין שהחיות הטורפות לא הזיקו בתיבה, ורש"י אינו מבאר (לכאורה). (סל"א). הביאור בענין "צא מן התיבה" גו'. (סל"ה). בלקוטי לוי יצחק (ע' כט) - "לדוד מזמור לה' הארץ" - ארץ ישראל (בהמשך לביאור בפשוטו של מקרא) ביאור בענין המנעות נח מלעסוק בפרי' ורבי' אחר המבול, וההוראה - שלא לערוך ח"ו חשבונות ד"תכנון המשפחה" ואדרבה כו'. (סל"ח). שיחה ד: בשנת הקהל צ"ל הוספה מיוחדת בשמחה, ע"י "פקודי ה' ישרים משמחי לב" - כאו"א יקבל על עצמו הוספה בתורה ובצדקה בכל יום ויום (ובשבת - ע"י צדקה "משנה" בערב שבת); לפרסם ע"ד הצעה זו; מסיפור הגמ' (תענית כב, א) אודות "איניש בדוחי" - מקור לגודל ענין השמחה. (סמ"ט). שיחה ה: הביאור בזהר אודות ארץ ישראל והנהרות שסביבה ("על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה") וההוראה - בענין שלימות הארץ. (סנ"ח). שיחה ו: הביאור בפשוטו של מקרא (כיצד לא הזיקו החיות הטורפות שבתיבה) וההוראה - אודות אהבת ישראל (במכ"ש וק"ו מהחיות). (סס"ג). שיחה ז: ניגון "אתה יצרת" במנגינת "אתה בחרתנו". (סס"ט)

ש"פ נח ג' מ"ח תשמ"ב:

בית השלישי קשור לחודש חשון כי חנוכת בית השלישי יהי' בחודש חשון, ואריכות אודות הנחיצות ללמוד פנימיות התורה! לא ללמוד תניא כפי שקורה תהילים בלי להבין פירוש המילות.. ואח"ז באריכות אודות שמירת שבת לאוניות הישראליות. אודות סאדאת שהודיע שלא נכין עבורו לא יין ולא דבר אחר, נגד הסכם השלום עם מצרים. כמובן שטורעם אודות ז' מ"מ.

ש"פ נח, ג' מרחשון ה'תשמ"ב

א. (1) מעלת היום: ויכולו" דחודש תשרי

סיום חודש תשרי שענינו המשכת עניני העבודה דכאו"א מהמועדים על כל השנה (ושלימותו בשבת בראשית, שענינו הפעולה בעולם באופן של חידוש) הוא ביום ל' תשרי, שהויכולו" שלו הוא בשבת זו; העילוי דש"פ נח - גם לגבי שבת בראשית, כיון ששבת זו היא בחודש מרחשון שבו הוא עיקר העבודה (איד)

(2) חודש מרחשון: עתיד הקב"ה לשלם לו"

מעלה נוספת בחודש מרחשון שעליו נאמר עתיד הקב"ה לשלם לו" בבנין ביהמ"ק השלישי, שמכיון שהוא נצחי הרי מעלתו גדולה מביהמ"ק הא' וחב' ואפי' מהמשכן שעשה משה; הימים האלה נזכרים ונעשים" ע"י הזכרת ענין זה פועלים בנין ביהמ"ק בפועל ממש (ה"ז)

ב. 1) צאתכם לשלום: אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה" (המשך)

אל יפטר כו' אלא מתוך דבר הלכה" ע"י התוך" והפנימיות דדבר הלכה" (דוקא כיון שבזה שוים כל בנ"י, משא"כ טעמי ההלכות כו') הרי גם לאחר שנוסעים כאו"א למקומו לפעול בהפצת היהדות ה"ה נמצאים באחדות (מאמר המוסגר: על כאו"א ללמוד פנימיות התורה, כיון שמעתה לא יהיו עוד גלגולים; ומה שטוען שלמד כבר פנימיות התודה בגלגול קודם (ולכן לומד את שיעור התניא כמו תהלים") הרי ישנם ענינים שנתחדשו עתה ולא היו לפנ"כן )ח־טו(

(2) פרשת לך לך: ויעקב הלך לדרכו"

הקשר דויעקב הלך לדרכו" לפ' לך לך - כמבואר בדרושי חסידות שלך לך" קאי על ירידת הנשמה למטה למלא שליחותה; עי"ז זוכים לגאולה האמיתית והשלימה, כמרומז בכפל התיבות לך לך" (טז יח)

ש"פ נח א' מ"ח תשמ"ג:

בארוכה אודות קביעות שנה זו נח ו' מ"ח יום האחרון להליכתם של עולי רגלים בשובם מירושלים לביתם. במילא זה היום שיכולים להשלים כל מה שהחסירו בעניני תשרי! ומזה מובן עד כמה צריכים לנצל יום זה והגם שישנו ענין זה בכל שנה, עאכו"כ כשחל בשבת. בנוסף לזה זהו ערב ז' מ"ח, והחילוק בין בקשת גשם אז לשמע"צ. אודות פרש"י בויהי גשם על הארץ ש"מלא קושיות כרימון"... והרבי שואל עליו ז' שאלות! ביאור הערות אאמו"ר על הזהר, איך יתכן שישנו תנא שרוצה דווקא לפרש נח לגנאי לחובה? כשישנו אפשרות לפרשו לזכות ומהי ההוראה בעבודת האדם. הוראה הנלמדת מסדר הפרשיות בראשית נח לך לך, כאשר באים ליהודי ואומרים לו שעליו ללמוד שיעורי חת"ת לעסוק במבצעים וכיו"ב יכול לבוא הקלוגינקער ולטעון שבהיותו במעמדו ומצבו עתה כפי שידע איניש בנפשי' אינו שייך עדיין לעסוק בענינים נעלים כאלו כי לכל לראש עליו לחזור בתשובה... וזוהי כללות כוונתו של היצה"ר לדחות את האדם מעשיית עבודתו במעשה בפועל תוך כדי הסברות שונות שצריךלכל לראש לעסוק בעבודת התשובה וכיו"ב והעיקר שלא יעסוק עתה בענינים שצריכים לעשותם בפועל ממש! וזה מה שלומדים מהמשך הפרשיות, עבודה במעשה בפועל (בראשית), ומתוך שמחה ותענוג (נח), ועליו להמשיך ולהתקדם תוך כדי הליכה (לך לך) ועי"ש בארוכה. בתוך הוראה בזוהר אומר: עד"ז מובן בנוגע לעבודת כאו"א מישראל שצריכים להשתדל בהפצת התורה והיהדות אצל כל בנ"י וכן להשתדל לפעול על אומות העולם שיקיימו את ז' המצוות דב"נ כפס"ד הרמב"ם ומובן שאין להתפעל כלל מאלו המלעיגים רחמנא ליצלן על ענין זה פס"ד הרמב"ם ואין להכנס עמהם בדין ודברים כי אנן פעלי דיממא אנן תפקידנו הוא לעסוק בעניני אור וקדושה ואין לנו אלא הוראת רבותינו נשיאינו לעסוק בהפצת היהדות והמעיינות חוצה ולהפיץ אלקות בכל העולם!. שיחה א: ענין האחדות בעבודת "ויעקב הלך לדרכו" שלאחרי שבת בראשית, ובפרט בשבת שלאחרי ש"ב, כי שבת הוא ענין האחדות; ההוראה משבת פ' נח; הקשר דפ' נח עם ענין הגאולה. (ס"א). שיחה ב: ששה במרחשון - סיום הליכת עולי רגלים מירושלים לביתם (סיום וחותם חודש תשרי) - זמן מסוגל לקבלת החלטות טובות והשלמת עניני חודש תשרי. (סי"ב). שבעה במרחשון - התחלת שאלת ובקשת גשמים בא"י. (סט"ו). שיחה ג: שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ז, יב) "ויהי הגשם על הארץ". (סכ"ב). שאלות בלקוטי לוי"צ (ע' ל') - זכותו או חובתו של נח. (סכ"ג). הוראה מסדרן של ג' הפרשיות בראשית נח ולך לך. ס"ד). שיחה ד: הביאור בפירוש רש"י. (ס"ל). הביאור בלקוטי לוי יצחק. (סל"ד). שיחה ה: ה"יינה של תורה" שבפירוש רש"י. (סל"ח).

ש"פ נח א' מ"ח תשד"מ:

מעלה מיוחדת השבת הראשונה ור"ח הראשון לאחרי חודש תשרי / בחודש מ"ח מתחילה עיקר העבודה דהמעשה הוא העיקר וההוראה לפועל יציאה לעבודה דכל השנה עלולה לגרום ליהודי ליפול ברוחו וע"כ עליו לדעת שכל ענינו הוא לשמש את קונו ואז אינו נופל ברוחו, לקחת החלטות טובות לעבודת כל השנה כולה / שבת ור"ח כחמה ולבנה כמו"כ בעניני עבודה ישנם ענינים כחמה בלי שינויים וישנם ענינים כלבנה כל הזמן עם שינוי וחידוש וההוראה שבכל ענין בעבודה צ"ל שילוב ב' הענינים / פרש"י מהי הקושיא בין אלקים והביאור על טעם הכפל כי זה נוגע / לקוטי לוי"צ מהי ההוראה בעבודת האדם מר' חייא ור' יהודה הווי אזלי באורחא מה מעשיהם על ההרים? ההוראה להתעורר להיות רך כקנה וגם שלא להתפעל אפילו ממנגד גדול ביותר / המשכת אחדות חודש תשרי על כל השנה ע"י עריכת כינוסים בכל מקום בין ר"ח לז' מ"מ במיוחד במקומות מיוחדים באה"ק / חלוקת משקה לשלוחים שלא קיבלו משך חודש תשרי. שיחה א: ס"א שבת ור"ח הראשונים שלאחרי שמח"ת, הפרטי התחלת העבודה ד"ויעקב הלך לדרכו" בענינים של מעשה בפועל, "המעשה הוא העיקר". שיחה ב: ס"ט - בשבת הראשון לאחרי חודש תשרי - סדר חדש בכל עניני העבודה ד"חמה" (ימי השבוע), תוקף בל ישונה, ובר"ח הראשון, לאחרי חודש תשרי - סדר קבוע בענין החידוש, העבודה ד"לבנה" (ימי החודש), וחיבורם יחד. שיחה ג: סי"ח - א) שאלות בפרש"י (ט, טז) - "בין אלקים ובין כל נפש חי". סי"ט - ב) שאלות בלקוטי לוי"צ (ע' כג) - הליכת אמוראים על "טורין רברבן" בעצמות שאנשי דור המבול. ס"כ - ג) הדגשת אחדותם של בנ"י בחודש תשרי על מנת להמשיכו על כל השנה; "כנסים" לאנשים נשים וטף עד ז' מר-חשון בחו"ל ובא"י, ובפרט - בירושלים, חברון, צפת, וטברי'. שיחה ד: סכ"ו - א) הביאור בפרש"י. $([-7^{"D}$ חלוקת משקה לשלוחים. סל"א - ג) הביאור בלקוטי לוי"צ.

ש"פ נח א' מ"ח תשמ"ה:

חילוק בין חודש תשרי המרובה במועדות למרחשון כמרומז בשמו הקשור עם הגשמים ועבודת האדם / קשר בין מרחשון לנח העבודה בתוך העולם וההוראה מתנהגות נח ופעולתה בעבודה: לפעול בעולם גם במקום הכי נמוך בג' פרטים וזאת ע"י אל תיבת התורה והתפילה והתכלית הוא לצאת מן התיבה ועוד הוראה שעל היהודי לעסוק במילוי תפקידו וכל הענינים נפעלין בדרך ממילא וכסיפור הבעש"ט שדי עם נקישה בדלת ונתינת כל לכל זה מש"פ נח / מעלה מיוחדת בעבודת מ"ח כשנעשית ע"י לימוד התורה (וראה מכתב כללי של מוצש"ק בראשית ש.ז. בנידון ושיחה מאלפת בהתוועדות ש"פ בראשית ב' בנידון) וההוראה להשתדל שלכאו"א מישראל יהי' שיעור קבוע בלימוד התורה ומי שיש לו כבר שיוסיף / פרש"י לדרת עולם חסר, למה צ"ל צדיקים גמורים כדי שלא יהי' מקום למבול, והבן ה' לא מבין מדוע בדורו יש מקום למבול והביאור שכל הבטחת הקב"ה היתה שלא יהי' מבול במקום מסוים דווקא וזהו העילוי בדורם של חזקי' ורשב"י שלא הי' מקום בעולם שבו היתה הנהגה בלתי רצוי' / לקוטי לוי"צ זכאין אינון ישראל מהי ההוראה בעבודה ומה נוגע השכר לזכותם? והביאור שגם ע"י לימוד התורה זוכים לעלמא דאתי כי בתורה כלול גם ענין המצוות וזה קשור גם ליגיעת הגוף / שיעור רמב"ם היומי חיוב נשים במצוות שמחה ועוד / ביאור נוסח המברק לר"ה השנה למה שבתא טבא קודם ליומא טבא / ביאור כפל הלשון לך לך שקשור עם ענין הגאולה / הצעות בעניני דפוס הדפסת מילואים לספר מ"מ וציונים לרמב"ם ומילואים לשערי ספר התניא. שיחה א :ס"א - עבודת חודש מר חשון וכל השנה - לאור ההוראה דפרשת נח, שאין להתפעל מ"מים רבים" שבעולם, ואדרבה יש לפעול בעולם דלמטה, עד שפועלים בו את תכלית השלימות דלעתיד לבוא. שיחה ב :סי"ד - עבודת חודש מר חשון לאחרי שמח"ת - ע"ד העילוי שנפעל בעולם לאחרי מתן תורה; ובהתאם לכך עבודה ע"י לימוד התורה, לפעול שכאו"א מישראל יקבע עתים לתורה. שיחה ג:סכ"א - שאלות בפרש"י (ט, יב) - "לדרת עולם". סכ"ב - שאלות בלקוטי לוי"צ (ע' כא) - "עלמא דאתי" ע"י ההשתדלות בתורה. סכ"ג - שאלות בשיעור היומי ברמב"ם (ריש הלכות חגיגה) - חיובן של נשים במצות שמחה. שיחה ד :סכ"ו - נוסח הברככה דיו"ט ושבת - מי קודם למי. סכ"ז הביאור בפרש"י. ס"ל - הביאור בלקוטי לוי"צ. שיחה ה :סל"ד - השלמת המילואים ד: (1) מראי מקומות לספר הרמב"ם, (2) "דפי השער דספרי התניא - עד י"ט כסלו הבעל"ט. שיחה ו :סל"ו - חלוקת בקבוקי משקה ל"שלוחים" שיחיו.

ש"פ נח ו' מ"ח תשמ"ז:

כנ"ל בתשמ"ג אודות הקביעות המיוחדת ששה במ"ח, וההוראה לפועל שבמשך כל השנה ידע וירגיש שמקומו האמיתי בביהמ"ק, ומה שנמצא בעניני העולם זה רק אופן ארעי, לשכן שמו שם, וזה נעשה ע"י עבודתו בתורה ומצוות, כולל ע"י הקמת בתים מיוחדים, בית משולש שיש בו ג' הענינים תורה עבודה וגמ"ח, בית חב"ד! וששה במ"ח זה הזמן הכי מסוגל שבו נותנים כוחות מיוחדות בכל הקשור לזה, והפעולה צ"ל ע"י שקשוט עצמך, שהוא חדור בג' הענינים כולל כפי שמוארים בתורת חסידות חב"ד, בחינת בית חב"ד, ועכ"ז בנוגע לביתו הפרטי, בית חב"ד שממנו מתפשט או הקדושה בכל הסביבה ועד להקמת בתי חב"ד ציבוריים, בתי חב"ד כפשוטם והוספה בקיימים כבר! ואח"ז בארוכה איך להביא את זה לפועל, "כפי שרואים במוחש שבעסקנות ציבורית נוגע ענין האחדות הרבה יותר מאשר בעבודתו הפרטית", והעצה היעוצה קיום הוראות עשה לך רב, שבאו"א מגדול ועד קטן יקבל עליו ויעשה לו רב, שלא יסמוך על עצמו אלא יעשה לו רב גדול הימנו ויקבל את דבריו וראה שם בארוכה בפרטיות איך מסביר כל מילה של עשה לך רב. כל הנ"ל הקמת בתי חב"ד, ו' מ"ח מודגש בפ' נח. בהשלמות הפלא אודות אלו שמיהרו לחזור לביתם ולעזוב ד' אמות של נשיא דורנו לפני ו' מ"ח... הקשר בין שיעור הרמב"ם להקמת בתי חב"ד כי חסיד איז א למטערשציק ובירור וזיכוך ע"י בית חב"ד פועל לא רק על בני אדם כולל אומות העולם אלא אפילו על בעלי חיים! ובסוף ההתוועדות מזכיר שכזו קביעות היתה כבר בתשמ"ג ונתבארו אז כו"כ ענינים ונדפסו וכ"א יכול לעיין בפנים וכו'. מוגה - שיחות א-ב: א) ו' מרחשון - סיום העלי' לרגל, והוראה ופעולתה במשך כל השנה: (1) המשכת הקדושה דביהמ"ק על כל השנה כולה, בעבודה בנפש, בביתו הפרטי, ובעולם כולו, כולל ובמיוחד - ע"י הקמת בתי חב"ד בכל מקום ומקום, (2) המשכת אחדותם של ישראל בביהמ"ק על כל השנה כולה, הן בעבודתו בעצמו והן בעבודתו על הזולת, ובמיוחד - ע"י קיום הוראת המשנה "עשה לך רב". ב) הקשר דכל הנ"ל (סיום העלי' לרגל, הקמת בתי חב"ד, וענין האחדות) לפרשת השבוע, פ' נח. בלתי מוגה - שיחה ג: א) שאלות בפרש"י (ו, טז) - "צהר תעשה לתיבה". ב) שאלות בלקוטי לוי"צ (סוף פרשתנו) - שורש האחדות דדור ההפלגה. ג) שיעור היומי ברמב"ם - דיני בור ב"תיקון הדעות". ד) המשך הביאור בפרש"י בפ' בראשית למבול, והבן ה' לא מבין מדוע בדורו יש מקום למבול והביאור שכל "כתנות עור". ה) הוספה בלימוד התורה, וחלוקת משקה. שיחה ד: א) הביאור בפרש"י. ב) הביאור בלקוטי לוי"צ. ג) שיעור היומי ברמב"ם: (1) "שור ולא אדם חמור ולא כלים" - חוקים גם בדיני ממונות, (2) "בור עמוק עשרה טפחים" ו"תל גבוה ברה"ר עשרה טפחים" - בעבודת האדם. שיחה ה: ע"ד ההתוועדות בקביעות זו בשנת תשמ"ג. בפ' בראשית), ממשלה בעל-כורחו. הביאור ב"וכבשה, חסר וי"ו" ביחס לעבודתן של נשי ישראל, "כל כבודה בת מלך פנימה", פעולה בדרכי נועם דוקא. ההוראה בפועל - העבודה בעולם לאחר חודש תשרי, הן ע"י אנשים והן ע"י נשים, כולל גם להקהיל קהילות בשבת לנשים ובנות. השלמות לשיחות דלעיל: חלוקת משקה. אלא אופן העבודה של האשה הוא לא כמו כיבוש של איש (שדרכו לכבוש), שיצא ממקומו וכובש עם תקיפות וחוזק, שטארקייט און הארטקייט, ולפעמים - עם צעקות וכו', משא"כ עבודתה של אשה ובת בישראל (גם בענין "הכיבוש") היא באופן של "כבודה בת מלך פנימה", אויף אן איידעלן אופן, מתוך כבוד מנוחה ונחת, בדרכי נועם ודרכי שלום, בלי תקיפות וחוזק וצעקות וגאוה כו', וועלכע רייסט די אויגן, ודוקא "פנימה" - בביתה ובאופן של פנימה. ואדרבה: בכמה ענינים יש מעלה והצלחה יתירה באופן העבודה של אשה ובת בישראל (בדרך "כבודה בת מלך פנימה"), בכבוד ובנחת. ועד שזה מהוה לימוד והוראה גם לאופן פעולת העבודה של האנשים והבנים. וכנראה בפועל ההפרש בהצלחת פעולת "הכיבוש": באם מדברים עם הזולת בתקיפות וצועקים עליו ומפחידים אותו וכו' שכן צ"ל ההנהגה שלו (אזוי און ניט אנדערש) - נראה בפועל שזה לא יתקבל אצלו ולא מצליח, משא"כ כשמדברים אתו בדרכי נועם ודרכי שלום, ובדרך של כבוד ודרך ארץ, ובאופן של "פנימה" (שגם בדברי תוכחה, מוכיחים אותו לא ברבים, אלא בינו ולבין עצמו, כפס"ד בשו"ע) - ה"ז מצליח שלא בערך יותר. ט. ענין הנ"ל - בהנהגת ופעולת נשי ובנות ישראל - הוא גם בעבודתן ופעולותיהן ברבים, כולל - בהענין דלהקהיל קהילות בשבת (וכיו"ב), וכמדובר כמ"פ לאחרונה, ענין השייך גם לנשי ובנות ישראל, כולל - בעריכת "מסיבות שבת" לבנות קטנות, שנשי ובנות ישראל מתאימות לזה ביותר. וכמו"כ בנוגע לכללות הפעולות דהפצת היהדות והפצת המעינות חוצה - דובר כמ"פ, שבזמן האחרון במיוחד ניתוסף פעולות נשי ובנות ישראל בזה (עם נשים ובנות), כולל - עי"ז שהן משתמשות בתכונות וחושים המיוחדות להן (כמו חוש הציור, שבזה נוגע ענין הרגש כו'), בעדינות ואיידלקייט, להוסיף בהפצת המעינות חוצה. וכל הפעולות דהפצת המעינות חוצה. רב משך זמן, תוך כדי נענוע כל גופו הק" בסיום השיחה ניגנו ניגון שמח, וכ"ק אדמו"ר מו"ר שליט"א עודד בידו הקי יום ש"ק פ' נח ד' מרחשון קריה"ת וההפטרה היו הפעם במקומם הרגיל (באמצע ה'זאל')

ש"פ נח ו' מ"ח תשנ"ב:

שבת בראשית - השלמת העבודה דששת ימי המעשה בכח, ושבת נח - בפועל; תוספת עילוי בבריאה ("בראשית ברא אלקים") ע"י נח ("מצא חן בעיני ה'") וקיום הבריאה באופן ד"לא ישבותו" ("אני הוי' לא שניתי"), והרמז בפ' לך לך / שבת נח - יום החשבון-צדק על פרטי העבודה (דשבוע הראשון) דשנה החדשה בנוגע למעשה בפועל, ובהדגשה על עלי' לדרגא חדשה, וממילא חשבון-צדק מתוך שמחה דיום השבת / עיקר החשבון-צדק מימי השבוע שעבר! המסקנא שהגאולה תבוא תיכף ומיד, לאחרי שמצד הציור ד"קומה אחת שלימה" בודאי כבר עשו תשובה, ואין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו / התעוררות על הידור וזהירות בקידוש לבנה (בכל עשה כמצוה, כשכל הקהל מצטרף, והרבי הבאה בירושלים", כבסיום תפילות יום מעודד את השירה הקדוש, כשלאחריה ניגנו מארש הנצחון המנהג... הפרטים), והשייכות לגאולה. אודות זהירות והידור בקידוש לבנה בבגדים חשובים ונאים ברחוב וברוב עם, עם כוונה מיוחדת למהר ולזרז ולפעול תיכף ומיד ביאת מלכא משיחא אודות גאולה האמיתית והשלימה. (אודות מה שכמה ניגנו חיילי אדמור משיח צדקנו וכו', אמר: "לכאורה הרי זה דבר מחר שמנגנים ניגון עם מילים כאלה ואני יושב פה און איך זיץ דא ביים טיש, האמת היא שהייתי צריך לקום ולצאת ואף שיהיו כאלה שיפרשו זאת וכו' עיי"ש). גמר ההתוועדות עם הכרזת שמע ישראל פ"א, ברוך שם ג"פ, ה' הוא האלקים ז"פ! / כמה פעמים אודות החשבון צדק עד כמה ניצלו בפועל בימי השבוע שעבר נתינת כח דנשיא דורנו שהנהגת כל השנה תהי' מיוסדת על ההנהגה דשבת בראשית / אודות זהירות בקידוש לבנה ולהדר לא לעשות אחרי ז' ימים אלא מוצש"ק הבא. שבת נח האחרונה היתה מיוחדת ביותר הן בכמות בשיחה השלישית דובר שהחשבון-צדק תומ"י יהיו כולם "אורחים" באה"ק, אך רק לזמן קצר המספיק כדי לברר פרטי הדינים של פירות שנשתבחה בהם ארץ-ישראל.. ומיד אח"כ יהפכו לתושבים אמיתיים בא"י בניגון הידוע (של יום הכיפורים) עוד ששה פעמים "הוי' הוא האלוקים". האחרון היי כאן לפתע .. התחיל הרבי לומר בקול רם בניגון הידוע (של יום הכיפורים) עודששה פעמים: "הו"י ויי הוא האלוקים" "מרויח" את כל הענינים! והתשובה קשורים גם עם הרפואה של בניגון המיוחד לסיום, ומיד אח"כ המשיך באו"א, והתבטא שמעלת דורנו זה שכל יהודי הרבי בקול רם יותר ובהכרזה וב "לשנה הבאה בירושלים"! כשהוא מארין ריך בניגון תיבת "ירושלים" בהמשך דובר שכפי הנראת החסרון בעבודתינו שלכן עדיין לא באה הגאולה זה הי' סיום השיחה, וכאן ענה הקהל בפועל, הוא בקידוש לבנה, שעכ"פ מכאן הנפעם "אמן" רוטט בקול רם, ופצח באופן ולהבא יש לעו לעורר ליזהר ולהדר בזה ספונטני בשירת ימארש נפוליון' המושר בטיום היום הקדוש.. "וירא כל העם ויפלו על פניה ניהם ויאמרו: "הוי הוא האלוקים" "הויי הוא האלוקים"!!! לקראת סיום השיחה האריך הרבי בענין התשובה שעל-ידה נעשה מיתוי" אלוקיך' וע"ד שאומרים ביוחכ"פ זי פעמים "הוי' הוא בעבודתינו שלכן כפי הנראה החסרון עדיין לא לא באה הגאולה בפועל, הוא בקידוש לבנה אח"כ המשיך הרבי בקול רם יותר ובהכרזה: "לשנה הבאה בירושלים"! כשהוא מאריך בניגון תיבת "ירושלים"... הרבי שתה מהיין, ועודד דד את השירה בחוזק ובאמצע עודד בב' ידיו הק' יחדו שיחת הרביעית היתה קצרה, ובה עורר הרבי שוב על קידוש לבנה ועשיית חשבון-צדק כו' לפועל. ניגנו "הוא אלוקינו", וכ"ק אדמו"ר שליט"א עודד את שירת הקהל שוב פתח הרבי בשיחה וזו החמיש שית האלוקים", שלאחרי ההקדמה של "שמע בהת התוועדות זו, כשמזכיר על ימשקה המש שמחי ישראל" ו"ברוד שם ג' פעמים, ממשיכים בסיום סיומה אחר המילים "ע"י משיח צדקן קנו" וכאן לט פתע התחיל תרב בי לומר בקול רם הוסיף בקול רם "ושלותו של אדם כמו מותו כמותו דהקב"ה בכבודו ובעצמו" ההתוועדות הסתיימה ב-3:50, כשבסיום יומה מזכיר הרבי אודות ברכה אחרונה בחלוקת המשקה היו כמעט 20 בקבוקים. הראשונים בחלוקה היו האחים הרה"ח אחרי ברכה אחרונה מתוך הסידור ליין-רסקין הרה"ח ר' שלום שי' דוכמן, ונטילת ידיו הק' נעמד הרבי לתפילת מנחה. הרה"ח ר' רחמים מים שי' אנטיאן, והגבאי הרה"ח ב'שים שלום' ניגנו כרגיל, וכ"ק אדמו"ר ר' יהושע שיי פינסון שעלו לקחת משקה שליט"א עודד בב' ידיו הק' ק' יח יחד על עבור המלו מלוה מל מלכה - לטובת "כולל חב חב"ד" הסטענדער. ביעו שיתקיים במוצש"ק, להם מזג הרבי מגבי לתוך כוסם, שלא כרגיל בסיום התפילה הכריז הגבאי שיי על על תפי פילת מעריב, וכ"ק אדמו"ר שליט"א פנה אליו "בהצלחה רבה". לאי סימן שיכר כריז לעבר ואמר: "כולל", ומיד המשיך הגבאי והכריז על הקהל. א' מעד, ומכוסו נשפך קצת משקה המלוה מלכה של כולל חב"ד המתקיימת על הספרים ילקוטי לוי"צ' והחומש, העומדים הלילה מדי שבת על שולחן ההתוועדות של כ"ק אדמו"ר שליט"א. הרבי פתח בזה אחר זה את שתי כריכות הספרים, שהמשקה יזל מהספרים בסיום החלוקה התחיל לנגן ניגון הקפ קפות לאביו ז"ל, ואחרי ששרו זאת זמן מה התחיל בקול: "ניעט ניעט".. אישורי הבניה התקבלו: ובעזרתכם יקום הבנין קוה לבנה ותהא שותף בבנית בית-כנסת חב"ד בחולון מחיר לבנה $18 - 36 ש"ח קבלה ותעודה תישלח לכל חורם רשימת הרוכשים תישלח לרבי שליט"א בישראל שלתו תרומתכם למוסדות חב"ד רחוב סוקולוב 71 חולון IN USA SEND YOU CONTRIBUTIONS 10 ARL PBX 1064 LIL NY 11101 USA ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א שתהא בשעטו"מ ובשורות טובות"

נקודות מההתוועדות ש"פ נח

שיח יחה אי

חשבון צדק בנוגע לניצול כחה של שבת בראשית (זאל הכנה פתח "בהמשך למדובר בניגון הרבי שוין זיין די גאולה") שתוכנו מהוה להגאולה הרי זה עצמו תוכן קריה"ת שמתכוננים לקרוא בתפילת המנחה "לך לך.. אל הארץ אשר אראך" - ההליכה אל הגאולה" בפרט כשמתוספת מעלת תפילת המנחה בה פי אומרים "מנוחה שלמה", ונמצאים בשבת נח נח ב' פעמים מנוחה בכל העליונים והתחתונים, ובשנת נפלאות בכל מכל כל ו"כל" דוקא, שכנגד השלישי שבאבות קשור בעיקר לגאולה השלישית כאשר "ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו" ובעמדנו שבוע שלם אחרי שבת-בראשית נושאת-פתגם נשיא דורנו "ווי משטעלט זיך אוועק שבת-בראשית אזוי גייט עס דעם גאנצען יאר" -"כפי שיציב אדם את עצמו בשבת בראשית כך תמשך הנהגתו משך השנה כולה"] - הרי בשבת זו צריך להיות חשבון צדק חייב להתבטא ולחדור בכל הכחות עד למעשה בפועל ה'חשבון-צדק' הנ"ל: עיקר החשבון צדק צ"ל בנוגע למעשה בפועל וזה נוגע למהות החשבון עצמו, כי חשבון צדק חייב להתבטא ולחדור צדק אמיתי של יהודי ודאי שהסך-הכל המתקבל הוא שנמצאים במצב של חשבון-צדק ובחינה עד כמה ניצלו בימי השבוע שעבר את הנתינת-כח הזו של נשיא יעמדו הכן כולכםי כשכל הכפתורים דורנו. אחר כך הפליא הרבי במעלת השנה בה ג' חדשים שלמים ברציפות (וספירת העומר מה ש"כל ישראל בחזקת כשרות" הרי"ז נוגע לזולת.. אך בנוגע אליו עצמו אין לו להסתמך על חזקת הנהגתו הטובה מצוחצחים בכל הכחות עד ל)מעשה בפועל. ואע"פ ש"עיקר התשובה היא בלב" וכהדין ד"מקדש..על מנת שאני צדיק הרי זו מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו" הרי מזמן לזמן כשמרגיש שנופל במרה-שחורה (מצד חלישות הגוף) באופן ד"שבע שבתות תמימות") היא לוקח ענין של "רפואה", המרגיעו ומכיון שזה שישראל מונין ללבנה הוא מפני שדומין ללבנה הרי שלימויות הנ"ל ומזכירו שהוא בן אברהם יצחק ויעקב שבחדשי הלבנה הם שלימויות המתרחשות ובת שרה רבקה רחל ולאה בישראל עצמך ובכאו"א "א נעשה "אראך" - שהקב"ה מגלה לכאו או"א כל מה שהוא נושא בעצמו ("וואס ער פארמאגט"). ההרהור כולל גם כח המעשה (כפי שכלול ותיכף "ל "לך לך. אל הן הארץ" "עם על ענני שמיא" במחש חשבה) במהירות " "ריצה" - לא לא רק הליכה, וה והטירחה שבענין נעשית ע"י העננים... ומה ש"כל ישראל בחזקת כשרות" - הרי"ז נוגע לזולת אך בנו כנוגע אליו עצמו אין לו להסתמך על חזקת הנהגתו הטובה בימים ובשעות האחרונות אלו ולא עליו לבדוק הנהגתו במעש נשה עתה ולעשות תשובה בפועל! עאכו"כ בענינים שבין אדם לחבירו, שבהם העיקר הוא דוקא המעשה בפועל. ע"ד

שיחה בי

כאן החשבון- צדק בנוגע למעשה בפועל דוקא פירט הרבי במפורש את אופן ענין ה"גזילה" לא כפשוטה ח"ו אלא "אם ארויסגעוויזן") הוא ענין יקידוש-לבנה שיש נתן לו חבירו שלום ולא החזיר לו - נקרא שאינם זהירים בה כדבעי. גולן". ואף ף אם ברגע ההוא "עסק במצוה" המשיך בענין מעלו לון קידו קידוש הלבנה וסיים שוב בענין החשבון-צדק דק שבשבח כת הוא ננין תשובה-עילאה שמתוך שמחה וקשורה עם יחוד פנימי דמוחין ע"י לימוד פנימיות התורה, וגם נגלה דתורה כפי שגם האריז"ל למד בשבת "חלק אי" נגלה בכאו"א נעשה "ארא ראך" - שהקב"ה מגלה לכאו"א כל מה שהוא נושא בעצמו ("וואס ער פארו רמאגט") בסיום השיחה הוכיר הרבי "הויי הוא האלקים" המשיך מעט. וסיים השיחה בקריאה (עוד) וד) שש פעמים בניגון הידוע את ש"פטור מן המצוה" ולכן לא ענה לחבירו הפסוק "הוי הוא האלקים" ולאח"ז בניגון !!! (ראה ביומן) או אפילו - בשוגג - שלא ה הרגיש בחבירו - הרי אצל חבירו נעשית הנפילת-רוח מכך שלא נענה וע"ז צריך לחיו חיות תשובה במעשה בפועל ותיכף ומיד נעשים כולנו "אורחים" באה" ה"ק נעשים - במשך זמן הכי קצר - וכו מיד לאח אחמ"כ כולנו תושבים תמידיים באה"ק תיכף ומיד ממש.

שיחה גי

רפואת נפש והגוף קידוש לבנה לזרז הגאולה "לשנה הבאה בירושלים !!

שיחה די

הוספר פה בלימון מוד (במיוחד פנימיות) התורה בנוגע למעשה בפועל - יש לעשות חשבון צדק מתוך שמחה ול ולימוד התורה, ובמיוחד - פנימיו מיות התורה, וב ובמצוות ות להוסיף בוהירות בקידוש לבנה נה, לא כה נהחושש ששים ממה שיאמרו או איך הנכרים כשיראו יך שהוא הוא נעמד ברחוב. מרקד ומקפץ ברגליו. עושה תנועות בידיו. בלחש.. ממלמל בון נפש שוב המשיך הרבי בענין החשבון פש שאף שלכאורה זה קשור עם הרגש של מרירו רות הרי במה דברים אמורים סתם. אך בחשבון צדק אמיתי של יהודי מנוחתו כבוד ודאי שהסך-הכל המתקבל הוא שנמצאים במצב של יעמדו הכן כולכסי כשכל

שיחה ה'

הכפתורים מצוחצחים הזכיר את סיום הרמב"ם, והסיפור ב'חשבון ון-צדק הרמב"ם כיצד הגיעה גופתו לטברי' ארץ ישראל השלימה בדרכי נועם ושלום אודות שם יעלו מלמטה למעלה אלו שהכינו משקה המשמ' - ומהם יראו וכן יעשו רבים. ואדרבה וודאי גם ברמ"ח איברים ושס"ה וגידים שלמים, מכיון שיש שלימות בתרי"ג המצוות וגם באם חסר ברפואה בגשמיות הרי תיכף "רפא ירפא", ורפואת התורה עוקרת כל - בהוספה עליהם וש"יחטפו" בזה בכל האפשר החסרון למפרע! ומהפכתו ל"וכיות", כהרפואה השלימה בגאולה העתידה ("מזאל אריינבאפן") כי תיכף מתקיים ה"לך לך" לארץ ישראל השלימה בדרכי נועם דאילו בזמן הגלות יש לכאו"א עניני חולשה ושלום כהסכמת רבנים ופוסקי-דין בישראל עכ"פ ומזמן לזמן כשמרגיש שנופל בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, במרה-שחורה (מצד חלישות הגוף) לוקח ענין שהוא שלוחו של הקב"ה, ו"שלוחו של אדם של "רפואה", המרגיעו ומזכירו שהוא בן כמותו" כמותו דהקב"ה בכבודו ובעצמו!! אברהם יצחק ויעקב ובת שרה רבקה רחל ולאה והנה, מזה שלמרות הכל עוד לא הגיעה זמן תפילת מעריב הכריזו על השעה 7:00 הגאולה בפועל - מובן שעדיין חסר בשלימות לפועל, נכנס הרבי לתפילה ובזאל למטה) ענין מסוים, וכפי הנראה ("ווי ס'האט זיך בשעה 7:45. בסיום התפילה הכריז שוב הגבאי

More in this printout

View the whole printout