. סיפורי צדיקים שנשמעו מאת מרן הגה"צ מנאנאש זצ"ל [שנח]
אלף תתיד. הרה"ק רבי ר' מנחם מענדל מרימנוב זצ"ל עבר פ"א ברחוב בדרכו לבית המדרש, וראה מונח על הארץ רענדל זהב, ורצה להגביהו ליקח לעצמו, אולם הרהר בדעתו הק' האם אני אכנע לרענדל, וגמר בדעתו שלא יכנע עצמו לזה, והלך הלאה לבית המדרש, וכאשר ישב ולמד נכנס איש א' לביהמ"ד, והביט על פני הלומדים, ואמר שמצא רענדל זהב על הארץ ברחוב, ומבקש למי ליתנו וליהנות עם הרענדל הזה, ומתוך כל הלומדים ניגש להרה"ק ר"ר מענדל'ע ונתן לו הרענדל.
אלף תתטו. בכל מקום אשר הגיע הרה"ק בעל ישמח משה מאוהעל זצ"ל הי' לו כבוד גדול, והגם שהי' צדיק וקדוש גאון הגאונים ופועל ישועות אשר באמת הגיע לו הכבוד הזה, אעפ"כ נתנו לו יותר כבוד משאר צדיקי דורו, וזה הי' מפני שצורתו הק' הי' נראה חלק ומאיר כמו עור של ילד בלא חטא ועון כלל.
אלף תתטז / בהיכל קדשו. על מה שאומרים העולם שכאשר צדיקים נוסעים על הדרכים מוכרח שהגשם ירד אז על הארץ, ויוצא ממ"ש (ישעי' נ"ה י') כי כ'אשר י'רד ה'גשם ו'השלג מן ה'שמים וגו', אשר הר"ת הוא יוה"ך השם המסוגל לשמירת הדרך, אמר מרן הרה"ק מסאטמאר זצ"ל שזה לאו דוקא שצריך להיות אז גשם, רק בעת שצדיקים נוסעים יכול ג"כ להיות יום בהיר והשמש יזרח על הארץ, כמ"ש (דניאל י"ב ג') ו'המשכילים י'זהירו כ'זוהר ה'רקיע, שהוא ג"כ ר"ת יוה"ך השם המסוגל לשמירת הדרך.
אלף תתיז / בהיכל קדשו. פ"א כאשר הי' אסיפת הרבנים מגדולי ומנהיגי מדינת אונגארין וביניהם הגה"ק בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זצ"ל לדון בענין האגודה, באם יכולים להיות עמהם בחבורה או לא, מאחר שסוכ"ס הי' אז מטרתם ללחום נגד המזרחי וכיתות הציונים וכדומה, ומרן הרה"ק מסאטמאר זצ"ל שהי' עוד צעיר לימים בהיותו עוד אבד"ק ארשיווא או קראלי יצ"ו, הגיע להאסיפה במאוחר מאוד לאחר שגמר תפלתו, וכבר היו דנים שם מקודם בענין זה, ושאל מרן זצ"ל מה שדנו עד עכשיו, וכאשר אמרו לו, ביקש רשות הדיבור, ודיבר ופירט הענין לארכה ולרחבה, ובתוך דבריו הסביר במשל:
הי' איש אחד גוי שהי' צריך ליסע לאיזה מקום, והי' ירא שמא בעת שלא יהי' בביתו יגנבו חפציו, והיות שהי' לו 'געטשקע' בצורת שתי ערב ואותו האיש ימ"ש, והאמין בו, אמר להגעטשקע לפני נסיעתו, אני מניח אותך כאן, ותשמור על חפיצי שבל יגנבו אותם, ולמעשה נגנבו הדברים במשך הזמן, וכאשר הגיע הגוי בחזרה וראה שאכן נגנבו חפציו, והגעטשקע לא שמר עליהם כראוי, לקח את הגעטשקע וזרקו לחוץ, ואמר לו, אין אני עובד אותך עוד. וכאשר נתוודע הדבר להגלח שבעירו, קרא לו ואמר: זה הגעטשקע הי' גדול, ולא הי' איכפת לי' הדבר, ע"כ אני אתן לך געטשקע קטן אשר הוא יותר מסור [געטריי] לעובדיו, והוא ישמור מכאן ולהבא על חפציך, אמר לו האיש: אולם ביום מן הימים גם הוא יגדל ויהי' כמוהו, על כן אין אני רוצה עוד בהם. ואמר מרן זצ"ל: כן הדבר הזה, הדברים מתחילים כאשר המה עוד קטנים, ויכול להיות שאז יהי' עוד טוב, אולם כאשר נתגדל ג"כ לא יהי' טוב, כאשר ראינו מה שאירע עם הכיתות השונות שנעמדו בכלל ישראל במשך השנים, אשר לבסוף גרמו מכשולות ונסיונות רבים לבנ"י. ואמר שמי שמסכים לדבריו יגביה ידו לסימן, ויכריעו אחר הרוב, וכל הרבנים הגאונים הצדיקים הסכימו לדבריו הק' וקיבלו דעתו הק', והרה"ק ממונקאטש שהי' גדול בשנים ממנו, ניגש אליו ואמר לו: אינגערמאן, דו וועסט נאך זיין א גרויסע רבי און אייננעמען די וועלט. שאפילו שהוא הי' הצעיר מכולם, אעפ"כ הוא מבין יותר מכולם, והסכימו הכל לדבריו.)מפי איש חשוב ותלמיד חכם מחסידי מונקאטש(
אלף תתיח / בהיכל קדשו. כאשר הייתי עם מרן הרה"ק מסאטמאר זצ"ל במקום הנופש שערן ספרינגס בקיץ שנת תשי"ד לפ"ק וזכיתי לשמש בקודש, אירע ביום אחד אשר מרן זצ"ל הי' מוכרח לילך לאיזה מקום לצורך בריאת גופו הטהור, והלך שם רגלי דרך ארוכה, אולם כאשר הי' צריך לחזור, לא הי' לו כח לילך רגלי למקום אכסנייתו, אמר לי שאעמוד על הדרך איש אחד שעובר עם אויטא ולבקשו שיוליכנו לביתו, והעמיד עצמו איש אחד 'אמעריקאנער' [כמדומה שהי' בגילוי ראש], ובקשתיממנו שיואיל בטובו ליקח את מרן זצ"ל עם אויטא שלו, והסכים בחפץ לב, וכאשר יצא מרן זצ"ל מהאויטא, אמר לו בצחות: 'דענק יו' [באות ד']. ואפילו שמרן ידע שבלשון המדינה אומרים 'טענק יו' [באות ט'], אעפ"כ אמר 'דענק יו', וכוונתו הק' הי' שיזכור לו הטובה שעשה לו.
רבנים, מגידי שיעור, מלמדים, עלטערן, בחורים, קינדער... האבן הנאה יעדע וואך מיטן נאכזאגן הערליכע דברי תורה מיט מעשיות פון צדיקים