נערך ע"י: הרב נפתלי יחזקאל פאללאק רב דק"ק תוספות יו"ט -אנטווערפן קורות חיי רבותינו חכמי התלמוד ]שנ"ב/ [ מ"ב
ב ענין שלא לאכול לפני התפלה
רב חסדא (כז):
אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (פרשתן, ט' ח'). יש לפרש ולרמוז מ"ש בכתבי האר"י ז"ל איסור אכילה קודם התפלה בשחרית (עיין ברכות י' ע"ב), כי קודם התפלה עדיין הנשמה אינה מתיישבת בגוף, רק הנפש מתפשטת בוורידי הדם המחוברים בבשר, וזה ירמוז אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, ר"ל כשיהיה הבשר רק עם הדם והנפש, לא תאכלו עד שתתפשט הנשמה.
הנה אמרו רז"ל (ברכות י' ע"ב) לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם, שנאמר (ויקרא י"ט כ"ו) לא תאכלו על הדם, פי ' דכתיב (שם י"ז י"ד) כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא, נמצא עיקר האדם הוא על שם דמו שבו, ולמה נקרא אדם ולא דם אלא כשמדבק את עצמו בבורא ית', וממשיך בקרבו אלופו של עולם, נתחבר האל"ף אליו ונקרא אדם, וזהו לא תאכלו על הדם, ר"ל כשעדיין לא חיבר אלופו של עולם, רק אחר התפילה כשחיבר דמו לאלופו של עולם, ואז נקרא אדם מותר לו לאכול ולא קודם כנ"ל.
כתיב (ויקרא י"ט כ"ו) לא תאכלו על הדם, ודרשו רז"ל (ברכות י' ע"ב) לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. הענ ין הוא, כי כשיאכל קודם התפלה ויעסוק בבחי' תאות גשמיות, יתטמטם לבו מאוד ולא יוכל לדבק את עצמו לבחינת קדושה, ויהיה בחינת ד"ם כנ"ל, לכן עצתו הוא שיתפלל תחלה, וידבק עצמו לה', לבחינת אלף אלופו של עולם תחלה, ואח"כ יאכל אכילה הגשמיות בכוונה לה' לחזק גופו לעבודתו ית', ובזה יהיה נעשה מבחינת אכילה בחינת ד"ם, כסא ומכון לבחינת קדושה בחינת אלף, ויהיה אדם בשלמות.
ידוע שעיקר האכילה ושתיה של אדם צריך שלא יכוין להנאתו למלאות רעבונו וצמאונו, כי אם למען יקבל היות וילך בכח האכילה ושתיה ההוא, ויעבוד בהן הבורא ית' בתורה ובתפלה, והיינו דכתיב (ויקרא י"ט כ"ו) לא תאכלו על הדם, ר"ל שלא תאכלו למען להרבות דם, שזה חיותו של כל בעל חי, כי אם כמו שפירשו חז"ל (ברכות י' ע"ב) לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם, אפשר שבו כוונה גם על כל היום, ור"ל לא תאכלו קודם שיעלה במחשבה שתתפללו לה' על דמכם, על ידי דמכם הוא החיות שמקבלים מהמאכל, ובזה מעלה הניצוצות הק' שבתוך המאכל ומושיבם לשרשי הקדושה שבגבהי מרומים.
לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם (ברכות י' ע"ב). והנה גדול המעשה יותר מן העושה (ב"ב ט' ע"ב), א"כ מכש"כ שלא יעסוק בפרנסה צרכי השגת המאכל קודם התפלה.
פעם הגיע הגיטער יוד לצאנז השכם בבוקר, נכנס להדברי חיים וישבו ושוחחו זמן רב, עלה בדעת המשמש להגיש כיבוד להאורח הנכבד, אבל כיון שהי' קודם התפלה לא הי' יכול להביא כי אם כוס קאווע, אמר לו הד"ח: מאי עשית, הלא כל היתר שתית קאווע קודם התפלה היא משום רפואה [עיי' בסי' פ"ט סעיף ד'] , וכי במעדעצין ראוי לכבד אדם גדול.
מסופר על איזה מתלמידי הצמח צדק זי"ע מליובאוויטש, שחמיו היה מתנגד והיות שעברו כמה שנים וזוגתו לא נפקדה עדיין בזרע של קיימא, צעק עליו חמיו שהוא אשם בזה כי מאריך בתפילתו ואוכל פת שחרית אחרי צהרים, ודבר זה גורם לו חולשה שלא יוכל להוושע בזרע של קיימא, נכנס האברך להצמח צדק וסיפר את הטענות של חמיו, ושאל אולי כדאי שיקדים תפילתו, ענה הצמח צדק כי יותר טוב לאכול קודם התפלה כדי שיהיה לו כח להתפלל, מלהקדים תפילתו כדי שיוכל לאכול, האברך אכן עשה כפקודת רבו ואכל קודם התפלה, ואכן נוושע כברכת הצדיק , ולאחר עבור שנה ילדה זוגתו תאומים שני זכרים. האברך רץ תיכף לבשר להצמח צדק כי נולד לו תאומים, ענה הצמח צדק כנראה שאכלת "איין איבעריגע ביסן" [אכילה יתירה], ולכן נולדו לך שנים, הנך יודע מה זה איבעריגע ביסן, א איבעריגער ביסן הייסט א מתנגד, [אכילה יתירה זה נקרא מתנגד] ואכן כדברי הצדיק כן היה, ושני הילדים התאומים גדלו, האחד היה חסיד נלהב, והשני היה מתנגד גדול.
אלו יעמדו על הברכה שנדבו להוצאות הגליון לזכות אלפי רבבות בני ישראל
מאמריו בעניני בית הכנסת:
אמר ליה רבא לרפרם בר פפא: לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, אמר ליה הכי אמר רב חסדא: מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה'שעריםהמצוייניםבהלכהיותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות)קב(.
אמר רב חסדא לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי)קג(.
תפילה:
אמר רב חסדא: לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת ואח"כ יתפלל (קד).
א"ר יעקב אמר רב חסדא: כל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו, שנאמר א-ל נא רפא נא לה, ולא קמדכר שמה דמרים (קה).
וכן תיקן רב חסדא את נוסח 'תפילת הדרך' שאומרים בשעה שיוצאים לדרך (קו).
קב. מס' ברכות דף ח' ע"א. קג. מס' ב"ב דף ג' ע"ב. ובגמרא יש ב' דיעות בטעמו: יש אומרים מפני פשיעותא, שמע יתעצלו בבניית בית הכנסת החדש, ויש אומרים משום שלא יהי להם מקום להתפלל עד שיבנה בית הכנסת החדש. קד. מס' ברכות דף ח' ע"א. הגמרא הקשה שם שני פתחים סלקא דעתך, אלא אימא 'שיעור שני פתחים', ובשו"ע או"ח סי' צ' סי' כ' איתא כמה פירושים בכוונתו עיי"ש. קה. מס' ברכות דף ל"ד ע"א. ויש לציין לדברי המגן אברהם על או"ח סי' קי"ט שהביא בשם מהרי"ל דדוקא בפניו של החולה אי ן להזכיר, אבל שלא בפניו רשאי. ובס' בן יהוידע על מס' ברכות שם ביאר הענין: כל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו.י"ל ממ"ש בתענית דף כ"ג גבי רב מני שבקש מרבי יצחק בן אלישיב שיתפלל בעד אשתו שתתיפה, ושאלו מה שמה, וא"ל חנה,והתפלל תתיפה חנה, ואם תאמר שאני התם שלא היתה לפניו ולא היה מכירה, הנה מצינו עוד שם בדף כ"ה בשביבתא דרחב"ד ד קא בניא ביתא ולא מטו כשורי, ושאל לה מה שמך, א"ל איכו, והתפלל איכו ני מטו כשוריך, נמצא דקפיד לזכור את השם בתפילה, וכן משמע בילקוט פרשת חוקת בפסוק אם נתון תתן את העם הזה בידי, שאם לא היו רואין בהם ב' דברים הפכיים שבזה נסתפקו מי הם, היו מזכירים שמם להדיה בתפילה, ואע"פ שהיו לפניהם, נמצא טוב שיזכיר שם האדם בתפילתו עליו. ונ"ל בס"ד דאם האדם מתפלל להמשיך לחבירו שפע טובה, אז טוב שיזכיר שמו, כדי שיהיו אותיות שמו צינורות להמשיך בהם שפע הטובה ההיא, לכן רחב"ד וריב"א שאלו על השם, והזכירו בתפלתם, אך אם התפילה היא על חולה להסיר החולי ממנו וכיוצא בזה, טוב שלא יזכיר שמו, יען כי כל חולה ויסורין של צרה הבאה על האדם הוא מכח הקליפה הדבוקה באדם שהוסיף בה כח ע"י עונותיו, וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפרשת תזריע בענין הצרעת, ואם יתפלל על חולה ובעל יסורין שעומד בצרה ויזכיר שמו, אז המקטרגים ומשטינים יתקנאו, ובפרט כי רוע מזליה, ואז ימצאו לו עלילות קטגורים מצד עונותיו לעכב רפואתו והצלתו, ולכן כל כהא, המתפלל לא יזכר את השם, כדי שלא ירגישו המקטרגים, ולא ידעו על מי מתפלל, ועל זה קאמר ר" ח המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו, ויליף זה מתפלה שהתפלל משע"ה על מרים, ולא הוצרך לפרש שמהוכו'.קו.מס'ברכות דף כ"ט ע"ב.
(אגרא דכלה בפרשתן) (מגיד דבריו ליעקב להרה"ק המגיד ממעזריטש זצ"ל, אות רכ"ז) (בת עין פרשת צו בד"ה צו את אהרן) (רב טוב להרה"ק בעל ייטב לב זצ"ל פרשת תולדות) (דברי ישראל מאדזיץ, פרשת קדושים) (תהלת חיים צאנז, דף רל"ה) (אוצר ישראל דף רכ"א)