"ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ" (ח, יא)
טרף – חטף:
יש להבין כוונת רש"י בפירושו זה, ובכלל – לשם מה הוסיף הכתוב תיבת "טרף"? וכי מה היה הכתוב חסר אם אמר "והנה עלה זית בפיה", ותו לא?
[רש"י ממשיך ומביא: "ומדרש אגדה – לשון מזון, ודרשו 'בפיה' לשון מאמר, אמרה: יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם".
אבל פירוש זה – ש"טרף" הוא "לשון מזון", והפירוש "טרף בפיה" הוא שהיה כאן מאמר בענין ה"מזונות" – מדגיש רש"י בעצמו שאינו אלא "מדרש אגדה", ואילו פשוטו של ענין הוא ש"טרף" פירושו "חטף", כתחילת דברי רש"י; ומעתה צריך ביאור, לפי פשוטו – מאי קמ"ל בתיבה זו?]
ובפירוש הריב"א (מנחת יהודה) הביא לשון רש"י ("טרף – חטף"), וביאר: "ולכך ידע נח כי קלו המים, לפי שעץ הזית שפל מכל האילנות. וכשראה העלה טרוף וקרוע ידע שלקחה מן האילן, כי אילו לקחה על המים העלה היה שלם".
והיינו, שכוונת רש"י היא שהעלה עצמו היה קרוע וחטוף. ומזה ידע נח שאין זה עלה שצף על פני המים – שאז היה שלם – אלא עלה שתלשה היונה מהאילן, ולכן הוא קרוע, ומזה הוכיח ש"קלו המים מעל הארץ" ונגלו האילנות.
אבל לכאורה אינו מובן: כיצד הוכיח נח מזה שהעלה קרוע שהוא נתלש עתה מן האילן? – וכי לא יתכן שיהיה צף על פני המים עלה זית קרוע (שנתלש מהאילן לפני זמן רב)?!
גפן, תאנה – ו(לא) זית
ויובן בהקדים קושיית המפרשים:
מדוע בכלל הוצרך הכתוב לפרט שבפי היונה היה "עלה זית" – וכי למאי נפקא מינה איזה עלה הביאה?
[לפי ה"מדרש אגדה" שמביא רש"י בהמשך דבריו – מובן, שבזה נתכוונה לומר ש"יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה כו'"; אבל (כנ"ל) רש"י מדגיש בעצמו שזהו פירוש שני בתור "מדרש אגדה", ועדיין צריך ביאור לפי הפירוש הראשון שהוא כפשוטו].
וגם בעצם הענין יש לשאול: למה באמת הביאה היונה עלה של זית דוקא, ולא של אילן אחר?
וביאור הענין – בדרך הפשט:
בדברי חז"ל מבואר שהזית הוא אילן חזק ביותר. וכיון שמדובר בדבר שבמציאות (ולא בענין של סברא כו') – מובן שדבר זה נכון הוא גם לפי הפשט. וכאשר תלמיד צעיר יראה עץ זית – יראה בעיניו שהוא חזק יותר משאר האילנות.
ומעתה מסתבר, שאף שבכללות הרי לאחר המבול לא נשארו האילנות בציורם – לאחר הגשם הגדול במשך ארבעים יום רצופים, וגם לאחר סיום הגשם היו האילנות מכוסים במים עמוקים במשך כמה וכמה חדשים – עם כל זה נשארו כמה עצי זית, בהיותם עצים חזקים במיוחד.
ובזה יומתקו דברי רש"י בהמשך הפרשה, שכאשר נח נכנס לתיבה "הכניס עמו זמורות [של גפן] ויחורי תאנים" – ומהם נטע את ה"כרם" כשיצא מן התיבה; ולכאורה מקור דברי רש"י הוא בבראשית רבה – אך שם הזכירו גם שנח הכניס "גרופיות של זיתים", ואילו רש"י השמיט פרט זה.
ולפי דרכנו יש לומר, אליבא דרש"י, שמכיון שעצי הזית הם חזקים, ידע נח שגם לאחר המבול יישארו כמה עצים, ולכן הכניס לתיבה רק "זמורות ויחורי תאנים" שידע שיתקלקלו במבול, ואילו זיתים לא הכניס.
[וכעין זה כתב באר בשדה על רש"י שם: "אף על גב דבבראשית רבה מזכיר נמי 'גרופיות של זיתים', אפשר דרבינו לא גריס ליה, ונימוקו עמו, שהרי כתיב 'והנה עלה זית טרף בפיה', הרי שהזיתים עמדו ולא נתקלקלו מימי המבול"].
עלה חדש מעץ חזק
אמנם, אף שנשארו עצי זית בעולם לאחר המבול – הרי לא מסתבר כלל שהעלים המחוברים לעץ נשארו בצורתם לאחר שהיו מכוסים ושרויים במים כמה חדשים רצופים!
וזהו שהוכיח נח מזה שהביאה לו היונה "עלה זית" אשר "קלו המים מעל הארץ" – כי ראה שהביאה לו עלה חדש (ובנקל אפשר להבחין בין עלה חדש שצמח זה עתה לבין עלה ישן שהיה שרוי וכבוש במים כמה חדשים), ומזה הבין שכבר עבר זמן מספיק מאז שעץ הזית התגלה מכיסוי המים והתחיל להצמיח, עד שצמח עלה זה.
ומעתה מיושב בפשיטות למה מדגיש הכתוב שהיונה הביאה דוקא "עלה זית" – כי אילנות אחרים נשחתו לגמרי על ידי המבול, ולא יכולה היונה להביא מהם עלים חדשים, ודוקא עץ הזית, בהיותו חזק ביותר, נשאר בקיומו והתחיל להצמיח בהקדם עלים חדשים (לאחר ש"קלו המים").
[האברבנאל מפרש, שהעץ שממנו הביאה היונה את העלה היה עץ חדש שגדל – לאחר המבול – על ידי הענפים שנשארו מהעצים שלפני כן, וז"ל: "שמעת שנראו ראשי ההרים נמצאו שמה ענפי זית הרבה, שהיו צפים על פני המים. וכשיבשו ראשי ההרים, בהיות שם הארץ לחה ורעננה, מאותם הענפים .. שורשו וצומחו ויציץ ציץ, ומשם לקחה היונה העלה זית שהביאה בפיה".
אבל קשה לומר כן בדרך הפשט, כי מלבד עצם הדוחק בזה שאילן חדש יגדל מענף שהשריש ויצמיח עלים במשך זמן קצר, הרי לפי פירושו יתכן הדבר בכל סוגי האילנות (שהיו ענפים מהם שצפו על פני המים וכו') ואין טעם להדגיש שהיה זה "עלה זית" דוקא].
מי 'חטף' את העלה?
ולאחר כל זה מבואר היטב מה שהוסיף הכתוב תיבת "טרף", ופירש רש"י דהיינו "חטף":
"חטף" קאי על היונה, שהיא חטפה ו'טרפה' את העלה מאילן הזית [ומה שכתוב "טרף" בלשון זכר – כבר פירש רש"י לפני זה "שזכר היה, לכן קוראו פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה"].
וכוונת הכתוב בהוספה זו להדגיש, שראה נח לפי מראה העלה אשר אין זה עלה ישן שהיה צף על פני המים ש–אז אין בזה הוכחה ש"קלו המים" – אלא עלה חדש, שצמח לאחר המבול וחטפה אותו היונה ממקום גידולו, ומזה הבין שכבר עבר זמן מספיק שהאילנות אינם מכוסים במים.
והטעם שתלישת העלה ממקום גידולו מכנה הכתוב דוקא בלשון "טרף" ("חטף") – להדגיש שעץ הזית הוא אילן חזק, שלכן תלישת עלה ממנו היא דוקא על ידי "חטיפה" בחוזק, שדוקא לפי זה מובן איך נשאר עץ זה גם לאחר המבול כו', וכנ"ל בארוכה.
(חלק י – נח ג)