Skip to content
שפתי ישנים

"מכל אשר בחרבה מתו" (ז, כב)

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

רש"י: "אשר בחרבה" - ולא דגים שבים.

ונ"ל הטעם, דהנה לעיל בפרשת בראשית כתוב אצל עץ הדעת "ותתן גם לאישה", וכתב רש"י: "גם" - לרבות בהמה וחיה. והנה מבואר, דמן אותה אכילה בא זוהמת הנחש הקדמוני ויצר הרע לאוכליו. והנה, בדגים לא מצינו דהיו אוכלין [ממ]נו, ממילא לא עליהם בא זוהמת הנחש, וממילא וודאי לא השחיתו דרכם ליזקק לשאינו מינם, משום הכי לא מתו במבול.

והנה אפשר לומר עפ"י הנ"ל, טעם דלא נאסר דם דגים רק דם בהמה וחיה ועוף, והיינו דמבואר הוא דהדם הוא הנפש החומריות ויתיילד מן אכילה. והנה, וודאי מן אכילת עץ הדעת דבא ממנו זוהמת הנחש נעכר הדם מן אותו זוהמה, והנה הקב"ה דרצה לזכות את ישראל, ולא יהיו מטומאים יותר, משום הכי ציוה לאסר לבני ישראל לאכל הדם דנתעכר מן אכילת עץ הדעת, משא"כ בדגים דלא היו אוכלין מן עץ הדעת, ממילא לא נעכר בהם הדם, משום הכי לא היתה צריכה התורה לאסור מלאכל דמם.

ומיושב נמי, מה שדרשו על הכתוב "וידגו לרוב" דאין עין הרע שולט בדגים. והיינו נמי, מכיון דלא אכלו מן עץ הדעת, לא ניתנו תחת ממשלת הס"מ ושטרי המזלות וטבעיות, משום הכי לא שלט עליהן עין הרע.

כרך חידושים לגאון לא נודע זצ"ל מרבני פרנקפורט

More in this printout

View the whole printout