Skip to content
שפתי ישנים

"יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם ויהי כנען עבד למו" (ט, כז)

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

"יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם ויהי כנען עבד למו" (ט, כז).

נראה לענ"ד עפ"י מה שאמרו במסכת ברכותכ, והוא בספר חק לישראל (לסדר חקת יום א'), וז"ל: תנו רבנן "ואספת דגנך"כא מה תלמוד לומר לפי שנאמרכב: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" יכול דברים ככתבן, תלמוד לומר "ואספת דגנך" הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי ר' ישמעאל. רבי שמעון בן יוחאי אומר, אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וכו' תורה מה תהא עליה, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים, שנאמרכג "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו'.

מעתה, אפשר דזהו אומרו בזמן ד"יפת אלדים ליפת וישכון באהלי שם" ויהא שקוד על למודו, אז "ויהי כנען עבד למו" דמלאכתן נעשית ע"י אחרים כמו שנאמר "ועמדו זרים" וכו', ודו"ק.

אי נמי, "יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם ויהי כנען עבד למו", נראה שיובן ע"פ מה שכתב הרב חיד"א ז"ל בספר דבש לפי (מערכת ש אות כט) משם האר"י ז"ל, וז"ל: 'שמשון בר מנוח היה ב' ניצוצות, ניצוץ אחד מיפת שהוא שֵׁם בסודכד "ויקח שֵׁם" ולא כתיב 'ויקחו' לשון רבים, כי נשמה אחת להם וניצוץ ב' מעשו', ע"כ.

עוד כתב הרב שם (במערכת ו אות ח), וז"ל: 'כשאומר "ויהי נועם"כה צריך לכוין בר"תכו "ישאונך פן תגוף באבן רגלך, על שחל ופתן", שהוא יפת בר עשו. ובכל פעם שאומרו, יכוין לבטל קליפה של השכחה, כן כתב בשורשי השמות שסידר הרמ"ז ז"ל', עכ"ל.

מעתה נראה, לפי מה שכתבנו נוכל לתת טעם, למה במה שמכוין יפת בר עשו מבטל קליפת עשו, דהוא שר השכחה, והוא כיון ד"יפת אלדים ליפת וישכון באהלי שם", וע"י לימוד בישיבה אינו בא לידי שכחה, הפך מדת עשו הוא ס"מ הרשע, דמצידו בא קליפת השכחה, ולכן נקטו בלשון זה יפת בר עשו, כלומר דיפת הוא מבטל לעשו ע"י דשוכן באהלי שם - באהלה של תורה, ודו"ק.

הגאון רבי חיים הלוי זצ"ל, מחכמי איזמיר, מח"ס שיר ושבחהכז.

More in this printout

View the whole printout