בפרשת השבוע נאמר בתורה עניין שבעים האומות, והאמת היא, כי מה שכתוב בתורה שבעים האומות, זה הוא החיות שלהם, כי כל דבר השייך לכוחות הטומאה יש לו איזה ניצוץ בקדושה אשר מזה בא לו החיות, ועבודת היהודים בהיותם בגלות, הוא להוציא את הניצוצות הקדושים האלו מן האומות, ובזה לא יישאר בהם עוד כל חיות, ויהיו כמו פגרים מתים.
עוד מרומז בפרשת השבוע, כיצד הוא הדרך להוציא את הניצוצות הקדושים מן האומות, שהוא על ידי שבעים פנים לתורה, כי בתורה יש שבעים פנים, שהוא בבחינת 'זה לעומת זה', ועל ידי זה מוציאים את החיות של האומות.
וכמובן אשר מה שיש שבעים פנים לתורה, הוא בדרך כלל, אשר באופן כללי יש שבעים פנים לתורה, אך בתוך אלו השבעים, יש דברים שיש בהם יותר משבעים ביאורים וטעמים, אלא שבכלל יש שבעים פנים, ובתוכם מתחלק הדבר לעוד כללים ועוד טעמים.
כך גם הייתה הצורה של הסנהדרין, שהיו ע"א דיינים, היה את שבעים הדיינים, ועל צבאם היה את ראש הסנהדרין, וכל אחד היה אומר את הדעה שלו לפי שורש נשמתו, ואחר כך יצא הפסק, כאשר מבואר, שאפילו אם הפסק בסופו של דבר היה שונה מדעת כמה מחכמי הסנהדרין, מכל מקום הפסק היה כולל את דעת כל השבעים של הסנהדרין.
והנה שבעים האומות נעשו בדור הפלגה, אשר אז חילק השם יתברך את האומות, וזה מראה על הפיזור, כי כל עניין טומאה יש בו פיזור, ולעומת זה עניין הקדושה מורה על אחדות.
לכן המחלוקת בתורה הוא גם כן בעניין של אחדות כמו שדרשו חכמינו ז"ל את הפסוק 'את והב בסופה' שנעשים אוהבים זה לזה בסופו של דבר, והוא מביא אחדות.
גם דור הפלגה היה בבבל, כמו שמבואר להדיא בדברי הכתוב בפרשתנו 'על כן קרא שמה בבל', ואכן בבבל יש ריבוי גדול של מחלוקות, והרבה מן הגמרא נעשה בבל, וכמו שהיו מכונים על שם בבל, כמו 'הלל הבבלי', וכל זה הוא לתקן את הקלקול של דור הפלגה.
והנה כיום, יש המבקשים לעשות שלום בבבל, לעשות שלום שם, אך זה הוא דבר שאינו יכול להיות במציאות, כי שם הוא מקור הפירוד, ושם בוודאי אינו יכול להיות שלום.
הזמן בו יוכלו להיות בשלום הוא רק לעתיד לבוא, כדברי הכתוב (צפניה ג, ט) 'כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד', ואז יוכלו להיות כל האומות בשלום.
(שבת אחים פרשת נח תשס"ז)