כאשר אנשי דור הפלגה עשו את מרידתם, אמר הקב"ה: 'הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות', מסביר השפת אמת, שהקב"ה הטביע בעולם, שכאשר יש אחדות בין בני אדם, אין ההיזק יכול לשלוט בהם.
כך גם מצינו בחז"ל, שחיילי בית דוד שהיו צדיקים, היו יורדים למלחמה ונופלים, כי לא היה אחדות ביניהם ואילו חיילי בית אחאב, שהיו רשעים, היו יורדים למלחמה ומנצחים, כי היה אחדות ביניהם.
יש לדרוש בזה למעשה, ש'יבצר' הם אותיות ציבור, לרמז כי כח האחדות של תפילה בציבור, גורם לתפילה שתתקבל ומונע היזק מציבור המתפללים.
מסתבר שהלשון 'בציר' שנקרא בלשון הקודש בענין קצירת הענבים, כי הענבים גודלים באשכולות מחוברים ואחדות, ולכן נמשלו לשידוכים 'ענבי הגפן בענבי הגפן' והיוצא מהם הוא היין, הגורם לקירוב לבבות ואחדות, כדברי הגמ' סנהדרין קג 'גדולה לגימה שמקרבת רחוקים'.