ספר המדות (מאת ראש הדרשנים ומושלי משלים, רבינו יעקב זצוק"ל מגיד מישרים דק"ק דובנא, יצא לאור ע"י תלמידו הרב המגיד מו"ה אברהם בערוש פלאהם מ"מ דק"ק לובלין, שער הבטחון פרק ששי) וכן מצות הצדקה, יהיו זהירים בה כמו בתענית בימי הצום, גם שהוא מענה הנפש ומרעיבו, והצדקה ממעטת הסך אשר ביד הנותן, אבל מקיימין אותם כי באה אזהרתו יתברך עליהם, אם בעבור להשביע נפש רעבה לרוות נפש המקבל, או בעבור טעם אשר לא נודע, אבל בלבם יש שהצדקה ממעטת ההון, ומושלים ביצרם לשלוט ברוחם לעשות כתורה וכמצוה. א"כ איש כזה הוא מבלה ימיו באבל, נושא עול עבודת ה' כאשר ישא איש משא על שכמו, ולא תמצא בו לא שמחה ולא אהבה, ואם צהלתו בפניו אבלו בלבו, כי אין יכולת האדם להתנגד נגד לבו, כי אם יערב לנפשו העושק (פי' גזל), ויכבד עליו פזר לאביונים, צדקתו אינה עומדת לעד, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל (בששי משמנה פרקיו) וז"ל, ואע"פ שאינו עושה אותו, מפני שתשוקתו לרע הוא תכונה רעה בנפש, וכבר אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כא י) נֶפֶש רָשָע אִוְּתָה רָע, הנה קרא למי שמתאוה המעשים הרעים "רשע," אף על פי שלא עשאם, מדקאמר "אִוְּתָה" ולא אמר "עושה," עכ"ל. וכן אמר דוד המלך עליו השלום (תהלים יא ה) וְּאֹהֵב חָמָס שָנְּאָה נַפְּשוֹ, כלומר גם כי אינו עושה בפועל, כי אינו בטוח מיצרו פן יקום עליו ויתגבר בו ע"י איזה מקרה, כמאמר (ראה טו ט) פֶן יִהְּיֶה דָבָר עִם לְּבָבְּךָ בְּלִיַעַל גו.'
וכתב עוד (שער השנאה, פרק יד) הטעות השלישי בדבר נתינת הצדקה, כי יחשוב את אשר יתן לחבירו הוא מחסר לנפשו, וכאשר ירבה הצדקה תתמעט פרנסתו, והדבר בהיפך כי היא סבה להביא הברכה, כמאמר (מלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר גו' ובחנוני גא בזאת ג ו' אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, כמו הגרגיר אשר בארץ, גם כי לעינינו נראה כי הוא נפסד ונרקב, ובאמת הוא שורש כל הצמיחה, כן הצדקה שורש כל השפע, והיא סבה להריק ברכה אליך, וכמו שתשמח במעשה הזריעה, כי על ידי כן תהיה בטוח שתבוא אחריה הצמיחה, כן תשמח במתן הצדקה, מבטחונך שתסבב לך ההצלחה, כמו שנזדמן לידו משא ומתן טוב.
שער הבטחון (פרק ז) ודע כי העולה על דעתם שלא יועיל לעצמו באמונתו בהשגחת הבורא ית' אם הסבה מתנגדת, איככה ילך לבהכ"נ להתפלל בעת התפלה אם נתברר לו אשר שעה זו הוא צריך להיות בחנותו, ולא יועיל מה שהבורא ית' ירצה בעבודתו אותו, עכ"ז לא ישיג הטוב בעבור כי הסבה מתנגדת, להביא רע ונזק ע"פ טבע אשר הטביע ד' ית' בדברים, ולכן הוא ירא ודואג איך יעשה רצון הבורא בדבר זה אם הוא מתנגד אל הטבע, חלילה מלחשוב כן, כי לפניו ית' גלוי וידוע סוף דבר מראשית ו, ורצונו מושלה לו בכל המעשים בתמידות כיום אשר ברא אותם בששה ימי בראשית, גם כי עיני בשר רואות כי הטבע חפשיית ננד רצון הבורא, כי אם יהלך איש על גחלים הלא רגליו תכוינה, ואם בבחירתו ישתה סם המות הלא ימות, כי כן טבע האש לשרוף והסם להמית או להזיק.
בא וראה דמיון נפלא לזה הבחירה אשר לאדם, לטוב ולרע ג"כ, היא חפשיית, כאמרם ז"ל (נדה טז ב) ואלו צדיק ורשע לא ק אמר, וכאמרם עוד (ברכות לג ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אשר מסוג הזה לא גזר עליו ית' כל מאומה, והיה מהראוי שאם יבחור האדם להרוג את חבירו יהיה מסור בידו, גם אשר ברצון הבורא להשאירו בחיים, אבל הבעל בחירה בבחירתו הרעה הוא בוחר ורוצה להשחית חייתו, וכבר עשה הבורא ית' את האדם חפשי בבחירתו לעשות כל אשר יבחר ולא ימחה בידו, הנה מן הקבלה ידענו כי אין הדבר כן, כי חכמינו ז"ל כבר העירו אותנו כי מעולם לא התנגדה הבחירה אל רצון העליון, שיתעמר אחד לחבירו, אבל שניהם מתקיימים ונערכים במשפט החכמה העליונה, אשר לא לאדם דרכה רק אלקים יתברך לבדו ידע את מקומה, כמאמר (תצא כב ח) כי יפול הנופל, הנופל ובא מששת ימי בראשית (שבת לב א) כי בחטאו מת, ועכ"ז המסבב מיתתו לא ינקה, כי לא ידע מזה, וא"כ אצלו הוא דם נקי, וכבר כתב מרן הכסף משנה ז"ל בטעם מאמרם "הרגו אין נהרגין" (עיין רמב"ם פ"כ מהלכות עדות ה"ב) כי אלקים נצב בעדת א-ל, וא"כ כאשר הוא ית' נתן מקום אל הבית דין שיצא כזאת מתחת ידם שיומת איש על פיהם וע"פ הוראתם, ודאי היה חייב מיתה, וגם כי אחר כך נתגלה כי שקר ענו בו, ודאי היה לו ענין אחר מה שהוא אמת, ואנחנו אין לנו רשות לעיין במופלא מאתנו, כי עמוק היא מי ימצא לבאר משפט ההכרח והצדק, ואנחנו רק את תורת חכמינו ז"ל אשר מעולם נשמור, כי זה הוא מגודל חכמת הבורא ית' הצופה ומביט ומתקן עלילותיו, שישתוה הרצון אל ההכרח. כמשפט הזה תדע כי הקב"ה נתן כח בהסבה להנהיג את הבני אדם במהלך הטבעי, אבל הוא נורא עלילה כי סבותיו ועלילותיו בהכרח ישתוו עם רצון העליון הראוי לפי שעה, ושניהם יתאמתו, כי הסבה ה"טובה" המסבבת טוב לבעליה, כאשר חפץ העליון יהיה להפסידו, הנה הסבה ההיא תסבב לו ההפסד, אם שהיא טובה בענינה. ובהיפך, כאשר הסבה כפי התגלגלות הדרכים הטבעיים יש בענינה לסבב "רעה," ורצון העליון טוב עליו, הוא ית' יעשה בחכמתו הנפלאה אשר מסבה זאת עצמה יסובב לו טובה גדולה, ולא שישתנה כח הטבע התמידי אשר בהסבה להשתוות אל הרצון העליון ב"ה, כי אם עצם הטבע יהיה כאשר היה, ועל כל זה הוא ית' יעשה כרצונו הטהור, ואתה הט אזנך ושמע פשר הדברים.
