גענועים אינם דוחים צער חולת
בימי מלחמת העולם הראשונה, גלה רבנו החפץ חיים עם ישיבתו לעיר סנאסק שברוסיה. לקראת חג הסוכות ביקשו יהודי המקום ארבעה מינים כדי שיוכלו לקיים את המצוה, אולם כל מאמציהם העלו חרס.
כאשר מצא מאן-דהו אתרוג ולולב שנשארו מאשתקד, מיהר אל הח"ח כדי לזכותו במצוה. נטלם הח"ח בשמחה אך סירב לנענע בהם.
כאשר חזו מקורביו לפשר הדבר הסביר הח"ח את פעמו: מדי שנה בשנה רגילים רבים לקיים את הנענועים בהלכה. והנה השנה כאשר יבצר מהם לעשות זאת, אם אנהג אני את מנהג הנענועים עלולה להגרם להם עוגמת נפש וחלישות הדעת.
אכן, ענין הנענועים הוא מנהג גרידא, ואילו לצער חולת הוא איסור דאורייתא.