Skip to content
שובו בנים

בשמחת תורה נמשך שפע לכל השנה

  • Shemini Atzeres
  • 5787
  • Hebrew
View printout

כל עניין הריקודים זה לדעת שאין עוד מלבדו. וזה מה שר' נתן מסביר (בהל' מתנת שכ"מ ב, ב) שצריך לדעת שאין עוד מלבדו, שאין עוד, ממש אין עוד שום מציאות חוץ מה', כי באמת עיקר התכלית שצריכים לידע כי אין עוד מלבדו, אין עוד ממש. דהיינו שאין שום דבר נמצא בעולם כלל, רק הוא יתברך לבדו, "כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". ולכן אנו אומרים את זה 3 פעמים ביום "אין עוד", לדעת שאין שום מציאות אחרת. אין עוד ממש, כי אין שום דבר נמצא בעולם כלל וכלל, אלא רק הוא לבדו יתברך, כי הכל הבל.

רבנו אומר (בתורה ס"ו) שאדם הנצרך לבריות לא יכול להתפלל בכוונה. כל תנועה הוא חושב על אנשים. וזה מה שר' חיים מבריסק מביא על יוסף הצדיק, שאמר לשר המשקים "אם זכרתני וכו' והזכרתני", שכל הפגם של יוסף היה שביקש משר המשקים פעמיים. כדי לבקש משהו מספיק פעם אחת. אם מבקש עוד פעם, אז הוא עושה ממנו אלוהות, ולכן נשאר עוד שנתיים במאסר.

הרשעים מהאפיקורסות. רבנו אומר בתורה קל"ה שע"י הריקודים מאיר אור הצדיק וזוכים לענוה ושפלות.

הרמב"ם אומר שהשמחה שאדם שמח בעשיית המצוות היא באהבת הא־ל שציוה בהן. הריקודים מביאים לאהבת ה'. כל הריקודים הם כדי להגיע ל"צמאה לך נפשי כמה לך בשרי", "מבשרי אחזה אלוק", שבשר הגוף מתחלף, כמו שאומר רבנו בתורה פ"ג שצריך לפשוט את הגוף. ובריקוד אפשר לפשוט את הגוף ולקבל גוף מאיר, גוף קדוש מגן עדן.

בשעת הריקודים פועלים אין סוף ישועות: שידוכים, רפואה, פרנסה. שאדם לא יצטרך לבריות, שלא יצטרך לגלגל גמ"חים, לרוץ אחרי ערבים.

חזקיה – שלא ידע את סוד הריקודים

וזה שאומר המדרש אחרי הניצחון על סנחריב, שמתו כולם, שני מיליארד ו־600 אלף חיילים של סנחריב, בא ישעיה ואמר להם: תגידו שירה והלל להודות לה' על הנס. אבל חזקיה טען שזה ביטול תורה. וכן המדרש אומר שאחרי מפלת סיחון ועוג, עם ישראל היה צריך לומר שירה, ודוד אח"כ השלים את זה: "למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו, לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו, ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו".

ישעיה אמר לחזקיה שיודה לה' על הניסים. חזקיה אמר שזה ביטול תורה. חזקיה היה מהמלכים שנשברו, כי הוא לא ידע את סוד הריקודים. אפילו שלומדים ומתפללים, אם לא רוקדים אז אין עליה ללימוד ולתפילה. בקוצק למדו שעה ורקדו שעה. בשמחת תורה זה 36 שעות של ריקודים, ואסור לישון. אז זה עליה של הלימוד שלמדו כל השנה, זה השמחה של כל ה־365 יום שבשנה.

בליל הריקודים נמשך כל השפע

בשעת הריקודים בשמחת תורה, בריקודים נמשך כל השפע, שלא יצטרכו לרוץ לגמ"חים, לרוץ אחרי ערבים. כל השפע נמשך. וזה שרבנו אומר שב"ואמונה כל זאת" של שמחת תורה נמשך כל השפע לכל השנה. בלילה הזה של הריקודים של שמחת תורה נמשך כל השפע.

ואם אדם חושב שפלוני יביא לו כסף, אז ממש עושה ממנו אלקות. וזה מה שאומר ר' נתן, שצריך שיהיה "אין עוד מלבדו" ממש, אין שום מציאות חוץ מה', אין בנים, אין חסידים. יש רק ה'. רבנו אמר: מספיק רק 5 תלמידים, לא צריך חסידים. עכשיו כל העבודה זה להגיע להכרה שאין עוד מלבדו, ולזה אנו זוכים בשעת הריקודים.

"אמת ואמונה" – ניסים ונפלאות עד אין מספר

ע"י הריקודים נמשך השפע לכל השנה, ורבנו גילה שבלילה זה של שמחת תורה, כשאומרים "אמת ואמונה", נמשך השפע לכל השנה. "ואמונה כל זאת וקיים עלינו וכו' ניסים ונפלאות עד אין מספר" – שנמשכים ניסים ונפלאות עד אין מספר, אין סוף ניסים ונפלאות ה' ישפיע.

כשאומרים בתיקון הכללי "ויוציאם בכסף וזהב", נשפעים לאדם כל השפע, כמו שאומר הילקו"ש שבכל יום יורד שפע ל־2000 שנה, שנאמר "דבר יום ביומו", ויום של הקב"ה הוא אלף שנה, רק שצריך לשמור עיניים כדי לא לאבדו.

הרמב"ם אומר (הל' לולב ח, טו): "השמחה שישמח האדם בעשיית המצוות ובאהבת הא־ל" – בשמחה וריקודים זוכים להכיר את גודל אהבת הא־ל. ומי שלא רוקד הוא חוטא ופושע ושוטה. רבנו אומר בתורה ס"ד שע"י הניגון של הצדיק מעלים את נשמות מי שיחזיק פה מעמד, אז הוא יראה ניסים, ובכל שניה ורגע יראה את ה' עין בעין.

36 שעות באור הגנוז

הרבי מסאטמאר הציל את כל יהדות הגולה רק בזכות שהיה רוקד 60 שעות, כי היה שני ימים שמיני עצרת ושמחת תורה 48 שעות, ועוד הקפות שניות 12 שעות, סה"כ 60 שעות, כמו שהגמ' אומרת בעבודה זרה כ"ה, שיהושע העמיד את השמש 60 שעות. ביארצייט שלו, כ"ו באב, עושים החסידים כמו ל"ג בעומר, ואפילו יותר מזה.

36 שעות אנו נמצאים באור הגנוז, וצריך לרקוד בלי הפסקה. מי שלא גמר שמו"ת, יעמוד בצד ויקרא, מבראשית. מי שלא אמר שמו"ת לא מאיר לו האור הגנוז, כי עוקר סימן שלם בשו"ע, וזה כמו דבר אחר, וממילא לא מאיר לו שום אור הגנוז. בישיבת קלם היו רוקדים בשמחת תורה על השולחנות. קלם זה היה שיא ישוב הדעת. פעם באו הבעלי בתים של קלם וראו את הריקודים שם, ושאלו את הסבא מקלם: למה לא רוקדים נורמלי? ענה להם שבאמת כל השנה צריך כך לרקוד, אבל אי אפשר, כי צריך ללמוד ולהתפלל. אז שמגיע שמחת תורה, השמחה פורצת את כל הגבולות.

More in this printout

View the whole printout