לקראת תפילת הגשם, המופת מברדיטשוב
בקצה ברדיטשוב עמד בית נמוך, בית המדרש של חסידי ברסלב. שם התפללו ולמדו, ישבו יחד לסעודה שלישית, ובכל הזדמנות רקדו ושמחו. מהחלונות נשקף בית הקברות העתיק, שמצבותיו הסתירו סודות של יהודים תמימים וישרים. ביניהן בלט קברו של הצדיק רבי אליעזר ליבער בן רבי אברהם אשכנזי, "רבי ליבער הגדול", שבזכותו קמה ברדיטשוב כעיר יהודית.
יום אחד יצא הפריץ של המקום לצוד ביער. סוסו נבהל כשראה את רבי ליבער עומד בין העצים, עטוף בטלית ותפילין ומתפלל. הסוס הזדקף על רגליו האחוריות, והפריץ נפל לארץ. בזעמו ציווה על משרתיו להלקות את היהודי בלי רחמים. אבל כשחזר הביתה חלה ונטה למות. הוא הבין שזה עונשו, שלח רופאים לרפא את רבי ליבער, התחנן לפניו שימחל לו, והבטיח לבסס ולפתח את ברדיטשוב כעיר יהודית.
כשנפטר רבי ליבער נקבר בעיר. שנים רבות אחר כך נהגו חסידי ברסלב להתפלל על קברו, ולידו נראה בור חפור באדמה. ולבור הזה יש סיפור משלו.
רבי ליבער חי בעיר עוד לפני שרבי לוי יצחק נעשה לרבה. לילה אחד נגלה רבי ליבער לרבי לוי יצחק בחלום, וביקש ממנו לעזור לנשמתו של מי שהיה פעם שמש בית המדרש, יהודי תמים ופשוט שלבו בער באהבת השם. פעם, כשהדליק את הנרות במנורות התלויות, התלהב כל כך שלא נזהר מהאש. בגדיו נדלקו, והוא נשרף כולו.
כוונתו הייתה לשם שמיים, אבל מפני שלא שמר על נפשו, לא מצאה נשמתו מנוחה, ויותר משמונים שנה נדדה בלי תיקון. "שיחפרו ליד קברי עד שיגיעו למים חיים, ואתה תטבול בהם," אמר רבי ליבער, "ואז אוכל לפעול לטובתו."
רבי לוי יצחק התעורר נסער, והחלום עוד עמד מול עיניו. מיד ציווה לחפור ליד הקבר, ועד מהרה פרץ מן האדמה מעיין של מים חיים. אבל בכל פעם שניסה לרדת ולטבול, קרסו דפנות הבור והעפר כיסה אותו. שוב ושוב.
הוא הבין שהסטרא אחרא נלחמת כדי שנשמת השמש לא תבוא לתיקונה, אבל לא ויתר. ברגע שחפרו שוב, הכניס מיד את רגליו לבור; המשיכו לחפור, והוא ירד עמוק יותר. אחרי מאמץ רב הצליח לטבול, ושמחתו הייתה בלי גבול, כי ידע שהשמש ינוח סוף סוף.
הבור נשאר ליד הקבר שנים רבות, עדות למה שקרה. חסידי ברסלב שבאו להתפלל היו מצביעים עליו ומספרים את הסיפור, שעבר בעיר מאב לבן.