תשובת החזון איש לקראת שמחת תורה
הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל סיפר: לפני עשרות שנים, ביום קיץ אחד, שרר חום כבד ולוהט במיוחד. בישיבת פוניבז' עוד לא היו אז מזגנים, ואפילו מאווררים כמעט לא היו, והבחורים סבלו מאוד. הרפיון היה גדול, והיו שאמרו שביום כזה אין טעם ללמוד, כי אי אפשר להתרכז בסוגיות העמוקות שלמדו אז.
"הייתי אז בחור בישיבה," סיפר רבי בן ציון, "ואמרתי לחברותא שלי: בוא נלך לחזון איש ונראה מה הוא עושה היום. אם הוא יושב ולומד כרגיל, סימן שהחום אינו סיבה להפסיק ללמוד, וגם אנחנו נמשיך."
החברותא הסכים, ושניהם "ירדו לבית החזון איש, הגדול שבענקים, שמקומו מתוקן בלשכת הגזית, כדי ללמוד ממעשיו" מה הדין ביום חם כזה.
הם נכנסו ביראה לחדרו, וראו את החזון איש יושב במקומו הקבוע "ועמל ויגע בתורה הקדושה כדרכו יום יום", "כשראשו ורובו שקועים בעומק הוויות אביי ורבא", עד שלא הבחין כלל בשני הבחורים שנכנסו. המראה הזה ענה מיד על השאלה שבשבילה באו. אבל עכשיו התעוררה אצלם שאלה חדשה: איך זה אפשרי? הרי גם החזון איש הוא בשר ודם ומרגיש את החום, אז איך הוא מצליח לעמול בתורה בשקידה כזו, בלי מזגן ובלי מאוורר?
החברותא חשב: כל מפתחות החכמה בידי החזון איש, "ואליו מופנות כל השאלות הקשות בעולם, וממנו יוצאות תורה והוראה לדורות עולם", אז למה לא לשאול אותו גם את זו? הוא התקרב וחיכה לידו עד שיבחין בו. עברו דקות ארוכות עד שהחזון איש הרים את עיניו. הבחור שאל: "רבי, יש לי קושיה חזקה מאוד. איך אפשר ללמוד בחום כזה?"
החזון איש חייך וענה: "כל החום הזה הוא רק עד שנכנסים לסוגיה. מהרגע שמתחילים ללמוד ונכנסים לעומק, אין חום, לא מרגישים כלום!"
שני הבחורים יצאו עם תשובתו של גדול הדור: הניסיונות קיימים רק עד שמתחילים ללמוד, וברגע שמתחילים, כולם נעלמים.
אפשר לראות את זה גם ברש"י בפרשת יתרו (שמות י"ט, ה'). לפני מתן תורה אמר הקב"ה למשה לומר לישראל: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים". ורש"י מפרש: אם עכשיו תקבלו עליכם, יערב לכם מכאן ואילך, "שכל התחלות קשות". כלומר, הקשיים הם רק בהתחלה, ומי שמקבל את התורה ומתחיל ללמוד זוכה מכאן והלאה למתיקות נפלאה, וכל הקשיים נעלמים. ('שלמים בציון')