בדעת זקנים לרבותינו בעלי התוס׳ סו״פ פנחס שאלו לטעם הדבר שבכל המועדים מקריבים שבעה כשבים ואיל אחד, ואילו בסוכות מקריבים י״ד כבשים ושני אילים.
וי"ל בזה עפמ"ש בתו״כ (אמור פי״ב) וז״ל, "דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה׳", מה ת״ל, לפי שנאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים" ואיני יודע אם שבעה ראשונים אם שבעה אחרונים, [פי׳ שאיני יודע אם תחילת חג הסוכות הוא בט״ו לחודש או שמנה ימים אח״כ שהם שבעה ימים האחרונים של החודש] כשהוא אומר "ובחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה׳", הרי שבעה ראשונים ולא שבעה אחרונים ע״כ.
והקשה הראב״ד שהרי הוא מקרא מפורש בפ׳ אמור "אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ד׳ שבעת ימים וגו׳", ותירץ דסד״א שמט״ו לחדש ואילך יהיו שמנה ימים 'חג ללולב', והשבעה אחרונים של החודש יהיו 'חג לסוכה', ולכך כתי׳ בחמשה עשר יום וגו׳ ללמד שגם החג לסוכה הוא בשבעה ימים ראשונים עכ״ד.
והמבואר דחג הסוכות כולל בעצם ב׳ מועדים, א׳ חג הלולב, ב׳ חג הסוכות, ואלא שנלמד מקרא מסויים שתרווייהו חלים באותם הימים, ולפי״ז א״ש שנכפלו קרבנותיהם.