Skip to content
להתוודע

בענין איסור חצי שיעור

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ביומא דף ע"ד. גופא, חצי שיעור, רבי יוחנן אמר אסור מן התורה, ריש לקיש אמר מותר מן התורה. רבי יוחנן אמר אסור מן התורה, כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל, ריש לקיש אמר מותר מן התורה, אכילה אמר רחמנא, וליכא.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש, אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה, כוי וחצי שיעור, הואיל ואינו בעונש, יכול אינו באזהרה, תלמוד לומר כל חלב, מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

- א - איסור חצי שיעור משום דחזי לאצטרופי

איסור חצי שיעור נלמד מקרא ד'כל חלב' וגם מן הסברא דחזי לאצטרופי / אכל חצי שיעור בסוף היום הכיפורים כשלא יוכל לאצטרופי / ביאור בגדר 'חזי לאצטרופי' אם הוא בגדר סיבה וחשש, או בגדר סימן לאיסור / חצי שיעור באכילת ענבים לנזיר / חצי שיעור בבישול בשר בחלב

- תוס', ר"ן, צל"ח, נודע ביהודה, קובץ שמועות, פרי מגדים, לקח טוב -

א. כפי האמור בגמרא, מה שסובר רבי יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה נלמד מקרא ד'כל חלב', וגם יש סברא בזה דכיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל. וכתבו התוס' (ד"ה כיון) דלולי סברא דחזי לאיצטרופי היה מקום לומר דמקרא ד'כל חלב' נתרבה רק חלב כוי, וחצי שיעור אסור רק מדרבנן, אלא דכיון דיש סברא דחזי לאיצטרופי, מסתבר דמקרא ד'כל חלב' למדין איסור חצי שיעור מן התורה.

והנה בפרי מגדים בפתיחה כוללת ח"א (אות י"ז) כתב דאיסור חצי שיעור ור"ן בפ"ג דשבועות (דף ט'. מדפי הרי"ף) כתב דלולי סברא דחזי לאצטרופי לא היינו למדין מחלב לשאר איסורין שבתורה, כי אולי זה איסור מיוחד אצל חלב, אמנם היות שיש סברא בזה משום דחזי לאצטרופי, לכן למדין מחלב לשאר איסורי התורה. ועל פי זה כתב שם דיש לאסור חצי שיעור גם בנשבע שלא אוכל, אע"ג שאין כוונתו אלא לכזית, כי הסברא דחזי לאצטרופי שייך גם אצל שבועה.

ולאור האמור דמה שחצי שיעור אסור מן התורה הוא משום דחזי לאיצטרופי, דנו הפוסקים מהו הדין בחצי שיעור במקום שאינו חזי לאצטרופי.

דהנה בצל"ח בפסחים דף מ"ד. כתב דבאיסור התלוי בזמן אם אוכל חצי שיעור בסוף היום בדרך שלא יוכל לאכול כזית שלם להצטרף לכשיעור, אין לאסור באיסור חצי שיעור מן התורה. ועל פי זה כתב בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת או"ח סי' נ"ג (ד"ה ומה) דלכן מותר מן התורה לאכול ביום הכיפורים בסוף היום פחות מכותבת כשלא יוכל להצטרף מבעוד יום לשיעור שלם.

א] אמנם בקובץ שמועות (להגרא"ו זצ"ל) בחולין (אות מ"ה) כתב דזה תלוי במה שיש להסתפק בגדר איסור חצי שיעור שאסור משום דחזי לאצטרופי, דיש לומר דהתורה אסרה לאכול חצי שיעור משום שאולי יאכל עוד חצי שיעור בתוך כדי אכילת פרס, ואז יצטרף לשיעור שלם, לכן אסרה תורה שלא יאכל אפילו חצי שיעור כדי שלא יבא לידי אכילת כשיעור. והיינו דמה שאמרו דחזי לאצטרופי היינו שזה סיבה מדוע אסרה תורה חצי שיעור. ולפי זה במקום שלא יגיע לידי שיעור צירוף כזית, כגון ביוהכ"פ סמוך לערב שלא יוכל לאכול מבעוד יום עוד חצי כזית, אה"נ שאין חצי שיעור אסור מן התורה.

אמנם יש לפרש דמה שאמרו דחצי שיעור אסור משום דחזי לאצטרופי אין הכוונה שזה הסיבה אל האיסור מחמת שאולי יבא לאכול שיעור שלם, אלא שהוא בגדר סימן והוכחה, והיינו דכיון דחזי לאצטרופי לשיעור שלם, מוכח שגם חצי שיעור בלבד יש בו איסור, שהרי באוכל חצי שיעור, אם יחזור ויצרף לו עוד חצי שיעור, יהא חצי שיעור הראשון מכלל האיסור, ולכן אסרה תורה אכילת חצי שיעור. ולפי זה נמצא דיש לאסור חצי שיעור אפילו כשהוא בסוף היום ולא יוכל להצטרף לשיעור שלם מבעוד יום, שהרי ההוכחה שחצי שיעור הוא חלק מן האיסור ישנה גם כשבמציאות לא יוכל להצטרף לשיעור שלם. ב] ג]

והוא מוסיף דבנוגע לבישול בשר בחלב, דהוא איסור הנאה, ואין בו אכילה, ואין בו שיעור, מכל מקום יש איסור חצי שיעור, כיון דחזי לאצטרופי, דהיינו דאם יבשל עוד חצי שיעור, יצטרף לשיעור שלם. ועל פי זה הוא מחדש חידוש נפלא דבאיסור ענבים לנזיר אין איסור חצי שיעור מן התורה, כי בילקוט איי דמה שאסרה תורה ענבים לנזיר הוא משום גזירה אטו יבא לשתות יין, וכיון דכל עיקר איסור אכילת ענבים הוא משום סייג ליין, ואיסור חצי שיעור עצמו הוא ג"כ משום סייג, לא גזרה תורה סייג לסייג.

ובספר לקח טוב ריש כלל ח' מביא דברי הפמ"ג שכתב דאיסור חצי שיעור הוא משום סייג שיבא לאכול שיעור שלם, וכתב דיש לדון הרבה בזה, כי מלשון הגמרא שאמרו ד'כיון דחזי לאצטרופי איסורא קא אכיל', משמע שאינו משום סייג אולי יבא לאכול שיעור שלם, אלא דזה כהוכחה שגם בחצי שיעור איסורא קאכיל. ד]

השלמות והוספות

א] בצל"ח שם מיישב בזה דברי הרמב"ם בפ"א מהלכות חמץ ומצה הלכה ז' שכתב דחמץ אסור בכל שהוא שנאמר 'לא יאכל חמץ', והקשה בכסף משנה דלמה הוצרך ללמדו מקרא ד'לא יאכל' הרי יש לאסור מדין חצי שיעור שאסור מן התורה. וכתב דנפק"מ בזה, דמדין חצי שיעור אסור מן התורה היה רשאי לאכול פחות מכזית חמץ בסוף היום בזמן שלא יוכל להצטרף לשיעור שלם מבעוד יום, לכן צריך קרא ד'לא יאכל' לאסור חמץ בכל שהוא אפילו כשאינו יכול להצטרף לשיעור שלם. ועל זה מתבאר בנוב"י שם דביוהכ"פ כן הוא האמת דמותר מן התורה לאכול פחות מכשיעור כשלא יוכל להצטרף לשיעור שלם. ויסוד זה כתב גם בחי' חתם סופר בפסחים דף כ"א: (ד"ה שנאמר).

איסור חצי שיעור אם נוהג בנשבע שלא יאכל וכוונתו לכזית - ר"ן בשם הרמב"ם וראשונים, קובץ שמועות

ב] בקובץ שמועות שם מבאר בזה דברי הר"ן בפ"ג דשבועות (הנ"ל) שהעלה דכיון דאיסור חצי שיעור הוא משום דחזי לאצרופי לכן יש לאסור חצי שיעור גם בנשבע שלא יאכל, אע"ג דכוונתו לכזית, דנהי דאין איסור שבועה כלל על פחות מכזית, מכל מקום מה שאסרה תורה איסור חצי שיעור שמא יבא להצטרף לאיסור שלם, שייך גם באיסור שבועה.

וכתב דבזה נחלקו הרמב"ם והראשונים המובאים בר"ן שם אם יש איסור חצי שיעור בשבועה, דהסוברים שאין איסור חצי שיעור בשבועה הוא מפני שלדבריהם מה שחצי שיעור אסור מטעם חזי לאצטרופי הוא בדרך סימן שהחצי הוא חלק מן האיסור, אבל בשבועה שכוונתו הוא על כזית, אין מועיל מה דחזי לאצטרופי לומר שגם פחות מכזית יחשב כחלק מן האיסור.

ג] ב'להתוודע' לעיל דף ע"ג מובא דבצפנת פענח דן אם איסור חצי שיעור הוא איסור 'פרטי' מאותו האיסור, או שהוא איסור 'כללי'. והנה אם הסברא דחזי לאצטרופי הוא בגדר סימן היינו שהוא איסור פרטי, שהרי זה כהוכחה שהאיסור שיש בשיעור שלם ישנו גם בחצי שיעור. אבל אם הוא בגדר סיבה כעין סייג שלא יבא לידי איסור שלם, היינו שהוא איסור כללי, שאינו אסור מפני שנכלל בעצם האיסור, אלא שנתחדש איסור מחודש בכל איסורי תורה בגדר סייג שמא יבא לאכול שיעור שלם.

וראיה לזה, שהרי אם יש לפניו חצי שיעור חמץ, והוא מאבדו מן העולם, ואח"כ קונה עוד חצי שיעור חמץ, אינו עובר בבל יראה, כיון שלא היה לפניו ביחד שיעור שלם, הרי שבהיותו רק חצי שיעור אין עליו איסור, אע"ג שלבסוף היו לפניו שני חצאי שיעור, ואם כן ממה שחזי לאצטרופי לשיעור שלם אין סימן שגם חצי שיעור הוא כבר חלק מן האיסור, שהרי לא יעבור עליו אלא כשיתוסף חצי שיעור ויתחדש לשיעור שלם כאחד.

בלאו דבל יראה אם נוהג איסור חצי שיעור / חזי לאצטרופי היינו כשיצטרף למפרע לשיעור שלם

שאגת אריה

ד] בשאגת אריה סי' פ"א (ד"ה ומה"ט) מוכיח מדברי הגמ' בפסחים דף מ"ה. דאין איסור חצי שיעור בלאו דבל יראה. והוא מבאר הטעם, כי מה שחצי שיעור אסור משום דחזי לאצטרופי אמור באיסורי אכילה שיש בהם תורת צירוף בכדי אכילת פרס, שאם אוכל חצי שיעור ועוד חצי שיעור, מצטרף חצי הראשון עם השני, ונתברר למפרע שחצי הראשון הוא חלק מכזית שלם, ובזה אסרה תורה גם חצי שיעור, כיון דראוי להיות למפרע חלק מאיסור גמור. אבל חצי כזית חמץ לגבי בל יראה, נהי שאם יקנה עוד חצי כזית יהא לפניו כזית שלם, מכל מקום לא יעבור בבל יראה אלא מכאן ולהבא, ולא יתברר למפרע שבשעה שהיה לו חצי כזית בלבד, היה זה כבר מאז כחלק מאיסור גמור, ובזה אין איסור חצי שיעור כיון שאי אפשר שיעבור בבל יראה למפרע ע"י חצי כזית זה, והטעם שחצי שיעור אסור מן התורה משום דחזי לאצטרופי הוא דוקא כשיצטרף למפרע להיות חלק מאיסור גמור.

ומתבאר שאינו מפרש דחצי שיעור הוא בגדר סיבה שאסרתו תורה משום גזירה שמא יאכל עוד חצי שיעור ויעבור על שיעור שלם, שהרי אם הוא משום סייג שמא יעבור על איסור גמור, מה לי אם יצטרף אותו חצי שיעור למפרע, או שיעבור מכאן ולהבא, סוף סוף יבא לידי איסור שלם, ומהיכי תיתי דהתורה אסרה רק אם יעבור על איסור גמור למפרע. ועל כרחך שהוא מפרש דמה שאסרה תורה משום חזי לאצטרופי הוא בגדר סימן שגם חצי שיעור הוא חלק מהאיסור, והוא סובר דהוכחה זו היא דוקא כשיתכן שהחצי שיעור יתהווה למפרע כחלק מן האיסור, אבל אם יעבור עליו רק מכאן ולהבא, אין סימן והוכחה שיש כבר איסור על חצי שיעור עצמו, שהרי מה שיעבור עליו רק מכאן ולהבא הוא מפני שאז יהיה שיעור שלם.

איסור חצי שיעור באבר מן החי ובגיד הנשה שאינו עובר על ידי שתי אכילות בכדי אכילת פרס

פרי מגדים

ה] כיוצא בזה, בפרי מגדים יו"ד סי' ס"ב במ"ז סק"ד (ד"ה נסתפקתי) מסתפק אם יש איסור חצי שיעור באבר מן החי ובגיד הנשה, כי באיסורין אלו אינו עובר אלא אם אוכל כזית בבת אחת, ואין בהם צירוף שני אכילות בכדי אכילת פרס, כדאי' בחולין דף ק"ג:, ולכן אולי אין בהם איסור חצי שיעור מן התורה.

אכן בדבריו שם מתבאר דפשיטא לי' דאיסור חצי שיעור שאסרה תורה הוא משום גזירה שמא יבא לאכול שיעור שלם, [דלא כדבריו בהלכות בב"ח (הנ"ל) שמסתפק דהסברא לאסור במקום שאין נוהג צירוף אכילת פרס הוא משום שעכ"פ יש סימן במה שהיה ראוי להצטרף], אלא שהוא מסתפק בגדר הגזירה אם הוא מפני שאולי אחרי שאכל חצי שיעור יטעה ויאכל עוד חצי שיעור בכדי אכילת פרס ויצטרף לשיעור שלם, ולפי זה, במקום שאין נוהג צירוף אכילות אין לאסור חצי שיעור, או דהגזירה הוא דאם נתיר לו אכילת חצי שיעור, יאכל בפעם אחרת שיעור שלם בבת אחת, וא"כ יש לאסור אפילו במקום שאין בו צירוף אכילות.

More in this printout

View the whole printout