בסוכה דף כ"ח: תנו רבנן, כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי, כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה, ומטייל בסוכה. מה"מ דתנו רבנן, תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי.
- א -
חיוב ישיבת סוכה ברוצה לאכול ולישן
מצות ישיבה בסוכה תלויה בתנאי המחייבו, אם רוצה לאכול ולישן / קביעת מקום בסוכה כל שבעת הימים ע"י שקובע שם אכילתו ושינתו / חיוב לישב בסוכה בכל יום אפילו אם אינו אוכל וישן
- שערי ישר, מנחת שלמה, אתוון דאורייתא, חתם סופר -
א. בגדר מצות ישיבת סוכה, הנה לעיל דף כ"ז. אמרו, 'תשבו כעין תדורו', מה דירה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, אף סוכה נמי אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. והיינו דמצות סוכה אינה כשאר מצות המוטלות על האדם בדרך חיוב שמחוייב לעשותו ואינו תלוי ברצונו, כבמצות תקיעת שופר ונטילת לולב שמוטל עליו חיוב לקיים המצוה, ואם לא עשאה ביטל את המצוה, אלא מצות ישיבת סוכה נאמרה בדרך שאם רוצה לאכול או לישן מחוייב לישב בסוכה, אבל אין חובה לאכול ולישב בסוכה כל שבעת הימים. ומצינו בפוסקים כמה דרכים בגדר הדבר.
בסוכות תשבו שבעת ימים, היינו שיהא יושב כל שבעת הימים בסוכה, והכוונה הוא שיקבע את דירתו בסוכה שבעת ימים, ועל זה אמרו 'כיצד', והיינו דהאיך חל קביעתו בסוכה, ומפרש בגמ' כמה דרכים האיך נקבע קביעתו בסוכה, שיחשב שדר בסוכה כל שבעת הימים, שזה על ידי שמעלה כלים נאים ומצעות נאה לסוכה, שאין זה מפני הידור מצוה ונוי סוכה, אלא שזה מפני שבזה קובע את דירתו בסוכה. וכן על ידי שאוכל ושותה ומטייל בסוכה, דהיינו דבמה שקובע עצמו שאכילת ושינתו יהא בסוכה, בזה נחשב לו הסוכה כדירתו, ובזה מקיים מצות בסוכות תשבו שבעת ימים, וזהו גדר מצות ישיבת סוכה כל שבעת הימים.
ולדרך זה נמצא דלא רק כשאוכל או ישן בסוכה מקיים מצוה סוכה, כי אין האכילה והשינה כתנאי המחייב בסוכה, אלא דבמה שאוכל ושותה בסוכה בזה קובע לעצמו את דירתו בסוכה, וזה קיום מצות סוכה, ולכן אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, דגם כשאינו אוכל הרי כבר קבע דירתו בסוכה.
בספר שערי ישר שער ג' פרק י"ט (ד"ה ואם) ובשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' א' מתבאר שזהו כמו שאר מצוה התלויה באיזה תנאי המחייבו, שבהתקיים איזה תנאי מתחייב בעשיית המצוה, ואז מוטל עליו חיוב כבשאר המצות, ובאם אין תנאי המחייבו אינו מחוייב כלל, ואינו מקיים מצוה. והוא כמו במצות מזוזה שהחיוב הוא רק למי שיש לו בית, ואם אין לו בית אינו מחוייב במזוזה, ואינו מחוייב לקנות בית כדי להתחייב במזוזה, וכן במצות ציצית אם הוא לבוש בגד בת ד' כנפות מתחייב בציצית, ואם אינו לבוש אין עליו חיוב מצוה, וכן במילה אם יש לו בן מתחייב במילה, הכי נמי במצות סוכה, אם אוכל או ישן אז מתחדש עליו חיוב לאכול ולישן דוקא בסוכה, ואם אינו אוכל וישן לא חל עליו חיוב סוכה, שחיוב הישיבה בסוכה תלוי' בתנאי אם אוכל וישן.
ובחידושי חתם סופר בשו"ע סוף סי' תרל"ט כתב דבר חידוש דאע"ג דבמצה כל שבעת הימים אם אינו רוצה לאכול מצה אינו צריך לאכול מצה, אמנם בסוכה נהי דלאכול בסוכה אינו מחוייב אלא בלילה ראשונה, כדילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות, אבל בישיבה ודירה מחוייב כל שבעה, דכיון דכתיב 'בסוכות תשבו שבעת ימים' חייב לדור שם כמו בביתו. ומבואר בדבריו דיש חיוב מצוה לישב בסוכה כל שבעת הימים, אלא דקיום המצוה אינה תלויה באכילה בפועל, אלא דבמה שקובע שכשאוכל הוא אוכל בסוכה, ממילא מתקיימת מצות ישיבה בסוכה אפילו בישיבה בלבד.
אמנם בספר אתוון דאורייתא סוף סי' י"א מתבאר דיש לפרש גדר המצוה בדרך אחר, דהנה בגמ' שלפנינו אי' כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי, כיצד, היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, והיינו דגדר המצוה שאמרה תורה בסוכות תשבו שבעת ימים, היינו שיהא יושב כל שבעת הימים בסוכה, והכוונה הוא שיקבע את דירתו בסוכה שבעת ימים, ועל זה אמרו 'כיצד', והיינו דהאיך חל קביעתו בסוכה, ומפרש בגמ' כמה דרכים האיך נקבע קביעתו בסוכה, שיחשב שדר בסוכה כל שבעת הימים, שזה על ידי שמעלה כלים נאים ומצעות נאה לסוכה, שאין זה מפני הידור מצוה ונוי סוכה, אלא שזה מפני שבזה קובע את דירתו בסוכה. וכן על ידי שאוכל ושותה ומטייל בסוכה, דהיינו דבמה שקובע עצמו שאכילת ושינתו יהא בסוכה, בזה נחשב לו הסוכה כדירתו, ובזה מקיים מצות בסוכות תשבו שבעת ימים, וזהו גדר מצות ישיבת סוכה כל שבעת הימים.
ונמצא דיש בזה שני דרכים האיך מתפרשת גדר המצוה, דלדרך הא' הכל תלוי באכילה ושינה, ואם הוא אוכל חל עליו חיוב לישב בסוכה, ואם אינו אוכל לא חל עליו חיוב ישיבת סוכה. ולדרך השני נמצא דבאמת אין המצוה תלויה בשום תנאי, אלא דמוטל עליו מצוה חיובית לקבוע דירתו בסוכה, וזהו קביעתו שאם הוא אוכל וישן הרי הוא אוכל וישן בסוכה, ואז מקיים כל שבעת הימים מצות 'בסוכות תשבו', ואפילו בישיבה בלבד. א]
השלמות והוספוה
אפילו ביום אחרון אחרי אכילתו צריך עדיין שיהא קביעת דירתו בסוכה
- ר"ן -
א] והנה יסוד הנ"ל דהמצוה הוא לקבוע את דירתו בסוכה, ומתקיים המצוה אפילו שלא בשעת אכילה, מתבאר גם בדברי הר"ן בסוכה דף מ"ח. במה ששנינו שם, סוכה שבעה כיצד, גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד את הכלים, וכתב דהטעם בזה הוא, דכיון שאמרה תורה 'בסוכות תשבו שבעת ימים' צריך שתהא לו סוכה כל שבעה, ומה שאמרו אבל מוריד הוא את הכלים, היינו דאע"פ שצריך שבכל שבעה תהא סוכתו קבע, וזה ע"י שמעלה בה כלים נאים ומצעות נאות, והיה ראוי שלא יורידן כל שבעה, אפ"ה התירו לו לכבוד יו"ט האחרון של חג להורידן ע"כ.
ומבואר בדבריו שאין לסתור את הסוכה אפילו אחרי שגמר לאכול, משום דכיון שאמרה תורה 'בסוכות תשבו שבעת ימים' צריך שבכל שבעת הימים צריך שיהא לו סוכה שקבע בה דירתו. ולולי כבוד יו"ט האחרון של חג היה ראוי גם שלא להוציא כלים נאים מתוך הסוכה, אע"פ שאינו
- ב -
אם יש איסור באכילה מחוץ לסוכה
אין לפסול סוכה גזולה משום מצהב"ע כיון שהעיקר הוא שלא יאכל חוץ לסוכה / אם יש לומר דהעיקר בישיבת סוכה בשאר הימים הוא רק שלא לאכול מחוץ לסוכה / איסור בל תאכילום במאכיל לקטן חוץ לסוכה / מדוע העוסק במצוה מותר לאכול חוץ לסוכה
- מנחת חינוך, אתוון דאורייתא, שע"י, מגן אברהם, רבי עקיבא איגר -
ב. והנה בגדר מצות ישיבת סוכה כל שבעת הימים, שאם הוא רוצה לאכול אוכל בסוכה, ואם אינו רוצה לאכול אינו אוכל כלל, יש עוד דרך נוסף בדברי הפוסקים.
דהנה במנחת חינוך מצוה שכ"ה (אות י') העלה דבמצות ישיבת סוכה של שבעת הימים אין מקום לפסול סוכה גזולה מטעם מצוה הבאה בעבירה, כמו שפוסלין לולב הגזול מטעם מצהב"ע, כי פסול מצהב"ע אמרו דוקא במצוה שמוטלת עליו בדרך חיוב כמו מצות נטילת לולב, אבל במצות ישיבת סוכה שאם הוא רוצה לאכול אוכל בסוכה, ואם אינו רוצה לאכול אינו בסוכה, במצוה כזו אין לפסול משום מצהב"ע. ובזה הוא מיישב קושיית התוס' לעיל דף ט'. (ד"ה לך) שמקשים מדוע צריכים למעט שאינו יוצא בסוכה גזולה מקרא ד'לך' ולא הגזולה, תיפק"ל שפסולה מטעם מצהב"ע. ועל זה כתב דבמצוה כזו שתלויה אם הוא רוצה לאכול, אין לפסול משום מצהב"ע.
לישב בסוכה, ואם היה רק בגדר איסור שלא יאכל חוץ לסוכה לא שייך לברך על זה. ועוד, שהרי מצות סוכה צריך כוונה, כדאי' בר"ה דף כ"ח: אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה, הרי דישיבת שבעה הוא בכוונת מצוה, ואם נאמר שהוא רק איסור שלא ישב חוץ לסוכה, למה צריך כוונה לשם מצוה, ועל כרחך דהוא בגדר מצוה בקום ועשה לישב בסוכה כשאוכל וישן.
אמנם בעיקר הדין מצינו לגדולי הפוסקים שכתבו דיש איסור באכילה חוץ לסוכה, דהנה במג"א סי' תר"מ סק"ג כתב דאסור להאכיל קטן חוץ לסוכה, ויש בזה לאו דלא תאכילום, וגם איש אחר שאינו אביו מוזהר על זה. ובמשנה ברורה שם סק"ה מביא דברי המג"א.
והנה דבריו צריכין ביאור, שהרי לאו דלא תאכילום אמור במאכיל לקטן דבר האסור, כגון שנותן לפניו נבילה, או שמכשילו בחילול שבת, דנהי דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו, מכל מקום כל אדם מוזהר מלהאכיל בידים דבר איסור לקטן, אמנם להאכילו חוץ לסוכה, מאחר דקטן אינו מחוייב בקיום מצות עשה דסוכה, מדוע לא יהא רשאי ליתן לו לאכול חוץ לסוכה, הרי לכאורה אין באכילה חוץ לסוכה שום פעולת איסור, דבשלמא אצל גדול כיון דכשאוכל פת חייב לאכול בסוכה, ממילא אסור לו לאכול חוץ לסוכה, כי באכילתו הוא מתחייב בישיבת סוכה, ובאכילה מחוץ לסוכה הוא מבטל את המצוה, אבל קטן שאינו מחוייב במצות, לכאורה אינו עושה שום איסור במה שאוכל חוץ לסוכה, ואמאי יהא בזה משום בל תאכילום. ומדברי המג"א עכ"פ מתבאר שיש איסור באכילת חוץ לסוכה.
והנה במנחת חינוך שם כתב דבריו אלו ביתר אריכות, והרבה אחרונים דנו ופלפלו בכוונת דבריו, ובאתוון דאורייתא כלל י"א ובלקח טוב כלל י"ב (אות ג') מתבאר דהמנ"ח מחדש דמצות ישיבת סוכה בשאר הימים הוא רק בשלילה, שכשיאכל לא יאכל חוץ לסוכה, והאכילה חוץ לסוכה היא הבלתי נרצה, אבל האכילה בסוכה בעצמותה אינה נרצית ומבוקשת כלל, שאילו רצתה תורה עצם האכילה בסוכה היתה התורה מטלת חובה לאכול בסוכה, וכיון דהאכילה היא רשות, מוכח דהעיקר רק שלא יאכל חוץ לסוכה, ולכן אין לפסול מדין מצהב"ע, שהרי סוף סוף אינו אוכל חוץ לסוכה.
ומאידך גיסא, בגנזי רעק"א סי' ב' [ונדפס בחי' רעק"א לעיל דף כ"ה] מקשה הרב השואל במה שאמרו במצות סוכה דשלוחי מצוה פטורין מן הסוכה משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה, והוא מקשה שהרי כלל זה דעוסק במצוה פטור מן המצוה היינו שהוא פטור מלעשות מצוה בקום ועשה, והיינו שיהא בשב ואל תעשה ולא יקיים את המצוה האחרת, אבל לא הותר לו לעבור על איסור בקום ועשה מחמת שהוא עוסק במצוה, ואם כן האיך אמרו כלל זה לענין סוכה, הרי בסוכה עובר על עשה בידים במה שאוכל חוץ לסוכה.
אכן באתוו"ד שם ובשערי ישר שער ג' פי"ט (ד"ה ואם) חולקים על זה, וכתבו דתמוה לומר דמצות סוכה דשאר הימים הוא רק שלא יאכל חוץ לסוכה, שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב בלשון מצות עשה 'בסוכות תשבו שבעת ימים', אלא דלמדין שתהא הישיבה כעין תדורו, שאם אינה רוצה לאכול אינו חייב לישב בסוכה ולאכול, אכן כשרוצה לאכול, ודאי דחל עליו חיוב מצות עשה בגדר שאר מצות עשה, וזה דומה למצות מזוזה דמי שאין לו בית אין לו מזוזה, ואטו מי נאמר דהעיקר הוא שלא יהא לו בית בלי מזוזה, הרי ודאי זה אינו, אלא שהוא מצוה התלויה בתנאי, וכשמתקיים התנאי חל עליו חיוב מצות עשה כשאר מצות עשה.
וכתב לו הגרעק"א על זה דבמחכ"ת שגג בזה, כי אין איסור כלל לאכול חוץ לסוכה, אלא דמוטל עליו לקיים מצות עשה שיהא אכילתו בסוכה, ואם אינו הולך לסוכה לאכול, מבטל מצות עשה במה שאינו אוכל בסוכה, ושפיר אמרו בזה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה, דאין עליו חיוב לישב בסוכה, וממילא מסתעף דמותר לאכול חוץ לסוכה. וכתב שכן מוכח ממה שמברכין על הישיבה בסוכה, ואם היה רק בגדר איסור שלא יאכל חוץ לסוכה מאי שייך לברך על זה. ב]
השלמות והוספות
במצות סוכה נכלל גדר מצות עשה לאכול בסוכה וגדר איסור שלא לאכול מחוץ לסוכה
אוכל עוד בסוכה, משום דצריך שתהא לו דירת קבע בסוכה כל שבעה ע"י כלים נאים, ומבואר דמצות ישיבת סוכה אינה תלויה דוקא בשעת אכילה, אלא במה שקובע דירתו בסוכה למשך כל שבעת הימים.
- פני יהושע -
ב] בפני יהושע בסוכה דף כ"ה מתבאר דבמצות סוכה ישנן שני ענינים, א' מצוה לאכול בסוכה, ב' שלא לאכול חוץ לסוכה. וכן במכתבי תורה להגאון מרוגצו'ב מכתב ב' כתב שכבר האריך במקום אחר דבמצות סוכה ישנן שני גדרים, א' מה שצריך לקבוע לו סוכה, והב' שאסור לאכול חוץ לסוכה
וביאור יסוד זה יתפרש היטיב עפ"י האמור לעיל בשם אתוון דאורייתא דגדר מצות ישיבת סוכה הוא לקבוע דירתו כל ז' הימים, דלפי זה מסתבר לומר דבמה שאמרה תורה לקבוע דירתו כל שבעת הימים בסוכה, אע"ג שעיקרו בקום ועשה על ידי אכילה ושינה, מכל מקום על כרחך מסתעף מזה גם איסור לאכול ולישן חוץ לסוכה, כי באכילה ושינה מחוץ לסוכה מתעקר קביעות מקומו בסוכה, ומאחר דהתורה אמרה לקבוע דירתו בסוכה, נכלל בזה גם איסור שלא לאכול חוץ לסוכה, כי בזה עוקר דירתו לביתו, וזהו כעין איסור הבא מכלל עשה, ועל ידי שחל עליו איסור לאכול חוץ לסוכה, בזה נקבע שדירתו הוא בסוכה.
ובזה מתבארים דברי המג"א (הנ"ל) דיש לאו דבל תאכילום כשמאכיל קטן חוץ לסוכה, דכיון דבמצוה זו נכלל גם איסור שלא לאכול חוץ לסוכה, ממילא אסור להאכיל לקטן.
ובפני יהושע שם מבאר בזה מה שהתנא דמתני' מביא עיקר דין עוסק במצוה פטור מן המצוה דוקא במצות סוכה, אע"ג שהוא דין כללי שנוהג בכל המצות. וכתב דלענין סוכה יש בזה יותר רבותא, דאינו דומה לשאר מצות עשה שאינן אלא בשב ואל תעשה כשבטל מהם, לא כן בסוכה שיש גם איסור בקום עשה דכיון דפטור מעיקר המצוה, ממילא אין עליו איסור אכילה חוץ לסוכה, דאיסור לאכול ולישן מחוץ לסוכה נובע בתולדה מחיוב קביעת מקום בסוכה, והעוסק במצוה פטור בשעה זו מקביעת מקום בסוכה.