בכורות דף ז
בבכורות דף ז'. בעו מיניה מרב ששת, מי רגלים של חמור מהו. ותיבעי להו דסוסים וגמלים, דסוסים וגמלים לא מיבעיא להו דלא עבידי, ולא רמו לחלב, מיא עול מיא נפוק. כי קמיבעיא להו דחמור דעבירי ורמו לחלב, מאי, מגופיה קא מימצצי ואסירי. או דלמא מיא עול מיא נפוק, והאי דעכירי חבלא דבישרא הוא. אמר להו רב ששת, תניתוה, שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור, מטמא לא קאמר, אלא מן הטמא, והני נמי מינא דטמא הוא. ואיכא דאמרי דסוסים וגמלים לא קא מיבעיא להו דלא שתו אינשי, כי קמיבעיא להו דחמור דשתו אינשי ומעלו לירקונא, מאי. אמר להו רב ששת, תניתוה, היוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור, והני נמי מטמא קאתי.
מיתיבי, מפני מה אמרו דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן. הוא דאמר כרבי יעקב דאמר דובשא רחמנא שרייה, דתניא רבי יעקב אומר, אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף וכו' שרץ עוף טמא אי אתה אוכל, אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ, ואיזה זה, זה דבש דבורים. יכול אף דבש הגיזין והצירעין, אמרת, לא. ומה ראית לרבות דבורים ולהוציא הגיזין והצירעין, מרבה אני דבש דבורים שאין לו שם לווי, ומוציא אני דבש הגיזין והצירעין שיש לו שם לווי. כמאן אזלא הא דתניא דבש הגיזין והצירעין טהור ומותר באכילה, דלא כרבי יעקב.
- א - מי רגלים של חמור
בירור פשט הסוגיא לגבי מי רגלים של סוסים וגמלים / להלכה אם יש להתיר גם מי רגלים של חמור
- רא"ש, רבנו גרשום, רמב"ם, ראב"ד, מ"מ, שו"ע, ש"ך, כנסת יחזקאל -
א. ראשית ראוי לסדר בקצרה דברי הגמרא.
ברא"ש סי' ז' מתבאר [כדאי' בבית יוסף יו"ד ריש סי' פ"א] דללישנא קמא מי רגלים של סוסים וגמלים ודאי מותרים, דכיון שאינם עכורים נחשבים כמים בעלמא שעוברים דרך הבהמה, ומבעי להו רק על מי רגלים של חמור כיון שהם עכורים, ופשט רב ששת מלשון המשנה שאמרו 'שהיוצא מן הטמא טמא' דנכלל בזה מי רגלים של חמור שגם הם יוצאים מן הטמא. ולפי זה מתפרש דמי רגלים של סוסים וגמלים כיון שהם מים בעלמא, אינם נחשבים שהם יוצאים מן הטמא.
וללישנא בתרא מבעי להו גם על מי רגלים של סוסים וחמורים, ומה שהזכירו מי רגלים של חמור הוא משום דשל סוסים וחמורים אין בני אדם שותים אותם, ושל חמורים שותים אותם לרפואה לחולי ירקון, אבל לפי האמת מבעי להו על כל מי רגלים של בהמה טמאה. ורב ששת פשט לאיסור.
לאור האמור כתב בבית יוסף על פי דברי הרא"ש דיש להחמיר לאסור כל מי רגלים כיון שהוא ספק בשל תורה. וכן כתב בטור שם דכל מי רגלים של בהמה טמאה אסורים כבשרם.
אמנם רבנו גרשום מפרש דמה שאמרו בלישנא בתרא דלכן לא מבעי להו במי רגלים של סוסים וגמלים משום שאין בני אדם שותים אותם, הכוונה היא דכיון שבני אדם אינם שותים אותם לרפואה, אין בהם שום חשיבות, ואין לאוסרם, [דלא כהרא"ש שמפרש דללישנא בתרא אסור גם מי רגלים של סוסים וגמלים], ונמצא דלדעת רבנו גרשום לשני הלשונות מבעי רק במי רגלים של חמור, אבל מי רגלים של שאר בהמות, מותר. א]
וכאמור, בגמ' הקשו על מה שסובר רב ששת דמי רגלים של חמור אסור מפני שהם יוצאים מגופן של בהמה טמאה, שהרי בברייתא שנינו דדבש דבורים מותר מפני שאין ממצות אותו מגופן, וא"כ ראוי להתיר גם מי רגלים של חמור כיון שאין ממצות אותו מגופן. ואמרו דרב ששת סובר דהטעם שדבש מותר באכילה, אינו מפני שאין ממצות אותו מגופן, אלא שלמדין מדרשה דקרא דדבש דבורים מותר.
והנה הרמב"ם בפרק ד' מהלכות מאכלות אסורות הלכה כ' כתב דמי רגלים של חמור מותר.
והראב"ד משיג על הרמב