ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א, ערב יום הכפורים ה'תשנ"ב בבית הכנסת, לאחר תפילת מנחה

יתירה מזו גם שאר הענינים דעשרה ימים", עניני ר"ה ויוה"כ המיוחדים להם (שהם למע' מכללות הענין דעשי"ת, שבין ר"ה ליוה"כ", הענין ה־ב' הנ"ל), שגם הם נמשכים ב(שבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים".

וענינים אלו ישנם בכל יום מעשי"ת לא רק בתור הוספה על העיקר (מצד שינוי המציאות הנעשה ע"י פסק דין התורה), אלא בתור חלק בלתי נפרד מהעיקר, שנעשים ענין עיקרי בכל יום מעשי"ת

דכמו שבפשטות (מצד הענין המשותף בכל העשרה ימים", הענין ה־א'), הרי, התחלת העשי"ת הוא בר"ה, וסיומם הוא ביוה"כ, שמזה מובן שבכל יום מעשי"ת ישנם ג"כ עניני ר"ה ויוה"כ בתור חלק עיקרי מעשי"ת, כההתחלה והסיום בכל ענין - כמו כן הוא בנוגע לעניני ר"ה ויוה"כ המיוחדים להם (הענין ה־ב' הנ"ל), שגם הם (נמשכים וישנם בכל יום מעשי"ת בתור ענין עיקרי!

ג. ועפ"ז מובן גודל המעלה דכל יום מעשי"ת - שיש בו גם (מעין) הענין המיוחד דר"ה (הענין ה־ב' הנ"ל), אשר, ענין זה הוא למעלה מכל העשרה ימים, כולל גם למעלה מהעשרה ימים כפי שהם כוללים את ר"ה ויוה"כ, הן בפשטות, והן כפי שכל יום מעשי"ת יש בו את הענין דר"ה ויוה"כ מצד שהם ההתחלה והסיום דכל עשי"ת, (שכן, כל זה נכלל בענין ה־א' הנ"ל),

וכמובן בפשטות, דמכיון שענין זה שבר"ה (ענין ה־ב') הוא היותו הראש" שמנהיג את כל ימות השנה (כנ"ל), הרי אם הוא המנהיג ו'יש לו מה לומר' (אויב ער האָט וואָס צו זאָגן") בנוגע לכל איברי הגוף (כל ימות השנה) עאכו"כ שהוא המנהיג של חלקי הראש" שבשנה (עניני ראש השנה שבכל יום מעשי"ת). ואם כן מובן, שלהיותו הראש והמנהיג שלהם הרי הוא למעלה מהם,

ואעפ"כ, כאמור, גם (מעין) ענין זה שבר"ה נמשך בכל יום מעשי"ת!

ד. ועד"ז יש לומר גם בנוגע ליום הכפורים, שנקרא גם בשם ראש השנה" (כדמצינו ביחזקאל), ומבואר בזה בלקוטי־תורה" (מיוסד על כתבי האריז"ל) שהפנימיות דר"ה היא דוקא ביוה"כ.

וממילא מובן שענין זה שביוה"כ - הפנימיות דר"ה הוא למעלה מכל עשרת ימי תשובה, כולל גם למעלה מהעשרה ימים כפי שיוה"כ נכלל בהם, הן בפשטות, והן מענינו של יוה"כ שבכל יום מעשי"ת. וכאמור, דאם יוה"כ הוא הראש" והמנהיג הפנימי (עם כל השטורעם המיוחד שביוה"כ, גם לגבי ר"ה) דכל ימות השנה - עאכו"כ שהוא הראש" והמנהיג דעניני יוה"כ שבשנה (היוה"כ שבכל יום מעשי"ת). ואם־כן מובן, שלהיותו הראש השנה" שלהם הרי הוא למעלה מהם,

[ - אע"פ שלכאורה, עניני יוה"כ (עצמו, ומזה מובן גם בנוגע לעניני יוה"כ שבעשי"ת הנ"ל) הם למעלה מראש השנה (כולל גם מר"ה שביוה"כ), וכמובן בפשטות דאם בכל עניני קדושה ישנו הכלל ד, מעלין בקדש"8 לא רק מיום ליום אלא עלי' מרגע לרגע עאכו"כ כשמדובר בקדושת ר"ה ויוה"כ, שהיא קדושה הכי נעלית, ועד כדי כך, שהיא נעשית הראש" והמנהיג (אַן אָנפירער") דכל הקדושות במשך כל השנה, כולל קדושות היו"ט שבשנה, הן סוכות והן פסח והן זמן תורתנו, שהראש" שלהן הוא בר"ה, והראש הפנימי" שלהן הוא ביוה"כ שודאי בקדושה זו

בלתי מוגה

אעפ"כ נעשה מעלין בקדש" מרגע לרגע, וממילא מובן שיוה"כ הוא למעלה מר"ה - הענין דראש השנה שביוה"כ הוא למעלה מעניני יוה"כ שבעשי"ת (הנ"ל), משום שזה שיוה"כ הוא הפנימיות דר"ה (ר"ה שביוה"כ) הרי זה ניכר ושייך גם לדרגה הכי נעלית שביוה"כ, שלמעלה מכל הענינים האמורים],

ואעפ"כ גם (מעין) ענין נעלה זה שביוה"כ ישנו בכל יום מעשי"ת!

ועל־פי כל האמור מובן גודל ההפלאה שב, עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ", הזמן בו אנו נמצאים.

ה. ומובן, שלכל לראש, צריך כל אחד ואחת אנשים נשים וטף, להוציא לימוד והוראה בנוגע למעשה בפועל מכל האמור לעיל.

ובמכ"ש וק"ו מתורת הבעש"ט הידועה", בה הדגיש, שמכל דבר (אפילו במציאות העולם) שיהודי רואה, שומע את הנאמר, או חושב אודותיו - עליו ללמוד הוראה בנוגע לעבודת ה', שהיא תכלית בריאתו ,אני נבראתי לשמש את קוני"10, ועל אחת כמה וכמה ביתר שאת ויתר עז מכל ענין בתורה, שהרי תורה ענינה שהיא משנה את מציאות העולם.

וע"ד המובא בטור בתחילת הלכות ר"ה11, שאופי' של אומה זו הוא, שעוד בערב ר"ה הם בטוחים שהקב"ה יעשה להם נס ויזכו בדין, שענין זה נעשה בכח התורה, שבכחה לשנות את מציאות העולם. וזהו גם דיוק הלשון אומה זו", כידוע הפתגם דר' סעדי' גאון12 אין אומתנו אומה אלא בתורתה"!

[וענין זה שהתורה בכחה לשנות מציאות, הוא במיוחד כשהמציאות (הקודמת) היתה מציאות חזקה, ועד למציאות דקדושה, שאז דרוש ביותר כח התורה בכדי לשנות מציאות כזו. (ובדוגמת המבואר כמה פעמים בנוגע למעלה דבעלי תשובה על צדיקים גמורים, משום שבהם מודגש ביותר שינוי המציאות הקודמת, ובלשון הרס"ג13 עיקר בריאת האדם כו' לשבר מדות כו' הטבעיות שלו", או כהנוסחא השני'14 לשנות טבע מדותיו")].

וכל זה (הן מעלת הזמן, וממילא גודל הצורך בלימוד ההוראה מזה לפועל) הוא בהדגשה יתירה בעמדנו לאחרי העבודה דיום א' דר"ה על כל פרטי', ולאחרי העבודה דיום שני דר"ה, ומאז ממשיכים באופן דהלוך ומוסיף ואור בכל הענינים האמורים בכל יום מה, עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ".

ובמיוחד שעברו כבר רוב עשי"ת, ועד לרובו ככולו "15 - שהרי נמצאים עתה בסוף היום התשיעי דעשי"ת, הקשור ושייך במיוחד ליום העשירי.

ו. והנה, הקשר והשייכות בין התשיעי והעשירי בתשרי ניכרת ומודגשת בפשטות, בענינים הכי גשמיים:

בנוגע לשער הענינים דתשיעי ועשירי, ולדוגמא כשמדובר אודות פעולת האדם שהיא באופן ובדרגה דתשיעי", ורוצים להוכיח שהיא שייכת ושיש בה מעין פעולה שדרגתה וענינה הוא עשירי", הרי אז יש צורך בהבאת ראיות ופירושים ולימודים וכו'; אך בנדון דידן השייכות דתשיעי ועשירי בתשרי, אין צורך בהבאת ראיות מענינים רוחניים, עאכו"כ לא מענינים הכי רוחניים (כתוכנו וענינו של עשירי"),

אלא הראי' על כך היא דוקא מאכילה ושתי' גשמית!

וכפשטות ההלכה16: כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב" כאילו התנהג באותה ההנהגה בב' הימים דתשיעי ועשירי"! כולל גם כפי שה, עשירי" הוא יום בפני עצמו!

והראי' וההוכחה על זה ניכרת מיד כשמתבוננים (בשעת מ'גיט אַ קוק אויף אַ אידן") בהנהגתו של כל יהודי בתשיעי" בתשרי, אנשים ונשים, וגם טף ילדי ישראל נער ישראל ואוהבהו"17, דמכיון שנודלו להורים יהודיים, ונתחנכו על ידם כדבעי מיד משנולדו הרי מיד באכילה ושתי' שלהם בתשיעי בתשרי ניכר בגלוי שהיא כפי שיעור ב' ימים"18 השייכות והקשר דיום זה עם היום העשירי.

דאילו בנוגע לתענית" דעשירי, הרי בקטנים זה תלוי בכמה וכמה תנאים, ומתעוררת שאלה בדבר האם מותר בכלל להרשות להם להתענות, מצד החשש דפקוח נפש שדוחה את כל התורה כולה19.

ז. ולהעיר, דזה שפקוח נפש דוחה את כל התורה, אין הפירוש בזה דחיית התורה כפשוטה, ח"ו. דאף שבפועל דוחים קיום הלכה מסויימת בגלל הפקוח נפש, הרי דחי' זו גופא היא בשביל התורה, כמודגש במאחז"ל גבי שבת20 חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה"!

הן ועד"ז הוא בנוגע לשאר מצוות התורה, דאם נדחה קיומה של מצוה מסויימת מצד פקוח נפש, הרי, לא זו בלבד שהדחי' אינה אלא לרגע קטן עזבתיך"21, אלא אדרבה, ירידה זו גופא היא בשביל העלי' שלאחרי', עלי' למעמד ומצב נעלה יותר מהמעמד ומצב דקודם הדחי', והן יתירה מזו מהמעמד ומצב שהי' אילו הי' מתקיים הדבר תורה בפשטות, ללא דחי'!

וכידוע הפירוש דגדולי ישראל בלשון דפקוח נפש דוחה את כל התורה, שאין זו דחיית התורה, אלא אדרבה, התורה נדחית" למעמד ומצב נעלה יותר, שכן בזכותה (בזכות דין התורה דפקוח נפש דוחה") היהודי שמצד עצם מציאותו הוא למעלה מתורה נשאר בחיים!

[ועלי' ודחי'" זו כוללת בדרך־ממילא את העלי' האמורה (העלי' בשמירת התורה), שכן, דבר ברור הוא, שמכיון שהיהודי נשאר חיים הרי הוא ממלא את חייו בשמירת שבתות הרבה", ריבוי הלכות וריבוי ענינים].

וממילא מובן, שאין זו דחי' אמיתית, אלא אדרבה ענין זה הוא מוכרח בכדי להגיע לאופן נעלה יותר בקיום התורה גופא, ועד למעלת התורה כפי שהיא קשורה עם תשובה עילאה. וכדאיתא בתניא22 ובארוכה במאמרי חסידות, שענינה של תשובה־ עילאה הוא יחוד המוחין באופן דיחוד פנימי, שזהו לימוד התורה בפנימיות, ובאופן של התמסרות ללימוד (מיט אַן איבערגעבנקייט"), שאז היחוד נפלא"23 שנעשה בין המשכיל המושכל והשכל הוא ביתר שאת ויתר עז.

ובודאי לא יצטרך אף יהודי להגיע לפי' זה של גדולי ישראל בהענין דפקוח נפש, מכין שכל א' יוכל לקיים בפועל (דורכפירן") את התענית דיוה"כ בפשטות, לפי ההלכה.

ח. אלא שמכיון שמשיח צדקנו יבוא עוד בתשיעי בתשרי בשנת תשנ"ב - הרי

תשתנה ההלכה בתורה בנוגע לההנהגה ביוה"כ.

ובדוגמת יוה"כ בחנוכת בית ראשון 24, שההלכה היתה שצריך להיות הענין דאכילה ושתי' ביוה"כ כמו־כן נמשך מיוה"כ ההוא ביוה"כ זה,

דמכיון שאחכה לו בכל יום שיבוא", ועאכו"כ בעמדנו בזמן דעת רצון" דתשיעי בתשרי, שאז ודאי הצפי' והגעגועים לביאת משיח צדקנו הם ביתר שאת ויתר עז - זוכים לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד!

ובזה מיתוסף בעמדנו לאחרי כל חודש אלול "אני לדודי ודודי לי"25, אשר, מתי ניכר בגלוי, ביתר שאת וביתר עז ובדיוק שאני לדודי", ומתי ניכר בגלוי שדודי לי" - הרי זה דוקא במעמד ומצב דהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו!...

וכאמור, זוכים לזה בתשיעי בתשרי זה עוד לפני אכילת הסעודות דתשיעי בתשרי [כולל הסעודה שעל־ידה נעשה עיקר הענין הנ"ל (הקשר והשייכות דתשיעי ועשירי) המפסקת, להיותה הקרובה ביותר לעשירי בתשרי], כיון שאחכה לו בכל יום שיבוא" כולל גם את הפירוש26 אחכה לו שיבוא בכל יום", דבכל יום" פירושו בכללותו של היום - בכל רגע מהיום החל מהרגע הראשון שבו, וכמדובר בארוכה בענין בכל מכל כל".

ולהעיר, דבכל מכל כל" הם שלשת לשונות הברכה שהקב"ה בירך את שלשת האבות 27 כל אחד מהם, ושלשתם גם יחד.

וכיון שהם האבות דכל בני-ישראל, הרי מובן, שמהם נמשכים ברכות אלו לכל ישראל, אנשים נשים וטף, כמובן מנוסח ברכת המזון (כמו שברך את אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל כן יברך אותנו כו'").

ובזה נכלל ג"כ הטף" - ברגע שהגיע לכך שאינו יוצא י"ח באמירת בריך רחמנא" (שברא האי פיתא") בלבד, אלא הוא מברך את כל ברכת המזון.

ובפרט שיש לו סידור פרטי משלו כמדובר כמה פעמים 28, שאז מתווספת בזה החביבות שיש מדבר פרטי (צו אַן אייגענער זאַך"), כיון שזהו דבר פרטי של נפשו האלקית חלק אלקה ממעל ממש"29. ועד שזה חודר גם בגופו, כנראה במוחש שכשלילד קטן (או ילדה קטנה) יש סידור פרטי, יש לו בזה חשיבות מיוחדת וחביבות מיוחדת, ועד"ז לקופת הצדקה ולתהלים ולשאר ספרי קדושה שיש לו].

ט. ועוד והוא העיקר, שנזכה לגילוי דעשירי - העשירי יהי' קדש"30, שזהו כללות הענין דגאולה האמיתית והשלימה, שאז יתגלה בכל העולם כולו הענין דעשירי"!

דבנוגע לבני ישראל מאי קמ"ל!... זהו טבעו של כל יהודי שצריכים להיות אצלו בשלימות כל עשר כחות הנפש הן במחשבה הן בדיבור והן במעשה;

החידוש דהגאולה הוא שמהיהודי נמשך על דרך זה בחלקו בעולם, וכפי שכבר הותחל בזה בשנים שלפני זה, שנפעל כבר בכל חלקי העולם - כולל אומות העולם (ועד למין החי, מין הצומח, ועד למין הדומם), שהמחשבה דבור ומעשה שלהם חדורים בענין ד, העשירי יהי' קדש".

וע"ד מה שכתוב בנוגע לענין בלתי רצוי, שלעת"ל לא יהי' צורך שיהודי שני יעורר על כך, כיון שאבן מקיר תזעק"31, חלקו בעולם עצמו מעורר על כך - כמו־כן יהי',

שלפני', כך ששתי הסעודות תהיינה קשורות עם סעודת לוויתן ושור הבר ויין המשומר, ומילא ממשיכים (ציט מען אריין") את הסעודה המפסקת לזמן מאוחר יותר, ככל חסידישע סעודה"!

- ובמכ"ש וק"ו מזה שאע"פ שלכתחילה אסור להתחיל סעודה סמוך למנחה עד שיתפלל", הרי אם התחילו קודם המנחה ומשכה סעודתן והגיע זמן המנחה אין מפסיקין"60, שזה קאי על סתם סעודה עאכו"כ כשהתחלת הסעודה היא לא רק בשעה המותרת אלא בשעה שבה יש ציווי על אכילתה, וציווי לאכול באופן דכפלים לתושי"" (כנ"ל) שודאי ממשיכים את הסעודה בהיתר גם לאחר זמנה, ובאופן דסעודת לוויתן ושור הבר ויין המשומר הן בשר הן דגים והן יין.

טו. ועוד, והוא העיקר, שכל ענינים אלו נעשים בהתאם לתוכנה של פרשת השבוע - האזינו השמים .. ותשמע הארץ", וכמדובר לעיל61 שזה מורה על כך שכל יהודי בהיותו נשמה בגוף, נשמה בריאה בגוף בריא וחזק הרי הוא קרוב לשמים (האזנה מקרוב) ורחוק מעניני ארץ (שמיעה מרחוק).

והנהגה זו נעשית הקדמה ממש לקיום היעוד דהקיצו ורננו שוכני עפר", ודוד מלכא (משיחא) בתוכם, שהרי הוא צריך לברך לאחרי הסעודה, כמאחז"ל62 שדוד אומר להן אני אברך ולי נאה לברך".

ומכיון שסעודה זו תהי' תיכף ומיד ממש, ובמיוחד לאחרי כל הראיות והפסקי דינים בזה מאת כל גדולי ישראל, ועד לנשיא דורנו (כנ"ל), אשר, יש בכחם לשנות את מציאות העולם, כאמור,

הרי, הסעודות שמתכוננים כעת לסעוד, הן הסעודה הראשונה (לאלו שיסעדו ב' סעודות) והן הסעודה המפסקת - תהיינה קשורות עם הסעודה העתידה לבוא!

וממילא מובן, שהסעודה המפסקת תהי' לא מפסקת" בין ענין של אכילה לענין של צום, ורק שמבארים ומפרשים בזה שזהו ענין של עת רצון", ועד להעת רצון" דיוה"כ; אלא אין צורך בפירושים כו', מכיון שנאכל ונסעוד בפשטות מסעודת לוויתן ושור הבר ויין המשומר!...

טז. וההתחלה בזה תהי' עוד בסיום יום התשיעי בתשרי, ואח"כ נמשיך (וועט מען פארציען") את הסעודה מתוך התוועדות חסידית (מיט אַ חסידישן פאַרבריינגען") ביום העשירי בתשרי,

ונשיא דורנו בראשנו, ביחד עם כל הנשיאים שלפניו שהוא הי' גם ממלא מקומם - החל מאביו, שנשיא דורנו הוא בנו יחידו וממלא מקומו; ולפני־זה אבי אביו, שאביו הי' ממלא מקומו, והנהגתו היתה באופן דמלכתחילה אריבער", כפתגמו הידוע63 שענינו הי' שכל העולם כולו ישתנה ממעמדו ומצבו, כך שבמקום לומר כפי שהעולם אומר", יאמר העולם מצד עצמו שמלכתחילה אריבער"!!

ועד"ז בנוגע לאבי אבי אביו - אדמו"ר הצמח צדק", שנקרא על שם משיח צדקנו. ושם זה מזכיר את תורתו, ובפרט כפי שהיא קשורה עם פסקי דינים שלו, וכמו כן השו"ת שלו.

ועד"ז בנוגע לזה שאדמו"ר הצ"צ הי' ממלא מקומו אדמו"ר האמצעי, ששמו דוב"