ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו - ערב יום הכפורים לפני כל נדרי, ה'תנש"א

תרגום מאידית

וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל אהרן ואל בניו לאמר, כה תברכו את בני ישראל אמור להם, יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"1.

א. מובן מעצמו וגם פשוט (וכמדובר גם בשנים שלפנ"ז), שכל הנמצאים כאן, נכללים בברכות ואיחולים לבביים מקרב ולב עמוק פנימה, שנאמרו לאחרי תפלת מנחה (עם כל הפרטים שבדבר); ובהוספה - בקשר עם תלמידי הישיבה, שענינם ועסקם העיקרי הוא לימוד התורה (יששכר3), כדלקמן.

ב. ויובן זה על־ידי תוספת ביאור בהאמור לעיל, ששלימות העבודה של יהודי (כמודגש גם בערב יוהכ"פ וביוהכ"פ) היא דוקא כנשמה בגוף, בעולם הזה הגשמי, תחתון שאין תחתון למטה ממנו. באופן שבגוף ובגשמיות ית' דירה בתחתונים"6 דוקא יגלו איך שהם כלי לרוחניות, עד שהקדושה הרוחנית דאלקות תחדור בגשמיות באופן גלוי. וכפי שזה בא לידי ביטוי במעשה המצוות: שלימות קיום המצוות במעשה בפועל נעל דוקא ע"י נשמה בגוף (שהוא בבחינת תחתון" בערך לנשמתו"), ודוקא בענינים גשמיים דעלם הזה". ועד"ז בנוגע לתורה: תורה לא בשמים היא", היא ניתנה דוקא בארץ הלזו התחתונה, והכח לפסוק דין נמסר דוקא לבנ"י כנשמות בגופים למטה. יתירה מזו: דוקא היש הנברא" בעוה"ז הגשמי קשור עם היש האמיתי" (עצמותו ומהותו ית'), שמשפיע ומברך ונותן כח ליש הנברא, הגוף של יהודי10; וזה מתגלה ע"י עבודת יהודי עם גופו הגשמי11. וכפי12 שזה מתבטא בענין שכר המצוות - כידוע פסק דין13 הרמב"ן14, שתכלית השכר היא דוקא בזמן תחיית המתים כשהנשמות יחזרו למטה בעוה"ז, ויתלבשו שוב בגופים גשמיים; ז.א. שה שכר האלקי הנעלה ביותר יתקבל דוקא אצל יהודים כנשמות בגופים בעוה"ז הגשמי. שהנשמה היא חלק אלקה ממעל ממש"11, וכמו כן ניכר בגלוי שהוא חד" עם היש האמיתי, במכ"ש וק"ו מהמובן מתורת הבעש"ט בנוגע לכל דבר בעולם, שהיש הנעשה הוא חד עם היש האמיתי12. ומתקיים בכל אחד מהם, ומאתנו, בתוך כלל ישראל, כל הברכות מכל המקומות, ועד לברכות הנמשכות ממקור הברכות, שזהו נשיא דורנו, דמכיון שהנשיא הוא הכל" הרי מובן שהוא מקור הברכות" דכל הדור. ועד שנעשה הוא יבורך" בנוגע להוא" האמיתי, דקאי על עצומ"ה, שהוא מתברך ונמשך (ברכה מלשון הברכה והמשכה13) בכל עניני הדור, עאכו"כ בכל אנשי הדור, ועאכו"כ באתם קרויין אדם"14 על-שם אדמה לעליון"15 - שכל הברכות שהם דומה לעליון" נמשכים עד לעולם הזה התחתון, ובגלוי. ומתקיימים כל הברכות האמורות, הן בפנימיות והן בגלוי, ובשניהם גם יחד. ועד שזה נעשה ענין חד" וברכה יחידה, שמקורה מענין חד", ועד לנקודה דכל הענינים - עצומ"ה.

ג. ובבנ"י גופא נמצא ענין זה בגלוי עוד יותר אצל בחורי ישיבה - שבהיותם נשמות בגופים (וגופים בריאים בשלימות עם רמ"ח איברים ושס"ה גידים), בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, חייהם ועסקם הוא לימוד התורה; עד באופן שתורתם אומנותם" (בלשון חז"ל15): אומנותם (המקצוע) הגשמית בעוה"ז הגשמי - היא תורה. ויתירה מזו: אצלם רואים בגלוי איך שה, עולם" (יש ומציאות העולם) בעצמו מסייע ועוזר בעבודת השם וכביאור הרמב"ם (בהלכות תשובה16), שכוונת ותכלית היעודים הגשמיים בתורה היא בכדי שבנ"י יוכלו ללמוד תורה ולקיים מצוות במנוחת הנפש ומנוחת הגוף בתכלית השלימות, בלי בלבולים ח"ו. זאת אומרת, שיהודי צריך לראות" את המנוחה והרחבה בגשמיות עוה"ז כאמצעי לסייע לבנ"י בעבודת השם; ובהתאם לזה צריך הוא גם לנצלה באופן המירבי; וענין זה נראה בפועל בבחור ישיבה: מסירים ממנו את דאגות עניני עוה"ז, דאגות הפרנסה וכיו"ב (אשר מסופקים לו ע"י הוריו, הנהלת הישיבה וכיו"ב), בכדי שיוכל ללמוד תורה מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, עד באופן ש אומנתו" (הגשמית) היא תורתו". בחורי ישיבה ודאי שאינם צריכים לביאור נוסף בהאמור; ואם אמנם צריכים לזה - הרי (תן לחכם) ויחכם עוד"17, ובפרט שהנכם לומדים תורה בחבורה, במילא מתוסף (אפילו בדרך הטבע דעולם) בהצלחת הלימוד18, וכל המעלות הקשורות בתלמוד תורה דרבים ות"ת ברבים.

ד. ויש לקשר זה עם יום הכפורים אחת בשנה"16, על־פי המבואר בספרים17 שה, אחת בשנה" הוא לא רק בנוגע לאחת בזמן יוה"כ, אלא גם אחת" בנבראים שבעולם, החל מגוי אחד בארץ"18, ועוד וגם זה עיקר, ולא רק גם" אלא עיקר שישנו האחת" גם בארץ (מקום), בארץ הלזו התחתונא לכאורה, ולאמיתתו של דבר הרי היא ארץ אשר גו' תמיד עיני הוי' אלקיך בה"19, שע"י העינים באה לידי ביטוי וגילוי (זאָגט זיך אַרויס") כל מציאותו של בעל העינים, על כל פרטי' ועניני', בכל מכל כל", ובעניננו המציאות דהוי' אלקיך בה". וממילא נעשה אחת" הן בגוף ובנפש, והן בעולם, ועוד ועיקר אחת" גם בתורה, ובעיקר בתורה שהרי כל הענינים נמשכים מן התורה, כיון שע"י התורה נברא כל העולם, שלכן התורה וישראל נקראים ב' ראשית "20. וכל ענינים אלו נמשכים ומתגלים למטה, ובפרט בעמדנו קרוב להזמן שבו יתגלה בכל הבריאה האמת הוי' לעולם"21, אפילו במין החי, ובמין הצומח ועד למין הדומם, שבהם יהי' ניכר בגלוי האמת הוי'" לא רק לעולם" אלא גם בעולם", ועד שניכר בהם הענין (דער ענין") דעצומ"ה. וביחד עם זה נשארים כל עניני העולם במציאותם, ואדרבה העולם עצמו מכריז, לא רק שאין עוד מלבדו"22, אלא יתירה מזו - שאין עוד"23. מעלה זו של תלמידי הישיבה יש לה שייכות מיוחדת עם יום הכפורים: ביוהכ"פ, אחת בשנה"19, בנ"י הנם, כנשמות בגופים דוגמת מלאכי השרת "20, עד שמאירה בהם דרגת הקדושה דיוהכ"פ העשירי יהי' קודש"21, עד קדש הקדשים. ובעבודת ה': תכלית השלימות דתשובה עילאה היא ביוהכ"פ22, דביקות והתאחדות של יהודי עם הקב"ה, שנפעלת במיוחד ובגלוי ע"י התורה (ויוהכ"פ הוא יום נתינת לוחות האחרונות 23). זאת אומרת, שביוהכ"פ ישנו חיבור של שני קצוות: כנשמות בגופים, קשור במדידה והגבלה, מתקשר יהודי עם דרגת הקדושה שלמעלה מכל מדידה והגבלה. ע"ד האמור לעיל בנוגע לגילוי י"ג מדות הרחמים בעשרת ימי תשובה בכלל, שעליהם נאמר 24 דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", ועאכו"כ כאשר נמצאים בסיום יום התשיעי, ובתוספת דיום העשירי יהי' קודש, שבו היא שלימות גילוי י"ג מדות הרחמים, וביחד עם זה הרי הם נמשכים ומתגלים דוקא במדידה והגבלה, עד בגשמיות העולם, ועד יתירה מזו: מתגלה גם איך הדין ומשפט שביוהכ"פ (גמר הדין דר"ה25) הוא באופן דמשפט .. דאיהו רחמי"26, עד רחמים רבים שלמעלה ממדידה והגבלה, ואדרבה - למעלה גם מרחמים רבים גלויים, כיון שהדינים הנם באמת ובפנימיות חסדים הנסתרים (שלמעלה מגדר גילוי27), וע"י תשובה עילאה ביוהכ"פ ה"ה נמשכים ומתגלים בפשטות למטה מעשרה טפחים נשמות בגופים, ברב טוב גשמי ורוחני, באופן שרואים בגלוי איך שהדין הוא דין עילאה (בדוגמת תשובה עילאה).

ה. ויהי רצון שיקויים בכל ישראל, ובפרט בתלמידי תומכי תמימים האתם נצבים היום כלכם לפני הוי' אלקיכם"24, וכפירוש החסידות 25 דנצבים" הוא מלשון נצב מלך"26, ומאן מלכי רבנן"27 - כל מי שמתעסק בלימוד התורה.

ו. בכל הנ"ל מתוספת הדגשה בקביעות שנה זו שיוהכ"פ חל בשבת: נוסף על כל המעלות ד, שבת שבתון"28 (עשירי יהי' קודש), ישנם גם המעלות דקדושת יום השבת קודש (שביעי יהי' קודש)29. ולהוסיף: נפסק להלכה שכשתבוא שבת יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשוי'"30, ז.א. שביום השבת מלאכתך" של אומנתך (בעוה"ז הגשמי) גופא עשוי'" ע"י הקב"ה; שזה מוסיף נתינת כח לתלמידי הישיבה בעבודתם במשך כל השנה, ללמוד תורה מתוך מנוחת הנפש והגוף, כיון שמלאכתך עשוי'", מספקים להם צרכיהם הגשמיים (כנ"ל סעיף ג).

ז. ענין זה מודגש יותר בשנה זו בכללותה - תהא שנת נסים [ולפני זה – שנת תשמ"ט מתוך שמחה וטוב לבב. ידיך, ושנת תשמח, שנת הקהל], ובמיוחד בנוגע לתלמידי הישיבה - שיתוסף בהצלחתכם בלימוד התורה, בבואנו משנת תש"נ, ר"ת כולל - הכחות לנצל את כל הברכות שנת אראנו נפלאות (ראשי תיבות שנתפרסמו ונתפשטו בתפוצות ישראל31): נס32 (ועד"ז נפלאות) הוא מלשון רוממות והתנשאות 33, כמ"ש34 ארים נסי", כמו הנס על ההרים"35. ובעבודת האדם - עבודה והנהגה באופן נסי, למעלה מדרך הטבע; ויתירה מזו: על ההרים" (לא בהרים"), למעלה אפילו ממעלת ההרים". עד באופן, שהטבע עצמו מתעלה לדרגת נס. וענין זה מתבטא בגלוי בחיי בחורי ישיבה, אשר הנם, כנשמות בגופים כפופים לחוקי הטבע בעוה"ז הגשמי מורמים ברוחניות על ההרים", בהיותם חדורים בתורה, תורתם אומנתם".

ט. ועוד והוא העיקר - דאף שדוקא דוד מלכא משיחא הוא המברך בסעודה זו (כיון שלי נאה לברך"), הרי הברכה שהיא להקב"ה - הבעה"ב דכל העולם כולו, היא דוקא ע"י האורח, שכן, כל אורח טוב" מברך לבעה"ב שאכלנו משלו במשך כל הזמנים, וממילא מובן, שגם כל יהודי בתוך כלל ישראל מברך להקב"ה - הבעה"ב דהעולם, אשר, דוקא הוא בכוחו ויכלתו להוות מאין ליש81, ועתה ממש הוא מהווה את כל הבריאה 82, כולל ה, שטענדער" עם הספרים ושאר כל הענינים, ועאכו"כ כל יהודי וכל בני ישראל יחדיו.