ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו - ערב יום הכפורים לפני כל נדרי, ה'תנש"א

תרגום מאידית

וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל אהרן ואל בניו לאמר, כה תברכו את בני ישראל אמור להם, יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"1.

א. מובן מעצמו וגם פשוט (וכמדובר גם בשנים שלפנ"ז), שכל הנמצאים כאן, נכללים בברכות ואיחולים לבביים מקרב ולב עמוק פנימה, שנאמרו לאחרי תפלת מנחה (עם כל הפרטים שבדבר); ובהוספה - בקשר עם תלמידי הישיבה, שענינם ועסקם העיקרי הוא - לימוד התורה (יששכר3), כדלקמן.

ב. ויובן זה על־ידי תוספת ביאור בהאמור לעיל, ששלימות העבודה של יהודי (כמודגש גם בערב יוהכ"פ וביוהכ"פ) היא דוקא כנשמה בגוף, בעולם הזה הגשמי, תחתון שאין תחתון למטה ממנו. באופן שבגוף ובגשמיות דוקא יגלו איך שהם כלי לרוחניות, עד שהקדושה הרוחנית דאלקות תחדור בגשמיות באופן גלוי.

וכפי שזה בא לידי ביטוי במעשה המצוות: שלימות קיום המצוות במעשה בפועל נפעל דוקא ע"י נשמה בגוף (שהוא בבחינת "תחתון" בערך לנשמתו"), ודוקא בענינים גשמיים "דעולם הזה".

ועד"ז בנוגע לתורה: "תורה לא בשמים היא", היא ניתנה דוקא בארץ הלזו התחתונה, והכח לפסוק דין נמסר דוקא לבנ"י - כנשמות בגופים למטה8. יתירה מזו: דוקא "היש הנברא" בעוה"ז הגשמי קשור עם "היש האמיתי" (עצמותו ומהותו ית'), שמשפיע ומברך ונותן כח ליש הנברא, הגוף של יהודי10; וזה מתגלה ע"י עבודת יהודי עם גופו הגשמי11.

וכפי12 שזה מתבטא בענין שכר המצוות - כידוע פסק דין13 הרמב"ן14, שתכלית השכר היא דוקא בזמן תחיית המתים כשהנשמות יחזרו למטה בעוה"ז, ויתלבשו שוב בגופים גשמיים; ז.א. שה שכר האלקי הנעלה ביותר יתקבל דוקא אצל יהודים כנשמות בגופים בעוה"ז הגשמי.

6) וטעם הדבר, כי "נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים" - ראה בארוכה תניא פל"ו ואילך. וראה מכתב שבהערה 4. 7) נצבים ל, יב. וראה ב"מ נט, ב. 8) ראה קונטרס משיחת ש"פ האזינו, שבת שובה וראה () 109) ד"ה שנה ביאורי כידוע ולקחתם זו שהחיבור ס"חהזהר . וש"נלכם (לאדהאמ"צדיש . תרס"אהנברא . ) עם בשלח יש האמיתימג, ג. הוא בעיקר בנוגע לגוף ישראל, אף שבכללות כן הוא בנוגע לכל הבריאה (ראה סה"ש תשמ"ח ח"ב 520 הערה 42). ולהעיר שבחירת וכח העצמות הוא דוקא בהגוף (ראה סה"ש תורת שלום ע' 120 ואילך). 11) וגם זה הוא מהטעמים והמעלות שבמצוות מעשיות דוקא - ראה גם מכתב הנ"ל הערה ד"ה ומעלה זו . . דוקא בגשמיות. וש"נ. 12) בהבא להלן – ראה בארוכה מכתב הנ"ל. וש"נ. 13) ע"ד הדין ומשפט דיוהכ"פ, דאיהו "דין רחמי", בחי' חסדים הנסתרים, כדלקמן בפנים. 14) בשער הגמול בסופו (בהוצאת שאוועל - ע' שט). 1) נוסח ברכת כהנים נשא ו, כב ואילך. וראה בארוכה בהברכה לאחרי תפלת מנחה בתחלתה. 2) ברכת עיוהכ"פ (להת' שיחיו) תשמ"ה. תש"נ. ועוד. 3) ראה ברכה לג, יח ובפרש"י. 4) בהברכה לאחרי תפלת מנחה ס"ז. וראה בארוכה מכתב מוצש"ק כ"ה אלול ה'תש"נ. 5) ראה ב"ר פ"ח, יא, פי"ב, ח. וראה תו"א ג, ד ואילך. קונטרס ומעין מאמר טו. המשך תרס"ו ע' תצה. ובכ"מ.

ג. ובבנ"י גופא נמצא ענין זה בגלוי עוד יותר אצל בחורי ישיבה - שבהיותם נשמות בגופים (וגופים בריאים בשלימות - עם רמ"ח איברים ושס"ה גידים), בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, חייהם ועסקם הוא - לימוד התורה; עד באופן שתורתם "אומנותם" (בלשון חז"ל15): אומנותם (המקצוע) הגשמית בעוה"ז הגשמי - היא תורה.

ויתירה מזו: אצלם רואים בגלוי איך שה"עולם" (יש ומציאות העולם) בעצמו מסייע ועוזר בעבודת השם - וכביאור הרמב"ם (בהלכות תשובה16), שכוונת ותכלית היעודים הגשמיים בתורה היא בכדי שבנ"י יוכלו ללמוד תורה ולקיים מצוות במנוחת הנפש ומנוחת הגוף בתכלית השלימות, בלי בלבולים ח"ו. זאת אומרת, שיהודי צריך "לראות" את המנוחה והרחבה בגשמיות עוה"ז כאמצעי לסייע לבנ"י בעבודת השם; ובהתאם לזה - צריך הוא גם לנצלה באופן המירבי; וענין זה נראה בפועל בבחור ישיבה: מסירים ממנו את דאגות עניני עוה"ז, דאגות הפרנסה וכיו"ב (אשר מסופקים לו ע"י הוריו, הנהלת הישיבה וכיו"ב), בכדי שיוכל ללמוד תורה מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, עד באופן ש"אומנתו" (הגשמית) היא תורתו".

- בחורי ישיבה ודאי שאינם צריכים לביאור נוסף בהאמור; ואם אמנם צריכים לזה - הרי (תן לחכם) "ויחכם עוד"17, ובפרט שהנכם לומדים תורה בחבורה, במילא מתוסף (אפילו בדרך הטבע דעולם) בהצלחת הלימוד18, וכל המעלות הקשורות בתלמוד תורה דרבים ות"ת ברבים.

ד. מעלה זו של תלמידי הישיבה יש לה שייכות מיוחדת עם יום הכפורים: ביוהכ"פ, "אחת בשנה"19, בנ"י הנם, כ"נשמות בגופים", דוגמת "מלאכי השרת"20, עד שמאירה בהם דרגת הקדושה דיוהכ"פ - "העשירי יהי' קודש"21, עד קדש הקדשים.

ובעבודת ה': תכלית השלימות דתשובה עילאה היא ביוהכ"פ22, דביקות והתאחדות של יהודי עם הקב"ה, שנפעלת במיוחד ובגלוי ע"י התורה (ויוהכ"פ הוא יום נתינת לוחות האחרונות23).

זאת אומרת, שביוהכ"פ ישנו חיבור של שני קצוות: כנשמות בגופים, קשור במדידה והגבלה, מתקשר יהודי עם דרגת הקדושה שלמעלה מכל מדידה והגבלה. ע"ד האמור לעיל בנוגע לגילוי י"ג מדות הרחמים בעשרת ימי תשובה בכלל, שעליהם נאמר24: "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", ועאכו"כ כאשר נמצאים בסיום יום התשיעי, ובתוספת דיום העשירי יהי' קודש, שבו היא שלימות גילוי י"ג מדות הרחמים, וביחד עם זה - הרי הם נמשכים ומתגלים דוקא במדידה והגבלה, עד בגשמיות העולם, ועד יתירה מזו: מתגלה גם איך הדין ומשפט שביוהכ"פ (גמר הדין דר"ה25)

15) ראה שבת יא, א. ובכ"מ (וראה לקו"ש חי"ז 305 הערה 22). 16) פ"ט ה"א. 17) משלי ט, ט. 18) "עד שאין התורה נקנית אלא בחבורה" (ברכות סג, ב). וראה אבות פ"ו מ"ו. 19) ס"פ תצוה. אחרי טז, ל. 20) טור או"ח סתר"ו (מפדר"א פמ"ו). שם סתרי"ט. שו"ע אדה"ז שם ס"ט (מדב"ר פ"ב, לו). רמ"א ושו"ע אדה"ז שם סו"ס תר"י. 21) לשון הכתוב - בחוקותי כז, לב. 22) נסמן בהברכה דלעיל עמ' 47 הערה 89. 23) תענית כו, ב ובפרש"י. גמרא שם ל, ב. 24) ישעי' נה, ו. ר"ה יח, א. 25) כמו שאומרים בתפלת ר"ה ויוהכ"פ (פיוט ונתנה תוקף) , "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון". וראה ר"ה טז, א־ב. וראה מכתב ח"י אלול תשמ"ו הערה ד"ה לכתיבה ולחתימה. וש"נ (לקו"ש חכ"ט ע' 533).

הוא באופן ד"משפט דאיהו רחמי"26, עד רחמים רבים שלמעלה ממדידה והגבלה, ואדרבה - למעלה גם מרחמים רבים גלויים, כיון שהדינים הנם באמת ובפנימיות חסדים הנסתרים (שלמעלה מגדר גילוי27), וע"י תשובה עילאה ביוהכ"פ ה"ה נמשכים ומתגלים בפשטות למטה מעשרה טפחים נשמות בגופים, ברב טוב גשמי ורוחני, באופן שרואים בגלוי איך שהדין הוא - דין עילאה (בדוגמת תשובה עילאה).

ה. בכל הנ"ל מתוספת הדגשה בקביעות שנה זו - שיוהכ"פ חל בשבת: נוסף על כל המעלות ד"שבת שבתון"28 (עשירי יהי' קודש), ישנם גם המעלות דקדושת יום השבת קודש (שביעי יהי' קודש)29.

ולהוסיף: נפסק להלכה ש"כשתבוא שבת יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשוי'"30, ז.א. שביום השבת "מלאכתך" של אומנתך (בעוה"ז הגשמי) גופא - "עשוי'" ע"י הקב"ה; שזה מוסיף נתינת כח לתלמידי הישיבה בעבודתם במשך כל השנה, ללמוד תורה מתוך מנוחת הנפש והגוף, כיון ש"מלאכתך עשוי'", מספקים להם צרכיהם הגשמיים (כנ"ל סעיף ג).

ו. ענין זה מודגש יותר בשנה זו בכללותה - בבואנו משנת תש"נ, ר"ת תהא שנת נסים [ולפני זה - שנת תשמ"ט ידיך, ושנת תשמח, שנת הקהל], ובעמדנו בהתחלת שנת תנש"א ר"ת תהא שנת אראנו נפלאות (ראשי תיבות שנתפרסמו ונתפשטו בתפוצות ישראל31): נס32 (ועד"ז - נפלאות) הוא מלשון רוממות והתנשאות33, כמ"ש34 "ארים נסי", כמו "הנס על ההרים"35. ובעבודת האדם - עבודה והנהגה באופן נסי, למעלה מדרך הטבע; ויתירה מזו: על "ההרים" (לא בהרים"), למעלה אפילו ממעלת "ההרים". עד באופן, שהטבע עצמו מתעלה לדרגת נס.

וענין זה מתבטא בגלוי בחיי בחורי ישיבה, אשר הנם, כנשמות בגופים כפופים לחוקי הטבע בעוה"ז הגשמי - מורמים ברוחניות "על ההרים", בהיותם חדורים בתורה, "תורתם אומנתם".

ז. ע"פ הנ"ל מובן שכל הברכות האמורות לעיל (לאחר תפלת מנחה) - שייכות ביתר שאת וביתר עז לתלמידי הישיבה.

ובפשטות: הקב"ה יברך אתכם שכל הענינים האמורים ימשכו בפשטות בגשמיות למטה מעשרה טפחים, כנשמות בגופים, ובפשטות ברב טוב גשמי ורב טוב רוחני, ומתוך שמחה וטוב לבב.

כולל - הכחות לנצל את כל הברכות מתוך שמחה וטוב לבב.

ובמיוחד בנוגע לתלמידי הישיבה - שיתוסף בהצלחתכם בלימוד התורה,

26) תקו"ז בהקדמה ("פתח אליהו"). ובנגלה דתורה ,ושפטו העדה והצילו העדה" (ר"ה כו, א). 27) ראה תניא פכ"ו (לג, א). 28) אחרי טז, לא, אמור כג, לב. 29) ולהעיר שגם שבת היא תשובה עילאה (אגה"ת פ"י. וראה בהברכה דלעיל ע' 48). וידוע גם השייכות דשבת לתורה כמובן גם ממ"ש בגמרא (שבת פו, ב) דלכו"ע בשבת ניתנה תורה. וממ"ש בזהר (ח"ג כט, א. ומרומז בשבת קיט, א. וראה לקו"ש ח"א ע' 40) דת"ח איקרי שבת. 30) מכילתא ופרש"י יתרו כ, ט. טושו"ע או"ח סש"ו ס"ח. שו"ע אדה"ז שם ס"ח. וראה סה"ש ה'תש"נ ח"ב 645-6. 31) להעיר מרמב"ם (הל' ממרים פ"א ה"א־ב. שם פ"ב ה"ב ואילך) שמנהגות ש(הנהיגו ב"ד הגדול ו) פשטו בכל ישראל יש עשה ול"ת בקיומם. 32) בהבא להלן ראה ס' השיחות תשמ"ט ח"א ע' 371 ואילך. מכתב וא"ו תשרי ה'תש"נ (סה"ש ה'תש"נ ח"ב ע' 722 ואילך). 33) ראה מצו"צ תהלים ס, ו. אוה"ת שה"ש ע' כט. בשלח ע' תרסה. סהמ"צ להצ"צ עג, א. ובכ"מ. 34) ישעי' מט, כב. 35) סהמ"צ שם. וראה סה"ש תשמ"ט שם הע' 19. 36) וראה הברכה דלעיל בתחלתה שענין זה מודגש במיוחד בברכת כהנים.

באופן ד"לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא"37 (דין ומשפט - בחי' מדידה והגבלה בתורה עצמה), וגם באופן ד"דרוש וקבל שכר"38 (שלמעלה ממדידה והגבלה), כמ"ש39 "יגדיל תורה ויאדיר", עד - למעלה מכל מדידה והגבלה40.

וכל זה כהכנה מתאימה להגילוי שלמעלה ממדוה"ג ד"שבת שבתון", "אחת בשנה".

ועוד והוא העיקר: כל זה מקדים ומזרז עוד יותר - ו"תיכף ומיד" (כיון ש"אחכה לו בכל יום שיבוא"41) - גאולה האמיתית והשלימה (שאז יהיו תכלית ושלימות כל ענינים הנ"ל, כולל - כל המעלות ד"שביעי" (יום השבת) בשלימות, וכל המעלות ד"עשירי" (יוהכ"פ) בשלימות) - ע"י משיח צדקנו - שעליו נאמר (במזמור פט בתהלים)42 "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו".

וסיום וחותם המזמור43 - "ברוך ה' לעולם אמן ואמן": שנשפעת הברכה והמשכה דהוי' בעולם ("לעולם"), עד בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו (ועד"ז ב"עולם" התחתון דבנ"י44 גוף הגשמי); ובאופן ד"אמן ואמן" - באופן דנצחון ("גבורים נוצחים", ע"ד "אנן ניצוחייא"), ונצחון גם מלשון נצחיות, שממשיכים את העבודה - נשמות בגופים בלי הפסק כלל - בחיים נצחיים (כפס"ד הרמב"ן הנ"ל), תיכף ומיד ממש.

ו"תחזינה עינינו" בעבודת הכהן־גדול בבית המקדש, "מקדש אד' כוננו ידיך"45, ובמיוחד ביוהכ"פ - "העבודה לפני ולפנים" (- נוסף על "ונשלמה פרים שפתינו"46 כבזמן הזה, גם "פרים" בפשטות).

ומקבלים את כל הברכות והצלחות על סדר הא"ב (כנדפס בסידור ומחזור47 - השוה לכל נפש, ובמילא ה"ז מתקבל בכל נפש, אנשים נשים וטף, וכולם יחד). ו"תיכף ומיד ממש" - קיום כל הברכות בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, נשמות בגופים.

ועיקר הברכות - גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו. וב"נערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"48, באים כל בנ"י, מכל קצוות וארבע כנפות תבל - לארץ ישראל, בירושלים עיה"ק, להר הבית ולבית המקדש, ולקדש הקדשים.

ועוד ועיקר - תיכף ומיד ממש, אמן ואמן.

37) יומא כו, א. 38) סוטה מד, א. וש"נ. 39) ישעי' מב, כא. חולין סו, ב. 40) להעיר שגם בהפסוק "יגדיל תורה ויאדיר" ב' פירושים מן הקצה אל הקצה*: א) דקאי על לימוד עם תשב"ר (רמב"ם הל' ת"ת ספ"ב) - שהוא לימוד דוקא במדוה"ג (בהתאם לדעת התינוקות). ב) דקאי על לימוד שאינו נוגע הלכה למעשה (חולין סו, ב), ובלשון חז"ל "דרוש וקבל שכר" (כבפנים) - היינו לימוד באופן שלמעלה ממדוה"ג. ועל"פ המבואר בפנים אולי יש לבאר דשלימות ענין התורה היא כשמחברת ב' הענינים דגבול ובלי גבול (כפי שזה מתבטא במיוחד אצל תלמידי ישיבה). 41) נוסח "אני מאמין". וראה לקו"ש חכ"ג ע' 394. וקאי על משיח צדקנו שבא בהיסח הדעת, כמו מציאה (סנהדרין צז, א). 42) פסוק כא. 43) בהבא להלן ראה בהברכה דלעיל ע' 49 א, ד. זח"א קלד, ב. ועוד. *) וידוע שב' פירושים בפסוק אחד שייכים זה לזה (ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. וש"נ). 44) "עולם קטן זה האדם" תנחומא פקודי ג. תקו"ז תס"ט (ק, א). וראה אדר"נ פל"א, ג. קה"ר ס"ט. וש"נ. 45) בשלח טו, יז ובפרש"י. 46) הושע יד, ג. 47) בתפלת מוסף (דציבור) דיוהכ"פ. 48) באי, ט.