ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכפורים לפני כל נדרי, ה'תשנ"ב

ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכפורים לפני כל נדרי, ה'תשנ"ב

(תרגום חפשי - בלתי מוגה)

וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל אהרן ואל בניו לאמר, כה תברכו את בני ישראל אמור להם, יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"1.

א.

במה דמסיים מתחיל - הבטחת הקב"ה ש"אני אברכם", כולל שתי הדעות שבזה (כמובא בגמרא), האם ה"אברכם" קאי על הכהנים המברכים, או דקאי על כל בני ישראל המוזכרים לעיל בכתוב "על בני ישראל", שזהו ענין עיקרי כמובן ופשוט. ומובן ג"כ (ה"אברכם" בנוגע לכהנים) במכ"ש וק"ו: אם על כל מברך ישנו הכלל ד"אברכה מברכיך"3, עאכו"כ בנוגע לבני-ישראל, וב"בני ישראל" גופא - שבט לוי, וב"שבט לוי" גופא - הכהנים המברכים, שמתקיים בהם "האברכה מברכיך" וה"אני אברכם" ביתר שאת ויתר עז, בנוגע לכאו"א מהם אנשים נשים וטף, כמובן וגם פשוט.

ב.

ובענין זה ישנו פסק דין הרמב"ם, בלשון ההלכה, לשון ברורה וקצרה - ד"לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש .. אשר נדבה רוחו כו'"4, והיינו, שכל מי שפורש מכל הבלי העולם, ומתעסק בלימוד התורה, ועד כדי כך ש"תורתו אומנתו"5, הרי הוא ג"כ משבט לוי - והרי זוהי ההנהגה של כל בחור ישיבה, עאכו"כ בחור ישיבה שלומד בתומכי תמימים עם כל הפירושים ש"בתומכי תמימים", כפי ששמענו מנשיא דורנו, שהוא הי' המנהל פועל של הישיבה החל מיום הווסדה עד היום הזה, ועד - לעתיד לבוא, ועד - לאופן דלעד ולנצח נצחים, שהרי קדושה אינה זזה ממקומה, ואדרבה - הולך ומוסיף ואור, עד לאין ערוך. ובהיותו נשיא הדור, אשר, "הנשיא הוא הכל"6, מובן ופשוט ש,"(טוב עין הוא יבורך כי) נתן מלחמו לדל"7, ובפרט שהמדובר הוא לא ב"דל" סתם, אלא בהתוכן והענין ד"דל" שזוהי העבודה ד"נפשי כעפר לכל תהי'"8, ולהם "נתן מלחמו" - מהענינים שהיו דם ובשר כבשרו ברוחניות, וכמו־כן דם ובשר כבשרו בגשמיות. וכמו כן הוא בנוגע להמשכה ד"אני אברכם" שהיא בנוגע לכל הענינים: הן ברוחניות והן בגשמיות והן בגשמיות והן ברוחניות, מתחיל מ"אברכם" בנוגע לתורה אור - הצלחה רבה ומופלגה בלימוד התורה, הן נגלה דתורה והן פנימיות התורה, ובאופן דלימוד נגלה דתורה ופנימיות התורה גם יחד, שאז הרי זו "תורה תמימה" בהתאם לענינה של תומכי תמימים, כמבואר ע"י המנהל פועל דהישיבה, שנגלה ופנימיות הם לימוד אחד ויחיד, אלא שבו גופא יש חלקים שהם יותר נגלה ויש חלקים שהם יותר פנימי.

ג.

וכאמור "טוב עין הוא יבורך"7, ומובן, שכל הלומדים בישיבות הרי הם בכלל "טוב עין", ובמילא נעשה בהם - "הוא יבורך", שהם מתברכים בכל המצטרך להם, וביתר שאת ויתר עז בהמצטרך להם בתור "טוב עין" כדבעי, כביאור המנהל פועל בזה, שהי' בנו יחידו של נשיא הדור בימים ההם, וממלא מקומו. ובפרט שהם מקיימים גם "מלחמו נתן לדל"7, וממילא מובן שזה מוסיף ב"הוא יבורך", הן בנוגע לעצמם, והן בנוגע לאלו שנותנים להם מלחמם, אשר, בערכם נחשבים המה ל"דל". ובפרט ש"אין אדם יודע מה שבלבו של חבירו"9, והרי עבודת ה' היא עבודה שבלב, רעותא דליבא, ועד לפנימיות הלב, לחישו דליבא. ומובן, שעל ידם נמשכות כל הברכות לכל עם ישראל, אנשים נשים וטף - שבכל אחד מהם, בתוך כלל ישראל, מתקיימים כל הברכות, כולל גם בכאו"א בפני עצמו, שהרי כאו"א "חייב לומר בשבילי נברא העולם"10 - כל הברכות בכל הענינים, הן ברוחניות והן בגשמיות. וממילא, יש לכל אחד מהם - גוף בריא ונשמה בריאה, ובאופן שניכר בגוף שהנשמה היא "חלק אלקה ממעל ממש"11, וכמו כן ניכר בגלוי שהוא חד" עם היש האמיתי, במכ"ש וק"ו מהמובן מתורת הבעש"ט בנוגע לכל דבר בעולם, שהיש הנעשה הוא חד עם היש האמיתי12. ומתקיים בכל אחד מהם, ומאתנו, בתוך כלל ישראל, כל הברכות מכל המקומות, ועד לברכות הנמשכות ממקור הברכות, שזהו נשיא דורנו, דמכיון שה"נשיא הוא הכל" הרי מובן שהוא "מקור הברכות" דכל הדור. ועד ש"נעשה הוא יבורך" בנוגע ל"הוא" האמיתי, דקאי על עצומ"ה, שהוא מתברך ונמשך (ברכה מלשון הברכה והמשכה13) בכל עניני הדור, עאכו"כ בכל אנשי הדור, ועאכו"כ ב"אתם קרויין אדם"14 על-שם "אדמה לעליון"15 - שכל הברכות שהם "דומה לעליון" נמשכים עד לעולם הזה התחתון, ובגלוי. ומתקיימים כל הברכות האמורות, הן בפנימיות והן בגלוי, ובשניהם גם יחד. ועד שזה נעשה ענין "חד" וברכה יחידה, שמקורה מענין "חד", ועד לנקודה דכל הענינים - עצומ"ה.

ד.

ויש לקשר זה עם יום הכפורים "אחת בשנה"16, על־פי המבואר בספרים17 שה, "אחת בשנה" הוא לא רק בנוגע ל"אחת בזמן" - יוה"כ, אלא גם "אחת" בנבראים שבעולם, החל מ"גוי אחד בארץ"18, ועוד וגם זה עיקר, ולא רק "גם" אלא עיקר - שישנו ה"אחת" גם בארץ (מקום), ב"ארץ הלזו" - התחתונה לכאורה, ולאמיתתו של דבר הרי היא "ארץ אשר גו' תמיד עיני הוי' אלקיך בה"19, שע"י העינים באה לידי ביטוי וגילוי (זאָגט זיך אַרויס") כל מציאותו של בעל העינים, על כל פרטי' ועניני', "בכל מכל כל", ובעניננו - המציאות ד"הוי' אלקיך בה". וממילא נעשה "אחת" הן בגוף ובנפש, והן בעולם.

ה.

ועוד ועיקר - "אחת" גם בתורה, ובעיקר בתורה - שהרי כל הענינים נמשכים מן התורה, כיון שע"י התורה נברא כל העולם, שלכן התורה וישראל נקראים "ב' ראשית"20. וכל ענינים אלו נמשכים ומתגלים למטה, ובפרט בעמדנו קרוב להזמן שבו יתגלה בכל הבריאה "האמת הוי' לעולם"21, אפילו במין החי, ובמין הצומח ועד למין הדומם, שבהם יהי' ניכר בגלוי "האמת הויי" - לא רק "לעולם" אלא גם "בעולם", ועד שניכר בהם הענין (דער ענין") דעצומ"ה. וביחד עם זה נשארים כל עניני העולם במציאותם, ואדרבה - העולם עצמו מכריז, לא רק "שאין עוד מלבדו"22, אלא יתירה מזו - "שאין עוד"23.

ו.

ויהי רצון שיקויים בכל ישראל, ובפרט בתלמידי תומכי תמימים ה"אתם נצבים היום כלכם לפני הוי' אלקיכם"24, וכפירוש החסידות25 ד"נצבים" הוא מלשון "נצב מלך"26, ו"מאן מלכי רבנן"27 - כל מי שמתעסק בלימוד התורה. כולל גם - כל הפירושים שבכל תיבות הפסוק, ד"לפני הוי'" פירושו הפנימיות דהוי', וגם זה נעשה "הוי' אלקיכם" - כחכם וחיות שלכם. ושייכות מיוחדת לזה עם שבת - שובה ( "שובה ישראל עד הוי' אלקיך"28) ד"מיני' מתברכין כולהו יומין"29, עאכו"כ יום הרביעי בשבוע שבו נתלו שני המאורות הגדולים, שכנגד תורה שבכתב ותורה שבעל־פה, כמדובר כמה פעמים30. וזוהי שליחותם של כל לומדי תורה, ובפרט תלמידי תומכי תמימים, שהם נעשים "הצנורות", השלוחים והשליחים - שעל ידם נמשכים כל הענינים לכל בני ביתם ולכל השייך להם, ועד לאלו שעליהם נאמר "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכי' מאושר"31 אל תקרי מאושר אלא "מראשו תמכין לאורייתא", ששייך במיוחד לראש השנה ("מראשו"), וכמו־כן ליוה"כ הנקרא ג"כ בשם "ראש השנה"32, להיותו הפנימיות דר"ה33. וכל זה הוא בהוספה על המדובר בשיחה הקודמת - בה נכללים גם כל הנמצאים כאן בתור כלל ישראל, שבה דובר גם אודות "בכל מכל כל", כל ישראל באופן ד"ואהבת לרעך כמוך"34, וכפירוש רש"י35 ד"רעך" קאי גם על הקב"ה "רעך ורע אביך"36, דקאי על ה־ג' אבות שעליהם נאמרו הברכות ד"בכל מכל כל". וזוכים לשנה טובה ומבורכת "בכל מכל כל" כולל גם הגימטריא ד"בכל מכל כל" - "קבץ"37, שהיא נעשית שנת הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד, מפני שתיכף בר"ה נכתב ונחתם כבר "התקע בשופר גדול לחרותנו" - תיכף ומיד ממש. וכולנו הולכים יחד בתוך כלל ישראל, "בנערינו ובזקנינו .. בבנינו ובבנותינו" - לארצנו הקדושה, ולירושלים עיה"ק, ולהר הקדש, ולבית המקדש השלישי, שהוא ג"כ משולש. ולהעיר מהשייכות המיוחדת ליוה"כ, כפירוש תורת החסידות38 על הפסוק39 "יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו" ד"יומיים" קאי על ה־ב' ימים דר"ה, "יומא אריכתא"40, שהם נמשכים ומתגלים ב"יום השלישי" דקאי על יוה"כ. ועוד בתחילת יוה"כ זה - זוכים תיכף ומיד ממש לגאולה האמיתית והשלימה, כך שכל השנה נעשית "הי' תהי' שנת נפלאות בה" - "בכל מכל כל", ועוד והוא העיקר - תיכף ומיד ממש.