בימי חג הסוכות הרבה הרה"ק רבי אהרן יחיאל מקאזניץ זי"ע לישב בסוכה מסובב עם מקורביו וכמעט לא יצא הימנה, גם הבורחים והדורכים שמצאו מחסה בביתו שעדיין לא נתעלו ולא נתקדמו ביהדות, הוטל עליהם לישון בסוכה, כדי שקדושת חג הסוכות יגן בעדם להיוושע ולחזור לחיק מצבתם. הרבי ראה במצות ישיבת סוכה - לצל יומם למחסה ולמסתור מזרם - מקליפות זרים.
פעם א' בחג הסוכות ישב הרבי בסוכה ודיברו בעניני חבלי משיח המובארים בספריו ובפרט בספר אבקת רוכל המיוחס לא' מהראשונים נענה הרבי בזה"ל: "אז דער אייבישטער וועט וועלין אז משיח זאל קומען, וועט ער נישט הארכען דעים 'אבקת רוכל' אויך נישט..."
הגויים חזרו להמחנה, וכשמנו את החיילים ראו שחסר חיל אחד, ושאלו עליו, אז חזרו הגוים למקום שתלו את היהודי ומצאו אותו, כשראו הגוים מה שעשה פחדו שלא ימסור אותם, אז לקחו אותו ותלו אותו במקום היהודי רח"ל. והיות שמסר נפשו והציל יהודי, פסקו לו גן עדן. אך במה היה יכול לעסוק בגן עדן - כי לא למד כלום בחיים, אז נתנו לו מתנה שיהיה שליח לרפאות חולי בני ישראל.
רעק"א רצה לנסוע אליו
מסופר שהגה"ק רבי עקיבא איגר זי"ע רצה פעם לנסוע אל המגיד הק' מקאזניץ זי"ע. ונודע מזה לבנו ר' שלמה אייגר - ולא היתה דעתו נוחה מנסיעה כזו. והזמין לביתו אחד מחסידי 'קוז'ניץ' והאכילהו והשקהו משקה רב, עד שהנ"ל נרדם מרוב אכילה ושתיה, וכך הביאו ר' שלמה והשכיבו על סף בית אביו. ופתח רבי עקיבא איגר דלת ביתו והנה שובב אדם מבוסס חציו ער וחציו ישן. ושאל לבנו מי האיש? וא"ל זה אחד מחסידי הקוז'ניצער, כמובן שרעק"א כבר לא נסע.
הרבי מלובלין אמר שעתידים ליתן את הדין על שלא נסעו לקאזניץ
פעם אחת אמר הלובלינער זי"ע: אז מי קען דעם צדיק הדור און מי פארט ניט צו איהם, איז מען עתיד ליתן דין וחשבון. והיה אז אצלו ארבעים אדמורי"ם, ושאלוהו מי הוא צדיק הדור? ואמר להם: הקוז'ניצער מגיד. לאחר השבת נתן לבל אחד מהם ארבעים קופיקעם הוצאות הדרך לקוז'ניץ. כשבאו לקוז'ניצער שאלם למטרת בואם אליה באמרו אליהם: איהר האט דאך אייער רבין, וענו לו שהרבי שלהם אמר שיסעו אליו שאתם צדיק הדור. ונענה: יא! ער זאגט אויף מיר, איך זאל זאגן אויף איהם... ושבתו אצלו. בשולחנו אמר: מיר וועלן זאגן א תורה וואם סי קערט פארן צדיק הדור. ואמר שמובא במדרש "הכל יודוך, והבל ישבחוך, אימתי בשבת בראשית". והביאור, שלמלאכים יש שש כנפיים וכל פעם שמקדישים שמו ית' נופלת אחת מכנפיהם. ובשבת אינם מקדישים שמו כי כבר נפלו כל כנפיהם. אבל בשבת בראשית עוד היה להם כנף אחד, כי הרי המלאכים נבראו ביום שני, ואז בשבת בראשית הקדישו שמו ית' וזהו "הכל יודוך, בשבת בראשית" גם המלאכים.
מהתוכחות - ברכות
בספר הקדוש 'מאמר מרדכי', בהקדמה מבנו, וזה לשונו: וסיפר לי [אביו הרב הקדוש בעל המחבר]: כי פעם אחת היה בקהילת לובלין בשבוע פרשת בחקתי, והיה דרכו לעמוד תחת כסא הכבוד של הרב הקדוש מלובלין, ופומיה ממלל רברבין בתורת אמת. ואמר הרב הקדוש: כי בזה השבת הוא טוב לשבות אצל הקדוש מקאזניץ, כי הוא עושה מדברי התוכחה ברכות. וכאשר שמע בעל מאמר מרדכי הדברים יוצאים מפי הקדוש, שנס מתניו ועלה ברגלו על שבת לקאזניץ. ועמד מדי קרוא המגיד הקדוש בספר תורה נגד פניו, לשמוע תוכן הדברים היוצאים מפיו הקדוש, על כי הפליא אותם הרבי מלובלין. וכאשר התחיל לקרות התוכחה, הרים קול, וכמעט קול אלקים מדברת מתוך גרונו, והקול הולך וחזק מאד, וכאשר הגיע להפסוק (ויקרא מ, לא): 'ונתתי את עריכם חרבה והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם'. אמר בזה הלשון אבינו שבשמים מי יתן ונזכה להיות בשעה זו. וכאשר שמע [בעל המחבר מאמר מרדכי] הדברים האלו, אמר: שעלה ברעיוניו על המקרא הזה לפחות מאה פירושים, [ואחת מהנה נדפס בפנים בספרו מאמר מרדכי הנזכר], עד כאן לשונו.
לחש לעין הרע
יש בקבלה איזה לחש לעין הרע מהמגיד מקאזניץ זי"ע, להחזיק היד על הדפק, ולומר אויף ר' ישראל בן פערל"ס כוונה דער קאזניצער מגיד האט אזוי געהייסין [על הכוונה של ר' ישראל בן פערל המגיד מקאזניץ צוה כך].
ליל שישי מסוגל להישווע בזכותו
בליל שישי היה הרה"ק מריבניץ נוהג לשתות לחיים ולהזכיר "ישראל בן פעריל" שמו של המגיד מקאזניץ זי"ע, והיה אומר שזה מסוגל לרפואה (קונטרס 'יומא דשבתא' הנהגות ועובדות הרה"ק מריבניץ זיע"א פרק א אות ו'). כפי שקיבל מפי הגה"צ רבי משה הלבערשטאם זצ"ל מירושלים עיה"ק, שהכיר את הרה"ק רבי משה מסוליצא זצ"ל ושמע ממנו שקבלה בידו בשם הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן זצוק"ל שבאם יש רח"ל חולה בבית, ישתה ליל שישי לחיים ויאמר "בזכות רבי ישראל בן פעריל דער קאזניצער מגיד זאלן אלע קראנקע האבן א רפואה".
• גנזי קאזניץ •
עם קיכט שוין ווידער מיטן קאזשניצער בעל-מופת"
א מעשה מיט א אנטלאָפענעם זוהן. – געבען א בן זכר" איז שוין פון די קלענסטע זאכען". – אנדערע מופתים"
אין די קרייזען מין דעם בעקאנטען קומען מיט אַ פֿאָר חדשים צוריק און וועט שוין קינען, פאריגע וואך אין וויר געקומען צו איהם אין חיים א איה, האט דער זיהן גלייך דערקענט". אז גרופירען זיך ארום דעם ראויגען טשי" האוטעניצער רבי דעם בעל מופתי זיך בערלאנט. אז זיינס אַ בן יחיד אין קויך זיין זוהן געקומען קיין ווארשא ובי'ט אנגעטהון, אין איהם געפייניגט, דאס איז ער, אזוי דערצעהלען די הכי קאווען רבי עפיס מארנע חסידים, אסי (וועלכער וואוינט אין אטוואצק) קאכט אוועק פון איהם מים 15 יאחר צוריק אוש פון זיר- אפריקא, וואו ער איז געי אז ער זאָל פאהרען קיין בוילען, אווי איורים. א חוץ דעם דערצעהלען זיי נאך א מיינסטע וואינירטע, קורץגעקליידעטע. זיך שוין ווידער מיט מופתים פון דעם אין אין פערפאלען געווארען. דער בעל ווארען א גרויסער נביר, ער האט דער ער האט עס געמיום טחון, ווען דער פאי רייה קליינע מופתים". למשל, געבען א און דער רבי פיהרט מיט זיי ווי פיס וני, זיי דערצעהלען, אז א איד אין נעי מופת" האט איהם צוגעואָם אַז ער צעהלט, אז עטליכע נעבט נאָבאַנאַנר איו טער מיס"ן זוהן זענען געקומען צים רבי, בן" זכר" א קינדערלאָן פֿאָר פֿאַלס ראס עפיס מיליטערן ער רופט זיי דאָס רעבענט זיך שוין פאר גארנישם. דאס וואיכס", אדער די גווארדיע", ער ויזיי אויף א פירעל, און התנהנית אין עפיס מאָרנע.
וייטער וואונדער מעשהס פון קאזשעניצער בעל-מופת
גאנץ אטוואצק קאַכט. – ער מאכט פון א קאמוניסטישען פיהרער א פרומען איד, א תהליס זאגער
פון אמוואצת מעלרעה מען אונו, או פרויען פיט ביטעס. ער זאל זיי העלי שט. האם איהם דער קאושעיצער בעלי, עפעס ווייטערדינע מופתים מיט דער האָלטים געווארען. דאָרט קאכט זיך שוין ווידער מיט דעם פען. אין אטוואצק דערצעהיט מען. אז מופת געטראפען איינמאל אויף דער נאס לעצטער גאָטעריע, ווי אירען ועגען נער ס'אין משיקאית. אז אפילו די קייס קאזשעניצער רבי'ן, דעם בעלימומה. צו דארט איז געווען אַ בעקערארבייטער, און אַ קוק געגעבען אויף איהם. – איז נועמען עס קומען פיעל אינטגינענטע פין די פיינרדינע לינקע. א קאמוניסס. עה געווארען פון אַ לינקען א פרומער איר, זיך פערלאוס בארד און פאות, זיך געזעצט ואנען תהלים און געהינרס היינס
חג הסוכות בצל הרה"ק ר' אהרן יחיאל מקאזניץ זי"ע
המשך מעמוד א'
מסופר על א' שבא אל הרבי ותינה לפניו סאת צרותיו ויגוניו ואת כל אשר עובר עליו, והטרדות ושמחת החיים אשר ממנו והלאה. הרבי זי"ע רצה להורות לו כי לא לעולם חוסן וכי גם זה יעבור, פנה אליו בתמיהה: זאג נאר, מה יעשה יהודי ההולך לו ברחוב ביום טוב סוכות, וביד א' מחזיק הטלית, ותחת אצילי ידיו נושא ה'מחזור' העבה, ובידו השני תופס בלולבו ותחת אצילי יד קופסת האתרוג. לפתע התחולל רוח סערה שעופפת למגבעתו שמעל לראשו ונושאת אותו אל מקום אשר ילך הרוח, ובדיוק בעת ההוא חגורתו מתרופפת מעליו, אוי וגם זו שברגע ההוא התעטש ואפו נוזלת... ואוי ואבוי כי הלולב והאתרוג והטלית והסידור השתמטו ממחבואם.... והכל לפתע בפעם אחת - ומה יעשה הבן כעת "אז אלעס קומט צוזאמען" - מה עליו לעשות? והרבי המשיך: אתה חושב שהלה עדיין עומד שם מבולבל במחשבותיו ותומה מה עליו לעשות...
בשמחת תורה נהגו בקאזניץ להקיף את הספרי תורה מתחת לחופה וכך סיבבו סביב הבימה, הרבי זי"ע היה בא להשתתף בהקפה ראשונה בבית הכנסת הגדול בעיר, משם היה הולך עם החסידים והמקורבים לקדש בבית זקנתו - הרבנית שרה דבורה ע"ה - אם אביו הרה"ק רבי ירחמיאל משה זי"ע (בת הרה"ק מהר"א מגראדזיסק זי"ע - בזוו"ר אשת הרה"ק רבי יחיאל יעקב זי"ע ובזוו"ש אשת הרה"ק רבי אשר מקארלין זי"ע), אחר קידוש וטעימה חזרו לבית הכנסת - כשהזמן קרוב לחצות הלילה וחזרו והמשיכו סדר ההקפות בבית מדרשו של הרבי, כראוי לכבוד החג ולשמחת התורה.
בספר "יזכור בוך - קאזניץ" עמ' 207 מתאר אחד מאנשי העיר על שמחת תורה בצילו של הרבי, ושם מסופר: פעם אחת בשמחת תורה רבתה אצל כמה אנשים ההוללות, עד שהגיע לידי מעשה שאחד הקניט את חברו וציערו באמצע תפלת מוסף, ועי"ז הופר כל סדר התפלה (מנהג זו מקורו זכר למה שהובא במדרש אסתר וכן בתרגום שני, ועליין לבי כנשתהון וקרין בספריהן ומצלין וחדיין כו' ושוורין ומרקדין היך גדיין כו'). לאחר התפלה כשהרבי שמע על כל הנעשה, הכריז הרבי שהלה שהקניט פלוני יבא מיד להתייצב לפניו, כשלא נענה על כך והלה לא הגיע, הוציא הרבי את שעונו והזהיר כי באם לא יבוא הלה בעוד כמה דקות יעלה לו קשות ויתחרט על כך, הלה שלא היה ביכולתו להתגבר על יצרו, על כן הלך לביתו מבלי להתוודות. כשהגיע לביתו, לפתע הבחין שמצב בריאותו של אשתו התרופפה, וסכנת מוות מרחפת עליה, לבסוף כשראה לקושי מצבה הצליח להתגבר על סודו, וחזר אל הרבי וביקש ממנו מחילה, והתוודה על מעשיו כי הוא זה שהקניט את חברו וכו'. הרבי יצא את חדרו והשאירו שם לבד, לאחר כמה דקות חזר הרבי וקנסו במאה בקבוקי יין, והרבי ברכו ברפואה שלימה, ונתרפאה אשתו. ומאז התקשר הלה אל הרבי בכל נימי נפשו.