משתוקא בתרין
ר' שבתי ז"ל - אבי המגיד מקאזניץ זי"ע - היה כורך ספרים. פעם ביום הקדוש היה מחלוקת בבית המדרש, וזרקו זה לזה מחזורים, והמחזורים נקרעו, אז ניגש אחד מהבעלי בתים לר' שבתי, ואמר לו, שיהיה לו כבר שנה טובה כי יהיה לו הרבה עבודה לתקן המחזורים. אמר לו ר' שבתי: "איך האב מיר עפעס אנדערש אויסגעבעטין" - אני פעלתי מהשי"ת דבר אחרת ובזה השנה יוולד אצלי בן זכר. וכך הוה, שבשנה ההיא נולד אצלו בנו המגיד מקאזניץ זי"ע.
בצילו של המגיד ממעזריטש זי"ע
המגיד מקאזניץ זי"ע עשה בימי נעוריו שנים עשר שבועות ברציפות בצילו של המגיד ממעזריטש זי"ע, והרבי ר' בער זי"ע מסר לו כל הדברים וכל התורות שאמר מעת שהתחיל ההנהגה, ויותר לא היה המגיד מקאזניץ במעזריטש. אחר כך שכח פעם איזה דיבור מה ששמע מהר"ר בער, התחיל להתענות והלך למקוה, עד שעזר ה' והגיע אצלו אחד מתלמידי הר"ר בער והזכיר לו הדיבור ששכח כנ"ל.
סלחתי כדבריך - מפי הגבורה שמענו
בסוף ספר בארות המים להרה"ק מרימנוב כתב: אמרתי להביא פה מעשה מרבינו המגיד מקאזניץ, כפי ששמענו מהרב החסיד רבי הירשלי איטשעס זצ"ל, ששמע מפיו הקדוש שאמר לפני התיבה בקול. וזהו סיפורו: הנה כאשר הרב המגיד בשנה האחרונה לימי שני חייו כשהיה מתפלל כל נדרי לפני העמוד, אזי לפני 'ויאמר ה' סלחתי כדברך', עמד הרב המגיד, ואמר: רבונו של עולם גודל גבורתך מי יוכל לספר ולמלל, כי לא איש גבורתך זולתך, [כמאמר החכם: 'לו ידעתיו הייתיו']. וגודל חולשת גופי לא ידע גם כן איש זולתך, והראיה כי מנהגי בכל שנה ושנה להתפלל מדי יום יום לפני התיבה, ובשנה הזאת לא עמדתי לפני התיבה בכל יום כמנהגי, הלא ידוע לך רבון כל העולמים כי סבתה הוא מחמת חולשת גופי, ואשר בכל חודש אלול דהאי שתא עמדתי לפני התיבה בכל יום בתפלה ובחנונים. הנה רבון עלמין הלא ידוע לך, כי לא עשיתי זאת למעני ורק למען עמך בית ישראל. והנה אם כן, הלא אחת שאלתי מאתך: מה זאת כי עלי נקל הדבר לקחת עול בניך בני ישראל עם חולש גופי, ליגע את עצמי בעבודה ותפלה על עמלך בני ישראל, ולך ה' הגדולה והגבורה קשה עליך לומר השני תיבות 'סלחתי כדברך'. והוסיף עוד לדבר: רבון כל עלמין! ואם תאמר, כי מסבת חסרון הצדיקים עלי התבל תמנע לומר 'סלחתי כדבריך'? הלא יש לך ברימינאב הרב רבי מענדילי מפריסטאג, אשר יעמוד כנגד כל צדיקי הדור. ואפשר מפאת חסרון האורים והתומים תמאן באמירת השני תיבות 'סלחתי כדברך? הלא בלובלין יש לך החוזה, הרבי רבי איציקל, המאיר כהאורים ותומים אשר היה נקבע בלבו של אהרן הכהן הגדול. ואפשר תאמר, כי יחסרון לך בעלי תשובה עלי התבל? הנה אנכי עם חולש גופי מוכן אנכי לעשות תשובה בעד כל קהל ישראל. ונא ובקשה ממך, אמור: 'סלחתי'. והיה מכפיל דבריו שלש פעמים. ואחר כך צוה להנועמי זמירות, לשיר בקול נעים גילה ורנן. ופתח את פיו הקדוש, וקרא בקול גדול: 'ויאמר ה' סלחתי כדברך' עד כאן דברי קדשו. והרב פי חכם הנזכר, סיפר זאת בסדיגורא לפני הרבי הקדוש מריזין, הוא ועוד אחד שהיו אז בקאזניץ. וכהתימו לספר, אמר הרב הקדוש מריזין: אני מאמין באמונה שלימה, שהרב המגיד שמע מפיו של הקדוש ברוך הוא: 'סלחתי' כמו משה רבינו עליו השלום, ולולי זאת לא היה מתפלל הלאה ערבית. ומהפלא, כי הרב הקדוש מורינו הרב יעקב יצחק בלובלין הרגיש הדבר, כי אז בליל יום הכיפורים אמר אחר תפלת ערבית: מי יתן כי יפנה היום ונתבשר בשורות טובות מקאזניץ, כי החולה השוכב על מטתו הרעיש כל העולמות, עד כאן לשונו שם.
דבקות בהשי"ת
פעם נכנס אצלו נכדו הרה"ק ממאגאלאניצא זי"ע בימי ילדותו, וראהו לומד זוהר הק', ואח"כ נכנס עוד אחד ולא פנה אליו, שוב נכנס עוד אחד וגם לא שם מבטו אליהם. אח"כ שאלו המאגאלאניצא זי"ע מי היו אלו ב' האנשים, וא"ל: אליהו הנביא זכור לטוב ורבי שמעון בר יוחאי. שאלו נכדו, מדוע לא פנה אליהם: והשיב המגיד הק' זי"ע: "איך בין גיווען דבוק אין גא-ט ב"ה, האב איך ניט גיקענט מפסיק זיין".
לבדד מקחו של הפריץ
פעם באמצע כל נדרי הפסיק המגיד הק' מקאזניץ תפילתו, ושאל וחקר כמה פונט בשר נותן הפריץ לכלבו? וענו לו מבין הקהל כך וכך פונט, והמשיך בתפילה. אח"כ אמר, כי בשמים היה קטרוג גדול, כי יהודי אחד נסע בדרך לאסוף נדן עבור בתו ופגשו הפריץ והכיר בו שדואג, ושאלו ע"ז, וא"ל מטרת נסיעתו. והוציא הפריץ ד' מאות רובל והעניק לו, ונהיה מזה קטרוג גדול, ולכן שאל כמה פונט בשר נותן לכלבו, כי אם לכלבו נותן כל כך הרבה בשר, מדוע לא יתן גם ליהודי סכום כסף? ונסתתמו המקטרגים.
החייל - הרופא ילדי ישראל
בעיירה אחת גר יהודי שלא היה לו זש"ק ל"ע, כששמעו ממופתי המגיד מקאזניץ זי"ע יעצה לו אשתו שיסע ג"כ אליו. האיש היה איש פשוט ומגושם ולא שמע אף פעם מאדמורי"ם, עכ"ז שמע לקול אשתו ונסע לקאזניץ, המגיד נתן לו ברכה, ולשנה נוושע בבן זכר. פעם נחלש הילד מאד רח"ל, וכאמור היה אביו איש מגושם - ולא איכפת ליה מה שנעשה עם הילד, אך אשתו ביקשה ממנו שיסע להמגיד מקאזניץ להזכיר את הילד לרפואה שלימה, ונסע להמגיד. המגיד נתן ברכת קדשו, אך לא הוטב להילד וראו ממש שהילד נגווע רח"ל, אביו הלך מהבית, ואמו לא משה ממטתו של הילד - ובכתה בדמעות שישלח לו השי"ת רפואה שלימה, ונרדמה ליד מטתו של הילד, וראתה בחלומה איש חיל עומד ליד הילד ובידו צינצנת ונותן מהצינצנת להילד, והתחילה לצעוק, והקיצה, וכבר לא ראתה את האיש חיל, אך מיד אחר שקיבל הילד הרפואה הוטב לו ב"ה והבריא לגמרי. אח"כ נסעה להמגיד מקאזניץ, וסיפרה לו שלא הוטב להילד מברכתו, רק אח"כ נרדמה וראתה בחלומה איש חיל עומד ליד הילד ונותן לו איזה רפואה, כששמע זאת המגיד אמר: "אזוי, אזעלנער, אבעל הבית צו היילין קינדער..." וצוה המגיד להמשמש שילך על הקבר של החיל (המגיד הבין כבר איזה איש חיל) וידפוק עם מקלו על קברו ויאמר שהמגיד מקאזניץ צוה שיבא אליו. ואכן בא החיל להמגיד, ושאל אותו המגיד איזה זכות יש לך לרפאות ילדים, אני לא מכיר אותך לאיש רם המעלה, וסיפר החיל ששרת בצבא אצל פאניע (המלך של רוסיא) הרבה שנים, וכבר לא ידע כלום מהיהדות רח"ל, אך את זה ידע שהוא יהודי, כי בהפנקס שלו היה כתוב כי הוא יהודי, ויותר מזה לא ידע. פעם כשהלך עם חביריו חיילים הגוים על הדרך פגעו באיש יהודי עני, וחיפשו ומצאו אצלו שבעים רובל וגזלו הגוים ממנו את המעות, החיילים פחדו שלא יתוודע שהם לקחו המעות - כי אז יקבלו עונש, החליטו לתלות את היהודי - כי לכלום היה נחשב בעיניהם לתלות יהודי, ואכן עשו כן. כשראיתי זאת התחיל לפעום בקרבי נקודה יהודית - דעם אידישן פונק - ונחבאתי, וכשהלכו הגוים יצאתי ממחבואי וחתכתי את החבלים והצלתי את היהודי, וגם נתתי לו מעות והלך לו חופשי בדרכו.
הגויים חזרו להמחנה, וכשמנו את החיילים ראו שחסר חיל אחד, ושאלו עליו, אז חזרו הגוים למקום שתלו את היהודי ומצאו אותו, כשראו הגוים מה שעשה פחדו שלא ימסור אותם, אז לקחו אותו ותלו אותו במקום היהודי רח"ל. והיות שמסר נפשו והציל יהודי, פסקו לו גן עדן. אך במה היה יכול לעסוק בגן עדן - כי לא למד כלום בחיים, אז נתנו לו מתנה שיהיה שליח לרפאות חולי בני ישראל.
רעק"א רצה לנסוע אליו
מסופר שהגה"ק רבי עקיבא איגר זי"ע רצה פעם לנסוע אל המגיד הק' מקאזניץ זי"ע. ונודע מזה לבנו ר' שלמה אייגר - ולא היתה דעתו נוחה מנסיעה כזו. והזמין לביתו אחד מחסידי 'קוז'ניץ' והאכילהו והשקהו משקה רב, עד שהנ"ל נרדם מרוב אכילה ושתיה, וכך הביאו ר' שלמה והשכיבו על סף בית אביו. ופתח רבי עקיבא איגר דלת ביתו והנה שובב אדם מבוסס חציו ער וחציו ישן. ושאל לבנו מי האיש? וא"ל זה אחד מחסידי הקוז'ניצער, כמובן שרעק"א כבר לא נסע.
הרבי מלובלין אמר שעתידים ליתן את הדין על שלא נסעו לקאזניץ
פעם אחת אמר הלובלינער זי"ע: אז מי קען דעם צדיק הדור און מי פארט ניט צו איהם, איז מען עתיד ליתן דין וחשבון. והיה אז אצלו ארבעים אדמורי"ם, ושאלוהו מי הוא צדיק הדור? ואמר להם: הקוז'ניצער מגיד. לאחר השבת נתן לבל אחד מהם ארבעים קופיקעם הוצאות הדרך לקוז'ניץ. כשבאו לקוז'ניצער שאלם למטרת בואם אליה באמרו אליהם: איהר האט דאך אייער רבין, וענו לו שהרבי שלהם אמר שיסעו אליו שאתם צדיק הדור. ונענה: יא! ער זאגט אויף מיר, איך זאל זאגן אויף איהם... ושבתו אצלו. בשולחנו אמר: מיר וועלן זאגן א תורה וואם סי קערט פארן צדיק הדור. ואמר שמובא במדרש "הכל יודוך, והבל ישבחוך, אימתי בשבת בראשית". והביאור, שלמלאכים יש שש כנפיים וכל פעם שמקדישים שמו ית' נופלת אחת מכנפיהם. ובשבת אינם מקדישים שמו כי כבר נפלו כל כנפיהם. אבל בשבת בראשית עוד היה להם כנף אחד, כי הרי המלאכים נבראו ביום שני, ואז בשבת בראשית הקדישו שמו ית' וזהו "הכל יודוך, בשבת בראשית" גם המלאכים.
מהתוכחות – ברכות
בספר הקדוש 'מאמר מרדכי', בהקדמה מבנו, וזה לשונו: וסיפר לי [אביו הרב הקדוש בעל המחבר]: כי פעם אחת היה בקהילת לובלין בשבוע פרשת בחקתי, והיה דרכו לעמוד תחת כסא הכבוד של הרב הקדוש מלובלין, ופומיה ממלל רברבין בתורת אמת. ואמר הרב הקדוש: כי בזה השבת הוא טוב לשבות אצל הקדוש מקאזניץ, כי הוא עושה מדברי התוכחה ברכות. וכאשר שמע בעל מאמר מרדכי הדברים יוצאים מפי הקדוש, שנס מתניו ועלה ברגלו על שבת לקאזניץ. ועמד מדי קרוא המגיד הקדוש בספר תורה נגד פניו, לשמוע תוכן הדברים היוצאים מפיו הקדוש, על כי הפליא אותם הרבי מלובלין. וכאשר התחיל לקרות התוכחה, הרים קול, וכמעט קול אלקים מדברת מתוך גרונו, והקול הולך וחזק מאד, וכאשר הגיע להפסוק (ויקרא מ, לא): 'ונתתי את עריכם חרבה והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם'. אמר בזה הלשון אבינו שבשמים מי יתן ונזכה להיות בשעה זו. וכאשר שמע [בעל המחבר מאמר מרדכי] הדברים האלו, אמר: שעלה ברעיוניו על המקרא הזה לפחות מאה פירושים, [ואחת מהנה נדפס בפנים בספרו מאמר מרדכי הנזכר], עד כאן לשונו.
לחש לעין הרע
יש בקבלה איזה לחש לעין הרע מהמגיד מקאזניץ זי"ע, להחזיק היד על הדפק, ולומר אויף ר' ישראל בן פערל"ס כוונה דער קאזניצער מגיד האט אזוי געהייסין [על הכוונה של ר' ישראל בן פערל המגיד מקאזניץ צוה כך].
ליל שישי מסוגל להישווע בזכותו
בליל שישי היה הרה"ק מריבניץ נוהג לשתות לחיים ולהזכיר ”ישראל בן פעריל" שמו של המגיד מקאזניץ זי"ע, והיה אומר שזה מסוגל לרפואה (קונטרס 'יומא דשבתא' הנהגות ועובדות הרה"ק מריבניץ זיע"א פרק א אות ו‘). כפי שקיבל מפי הגה"צ רבי משה הלבערשטאם זצ"ל מירושלים עיה"ק, שהכיר את הרה"ק רבי משה מסוליצא זצ"ל ושמע ממנו שקבלה בידו בשם הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן זצוק"ל שבאם יש רח"ל חולה בבית, ישתה ליל שישי לחיים ויאמר "בזכות רבי ישראל בן פעריל דער קאזניצער מגיד זאלן אלע קראנקע האבן א רפואה".