Skip to content
שמע ישראל

חג הסוכות: זמן שמחתנו - תכלית העבודה לפני ה'

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

יום חמישי, י"ג תשרי התשפ"ו

חג הסוכות נקרא 'זמן שמחתנו' על-פי הפסוק האמור בנטילת ארבעה מינים - "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג מ). וידועה השמועה בשם הגר"א, ולפיה מצוה זו של שמחה שבעת ימים ברציפות היא המצוה הקשה ביותר לקיום. ואמנם לא נמצא מקור מוסמך לשמועה זו, ומכל מקום רואים שהתורה עושה עסק גדול מהשמחה הזו, ולקיחת ארבעת המינים מצוה חביבה לכשעצמה שיהודים רבים יראים ושלמים משקיעים בה ממון וטורחים בה זמן רב אין תכליתה אלא לבוא לידי אותה שמחה לפני ה' (כך מפורש בפסוקים המדברים על גדר המצוה מן התורה, ואחר החורבן התקין רבן יוחנן בן זכאי שניטול שבעה ימים גם מחוץ למקדש משום החובה לעשות זכר למקדש ולדרוש לציון).

ונשאלת השאלה, מה כל-כך חשוב בשמחה לפני ה', אחר שבראש השנה המלכנו אותו עלינו וביום הכיפורים היטהרנו לפניו ובקשנו את סליחתו ונתכפרו כל עוונותינו? וכשמעיינים בפסוקים רואים יותר מזה - שהן על-פי פשט הכתובים והן על-פי תורת הסוד, כל מועדי החודש השביעי משמשים כמהלך אחד רציף, שתחילתו בראש השנה ותכליתו בסוכות ובשמיני עצרת הנלוה אליו, וממילא עולה, כי אותה שמחה לפני ה' היא לא איזה דבר נלוה וצדדי לעבודת הבורא, אלא היא התכלית של כל המהלך! הרוממות האדירה של המלכת ה' בראש השנה והמעמד הנשגב של יום הכיפורים - כל אלו אינם אלא מבוא כדי להגיע לשמחה לפני ה' בחג הסוכות!

אמנם האמת היא, שהקושי שלנו להבין את המהלך נובע מהשיבוש שחל בקרבנו במהלך שנות הגלות הארוכה והדוויה, בהם איבדנו את המושג של תורת חיים ושל קשר בריא, חי, רענן ומפכה עם בורא עולם, ותחתיה צמחה לנו הוויה של 'דת' מנותקת מהמציאות הטבעית, נטולת שמחה אמיתית וחיה, כאשר הנוגש מאיים בכל רגע נתון על עצם חיינו ולא נותר לנו אלא לבקש רחמים מה', שיותיר לנו פליטה וישיבנו לעמוד בפניו. מי שהתבונן מעט בפיוטי הסליחות, בעיקר באלו שנאמרו לפני ראש השנה בנוסח אשכנז, מרגיש את ההוויה הקשה של מסעי הצלב, הרדיפות, הרציחות האכזריות והדכדוך הכללי של האומה באותם דורות חשוכים. על הברכה השניה שאחר ההפטרה בכל שבת כותב האבודרהם "רחם על ציון - ע"ש 'אתה תקום תרחם ציון'. כי היא בית חיינו - ע"ש 'אתהלך לפני ה' בארצות החיים', כי ארץ ישראל נקראת 'ארץ החיים' כמו שנקראת 'ארץ צבי'. וכן אמרו רבותינו ז"ל - ארץ שמתיה חיים. ולעגומת נפש ענין דאבון, והוא כנוי לכנסת ישראל שהיא דואבת בגלות, והוא מלשון 'עגמה נפשי לאביון'..."

זו היתה החוויה של עמנו במשך אלפיים שנות גלות, עד ששכחנו כמעט, שהשמחה היא לא רק חלק מהיהדות, אלא היא תכלית העבודה בחודש השנגב ביותר, החודש השביעי, המכוון כנגד היום השביעי והשנה השביעית, שאף הן קדושות לה'. ובענין זה חשוב מאד לזכור את דברי הרש"ר הירש, אשר הטיב לבאר בהקשר שלנו את ההבדל בין אותה תורת חיים של אומה בארצה לבין ה'דת' המנותקת מהחיים שהעולם המערבי הנחיל לעולם בשעה שהכנסיה הנוצרית שלטה באירופה, דכאה את כל חדות החיים והיצירה האנושית, עד שעמי אירופה בעטו בה בתקופת הרנסנס והשליכו אותה אחר גוום. הרש"ר הירש אומר זאת על הפסוק "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יִרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'" (שמות כג יז), ממנו למדו רבותינו במשנה את רשימת הפטורים ממצות ראיה במקדש. וז"ל הזהב

"וזאת ההלכה: 'הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ונשים ועבדים שאינם משוחררים החיגר והסומא והחולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו' (חגיגה ב.). על-ידי הלכה זו נבדלת העליה לרגל בישראל הבדלה חדה מכל מה שנהוג בחוגים אחרים, ושדומה לעליה לרגל דמיון חיצוני. המקדש שבישראל איננו 'אתר של חסד המחולל ניסים ונפלאות', שאליו עולים בעיקר החולים והישישים, העיוורים והחיגרים, החלושים והנשים, ושאר מוכי היסורים וידועי הסבל שב'עמק הבכא' הלזה על מנת לבקש ישועות ונחמות ותרופות פלא לחוליי הגוף והנפש. מקדשו של א-ל חי הוא מקדש תורתו, ולא יכירנו מקומו בין בתי החולים וחשוכי המרפא ובתי המחסה לנכאים ולחלכאים. טובי האומה, גיבורי הכוח, אנשים זכרים במלוא בגרותם וגבריותם, אנשים העומדים במרכז העם, העושים את מעשי העם בהווה, ושבהם תלויה כל תקוות העתיד - אותם מזמין א-ל חי אל מקדש תורתו. הם נקראים לצאת מתוך פעילותם ועסקנותם בענייני ההווה והעתיד, ולהתייצב ולהיראות אל פני האדון ה' במקדש תורתו, כדי להכשיר את עצמם לקראת עבודתו, שהיא עבודת קיום מצוותיו. כי כוח המעשים שבחיי האומה נועד להתקדש לעבודתו, והאומה תראה את כוח עמידתה בהווה ואת תקוות עתידה - לא בכוח גבורתם של בניה, כי אם בעבודת קיום רצון ה' בכל כוחם ומאודם, וממקדש תורתו ישאבו את רוח ההיחלצות, להפוך את כל החיים הרעננים והתוססים, מלאי הפרחים והפירות, לשיר - מזמור להדר כבוד ה'".

חג הסוכות מבטא בצורה החדה ביותר את הקשר של התורה לחיים, לטבע, למציאות, וכאשר כלל ישראל עולים לרגל עם לולביהם ואתרוגיהם, הדסיהם וערבותיהם לשמוח לפני ה' - אז מתקיים רצון ה' באופן השלם ביותר. ואמנם זכינו השנה ביתר שאת להתעוררות של מליוני יהודים בימי הסליחות ובימים הנוראים לשוב ולהתכפר לפני ה', אך יש ללמד דעת את העם, כי כל ההתעוררות הזאת תכליתה להגיע לשמחה השלמה, שמתבטאת בחג הסוכות ובשמיני עצרת.

מדובר בתובנה קריטית, כי היהדות אינה מצטמצמת למזור לחולאים ולמנוס ביום צרה, אלא היא מערכת שלמה המלוה את האדם בכל מהלך חייו, וביתר שאת בימי השמחה, השלוה והרוגע. ומכאן נגיע, בעזר ה', לדעה צלולה בדבר חובתנו לכונן את כל חיי האומה על יסוד חוקת התורה. בניגוד לעמי אירופה, אשר התפתחותם ושגשוגם במאות השנים האחרונות התאפשרו בעקבות זניחת דת המוות והחדלון של הנצרות, אשר מתנגדת לטבע האדם, לרצונותיו ולשמחת חייו אצלנו התהליך הפוך בתכלית. מה שמצמצם לנו את האפשרות להתפתח הוא דווקא עזיבת התורה. כאשר נשוב לתורת החיים, המעניקה לנו את כל הטוב ומאפשרת לאדם ולאומה להתפתח לנוכח המציאות הטבעית שה' ברא בצורה המשולמת ביותר - אז נזכה לרוח טהרה ממרום ולגאולה שלמה, ונלך באור פני מלך חיים.

יהיו דברי קול התור נר לרגלינו, ונזכה לקיים את יעודו של משיח בן יוסף, לשבור את קואליצית שונאי ישראל, למגר את יורשי היטלר וחאג' אמין אל חוסייני, ואז יקוים בנו הכתוב - "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה"!

More in this printout

View the whole printout