המחבל המתועב שרצח את נתנאל שוקרון הי"ד ונתפס בבית החולים ברמאללה, שם קיבל טיפול מסור ממוקיריו ואוהביו, עומד בקריטריונים של חוק עונש מוות למחבלים, ומבחינה פורמלית אמור להיות מוצא להורג. ואמנם לנוכח המציאות המשפטית-פוליטית בישראל והחדלון של ממשלת ישראל אל מול הדיקטטורה של בג"ץ, אני מרשה לעצמי להיות סקפטי למדי ביחס לאפשרות שנזכה לראות את גופו הנאלח משתלשל מחבל התליה בקרוב, אך זוהי הזדמנות לחדד מספר נקודות, שלעיתים נשכחות תוך כדי דיון על חיוניותו של חוק עונש מוות למחבלים.
רבים בימין טוענים, כי יישומו של חוק עונש מוות למחבלים יצמצם את הטרור ויגרום לאותם מחבלים פוטנציאליים לחשוב פעמיים בטרם יבצעו את משימתם. זהו טיעון שעשוי להיות נכון ברמה מסוימת, אך חשוב מאד שלא נתבלבל – כפי שישנם מחבלים מתאבדים ומחבלים הסבורים כי לא יתפסו אותם, עשויים להיות גם לא מעט כאלו, שמוכנים להיות גיבורים ולהיות מוצאים להורג, גם לו יצויר שישראל אכן תיישם את החוק. החגיגה התקשורתית, התמיכה שיקבלו מהאוכלוסיה, הרוח הגבית מבג"ץ שיעשה הכל כדי לסכל את ביצוע החוק ביחד עם התמיכה הבינלאומית, הייצוג המשפטי וכל העסק שמסביב – כל אלו עשויים דווקא לקרוץ לאותם יצורים, שעולם המושגים והשאיפות שלהם לא תמיד תואם את הציפיות של הישראלי המצוי, שמעדיף חוויות וריגושים מסוג אחר. אני משער שגם ה'רשות' של אבו-מאזן – זו שהשמאל שואף לטפח את היחסים אתה – תעניק למחבל ולמשפחתו יחס של VIP, והעולם יצקצק בלשונו וימשיך לדבר על 'אלימות המתנחלים' בגלל שכמה נערים שברו מצלמה של כתבת אנטישמית מה-CNN.
אז לא, איני משלה את עצמי שחוק עונש מוות למחבלים יפתור את בעיית הטרור, גם לו יצויר ואכן ייושם ביעילות, מה שקשה להאמין שיקרה במציאות הנוכחית. אולם ישנה סיבה טובה מאד ליישום החוק, שהחברה הישראלית נוטה להתעלם ממנה, ולכן חשוב להציף אותה מעל פני התודעה.
הסיבה היא פשוטה בתכלית, אבל מאחוריה עומד רעיון חשוב מאין כמותו – חוק עונש מוות למחבלים צריך לצאת לפועל משום שהמחבלים צריכים למות! כי זה צודק! כי זה נכון! כי זה רצון ה'! כי זה מה שמגיע להם! כי זה מה שמגיע לנו! כי יש טוב ורע בעולם, ואת הרע צריך להשמיד כדי שהטוב ינצח!
וכשתבדקו היטב מה מניע באמת את מתנגדי החוק, תגלו – למרבה ההפתעה, או שלא – שהאנשים האלו בורחים מההכרעה הערכית, ולפיה מדובר במלחמת טוב ברע. הניסוחים הטכניים שלהם והנימוקים הבטחוניים לכאורה והמשפטיים נגד החוק אינם אלא כסות עיניים לכך, שעמוק בלב – הם אמנם מתנגדים בכל לבם לפעילות הרצחנית של המחבלים, אבל הם לא רואים במניע שלהם – ההתנגדות למה שהם מכנים 'הכיבוש' – מניע פסול. מכאן נובעת גם ההשוואה המקוממת ליהודים שהרגו בבני האוכלוסיה הרצחנית כתגובה לרצח יהודים לנוכח אזלת ידה של הממשלה במילוי חובתה להגן על אזרחיה ולמגר את הטרור הערבי.
אכן, חברה בריאה בנפשה שרוצה להתגונן מפני אויביה ולשמור על ערכיה נלחמת ברוע משום שהצדק מחייב זאת, ולא רק בשל שיקולים 'בטחוניים'. המציאות, בה ניתן לרצוח יהודי ולהשאר בחיים – היא מציאות עקומה ומעוותת מבחינה מוסרית, מבחינה ערכית-תורנית, והיא מעידה על שיבוש מחשבתי חמור, אשר מדרדר אותנו לתהומות מוסריים ומביא עלינו את חרון אף ה'.
אפילו על יהודי שרצח יהודי אומרת התורה (במדבר לה לג) – "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יִכְפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שְׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ". על גויים שרוצחים יהודים בשל היותם יהודים, לעומת זאת, מביאה הגמרא בראש השנה כג. את דברי הנביא – "ואמר רבי יוחנן: אוי להם לאומות העולם שאין להם תקנה, שנאמר (ישעיה ס) 'תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל'. תחת רבי עקיבא וחביריו מאי מביאין? ועליהם הוא אומר 'ונקיתי דמם לא נקיתי' (יואל ד)". וביתר שאת מבאר המדרש בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) על איכה א טז "שאפילו כל האומות היו נשחטין תחת צדיק אחד – אין דיי. וכן הוא אומר (יואל ד כא) 'ונקיתי דמם לא נקיתי', ועליהם אמר ירמיה 'על אלה אני בוכיה'".
כמה התרחקנו מהמושגים הבסיסיים של נקמה ברשעים, של מלחמת טוב ברע, של הבנת מהותנו כעם ה', של ראיה ברורה של המציאות, ולפיה ישראל נושא את שם ה' ואויביו הם אויביו של מקום, אותם יש לבער מן העולם!
אז לא, רבותי, עונש מוות למחבלים לא בהכרח ימגר את הטרור. בשביל למגר את הטרור צריך לפגוע בבסיס שלו, במנוע שלו, במצע שעליו הוא גדל. הטרור הערבי מתבסס על אוכלוסיה תומכת, מה שהמשובשים שבתוכנו מכנים 'בלתי מעורבים'. הם אלו אשר מגדלים את המחבל, יוצקים בו את השאיפות לרצוח יהודים כבר בגן הילדים, מעניקים לו סביבה תומכת, עזרה כספית, מחסה ומסתור, תמיכה משפטית והאדרה ערכית. מדובר בחבילת תמיכה מלאה החל מינקות וכלה ב'משרד האסירים הפלשתיני'. הטרור הערבי בנוי על תמיכה עממית, על ממשלות וגופים בינלאומיים שתומכים בו, על מערך שלם של רוע, שהמחבל המפגע אינו אלא קצה קצהו. אם באמת רוצים למגר את הטרור הערבי, צריך להבין קודם כל היכן הוא מתחיל, להשיל מעלינו את סט הערכים המערבי שמונע מאתנו לטפל באוכלוסיה העוינת כראוי ולקיים את ציווי התורה להוריש את האויב מארצנו לצמיתות.
עונש מוות למחבלים? בהחלט! אולם עלינו לזכור, כי התועלת שבו היא בעיקר ערכית-רעיונית, לסדר לנו את המושגים של טוב ורע, של נקמה באויבי ישראל, של קידוש ה' לעומת חילולו, ערכים ומושגים שהמערב השכיח מאתנו. וכאשר נשוב אל המושגים היהודיים הבסיסיים הללו, נגלה גם כיצד באמת ממגרים את הטרור הערבי מן היסוד, מבלי ליפול לרגשות האשם החולניים שמכרסמים בתוכנו מבפנים.