מילי דבדיאי
סיפור 'בדיוני' כדי לקרבו התורה
שאלה: אבא הרוצה לספר לבנו סיפור בדיוני כאילו מעשה שהיה כדי לקרבו לתורה האם הדבר מותר או שמא משקר אין יוצא דבר טוב?
תשובה: כתב בחשוקי חמד (בכורות דף ח) אמרו ליה סבי דבי אתונא לרבי יהושע בן חנניא אימא לן מילי דבדיאי אמר להו הוה ההוא כודניתא דילידא אמרו ליה וכודניתא מי ילדה אמר להו הי ניהו מילי דבדיאי.
ובספר אפיקי יהודה (דרוש החמישי ערבי נחל אות יא) הביא מדברי הראנ"ח שפירש את המשא ומתן שבין ריבייח לסבי אתונא, שהרשעים גם הם מודים שהאמת היא מדה יקרה עד מאד שאם כל אחד יתנהג עם רעהו במדת השקר יהיה כל היום חמס וריב בעיר, אמנם מפני שכל מגמתם היא הצלחת הטובה הגופנית בלבד, מתועב ביניהם השקר שאפשר לאדם לחשוב שהיא אמת, מפני ששקר כזה מרבה עול וחמס בין הבריות, אבל הדבר הידוע שהוא שקר אינו נחשב ביניהם לפחיתות, אבל האנשים המכירים את סוד נשמת האדם אשר מקורה היא אמת כל דבר היוצא מגדר האמת היא תועבה גדולה ובכלל שוא ושקר יחשב, וזה מונע מהנשמה להגיע אל מקורה הראשון. וזה היה הויכוח בין סבי דאתונא לריבייח שהם אמרו לו שיאמר להם את הגדר של שקר שצריך להתרחק מזה, ואמר להם פרידה שילדה, ואמרו לו שזה שקר שאינו יוצא ממנו שום הפסד כי הוא ידוע לכולם שהוא שקר, ואמר להם ריבייח שגם זה בכלל השקר שצריך להתרחק מזה. ולכאורה לפי זה גם סיפור בדיוני אסור כיון שמקור הנשמה הוא אמת ויש לומר רק את האמת.
אולם ביערות דבש (חייב דרוש מ) הסביר את הויכוח ביניהם בצורה אחרת, שמבואר בגמרא סנהדרין דף יז ע"יא שסנהדרין שראו כולם לחובה פוטרים אותו, וכתב שהדיין האחרון שרואה לחובה, מצוה עליו לומר זכאי כדי לעשות משפט צדק. שהנה מבואר שם שאין ממנים בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר שרץ מהתורה דהיינו שיוכל לומר על טמא טהור וכן להיפך ומראה לו פנים, והקשו התוספות שם דייה שיודע מה לנו בחריפות של הבל. ויש לבאר שמצוה היא לבער רשעים ולעשות משפט בעושי רע, אך לכאורה מי שירצח או יעשה שאר עברות בפני בית דין עד שלא יהיה פתחון פה לצדד בזכותו יצא זכאי כי בית דין שאמרו כולם לחובה זכאי, ואם כן יצא נקי ברשעתו, ואף הם מרבים שפיכות דמים בישראל, אך באמת כשיקרה דבר נבלה כזה, יקום אחד מהסנהדרין ויראה בכח פלפולו על החייב שהוא זכאי ועל ידי כך יוציאו משפטו להריגה ויעשו משפט צדק.
וזהו ששאלו סבי אתונא שהיו פילוסופים וראשי מדרש אומות העולם אז, וצחקו על חכמי ישראל שהחכמים שלהם מראים עוצם פלפולם בתורה לומר על טמא טהור, ובזה כדאים לישב בסנהדרין, והיא חריפות של שקר כקושיית התוספות, וזהו שביקשו שיאמר להם מדברי פלפול השקר ההוא, וריבייח עשה עצמו כאינו מבין, ואמר להם שקר מוחלט של פרידה שילדה, ושאלוהו וכי פרידה יולדת וכי שקר כזה אנו מבקשים ומה חכמה יש בזה רצוננו בפלפול כנייל, והשיב להם ריבייח הלא אתם בקשתם דבר שקר, ופלפול כזה אינו בגדר שקר, כיון שבבא העת צריך לשקר שקר כזה כדי להוציא משפט צדק, ואם אתם חפצים בשקר אין לך שקר אלא רק בפרידה שיולדת שהוא באמת שקר, אבל זולת זה אין זה שקר ומסיק שדברים אלו הם מחוכמים כראוי לחכם כמותו ירבו בישראל.
ולכאורה מבואר בדבריו שמותר לשקר כדי להוציא דבר אמת לאמיתו. אולם הגר"ח קניבסקי (שליטייא) זצ"ל אמר שסיפורים שאינם אמת לא יועילו ליראת שמים ולא יספרם לבנו (עכ"ד חשוקי חמד).