Skip to content
משולחנא דמלכא

ד' מינים מלמדים שאף הצדיק זקוק להיכלל בכוח הציבור

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ד' מינים מלמדים שאף הצדיק זקוק להיכלל בכוח הציבור

מרן החתם סופר זי"ע כתב להסביר את דברי המשנה באבות (פרק ב משנה ד) "אל תפרוש מן הציבור" שלא מיירי סתם באיש רשע שפורש עצמו מן הציבור, שעליו אמרו חז"ל (תענית יא.) שאינו רואה בנחמת הציבור, כי הלא מסכת אבות מדובר ממידת חסידות, אלא מיירי בצדיק, וכוונת התנא שאין לו לפרוש עצמו מן הציבור משום שיש כח לציבור שאין ליחיד, ולכן אפילו אם הוא צדיק צריך להיות בתוך הציבור ולא לפרוש לעצמו.

ולמד שזה מרומז בד' מינים הניטלים בחג הסוכות, שהאתרוג הוא צדיק גמור, ולולב מרמז על צדיקים שאינם גמורים, וערבה אין בה לא ריח ולא טעם ומרמז על הרשעים, ואפ"ה הג' מינים נוטלים ביד ימין, שיש להם יותר חשיבות מן האתרוג שניטל ביד שמאל. והטעם משום שיש כח וזכות לרבים שאין ליחיד, ולכן אפילו הצדיק שנמשל לאתרוג צריך להיות תמיד בתוך הציבור ולא לפרוש מהם.

האתרוג מורה על כוח התשובה שזדונות נהפכות לזכויות

בספר מנחת יצחק (על מועדים) ראיתי שכתב וז"ל: בברכת יצחק אבינו ליעקב כתיב (בראשית כז, כז) ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', פירש"י וזהו שדה תפוחים, כך דרשו רז"ל, והוא בגמרא (תענית כט:) והתוס' שם (ד"ה של תפוחים) כתבו יש מפרשים דהוא של אתרוגים, ובתרגום יהונתן כתב "חמון ריחא דבני כריחא דקטורת בוסמניא וכו', ע"כ.

כלומר שמצאנו ג' פשטים מהו הריח שהריח יצחק אבינו ביעקב, בגמרא אמרו שזה ריח של תפוחים, ובתוס' פירשו שהוא ריח של אתרוגים, ובתרגום יונתן ביאר שהוא ריח של קטורת.

ומביא מספר תכלת מרדכי (פר' תולדות אות ה') שעל פסוק זה "ראה ריח בני כריח שדה" כתבו בגמרא (סנהדרין לז.) ריח בגדיו, אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו, כלומר שישראל אע"פ שחטאו, נותנים ריח על ידי מעלת תשובתם, שבני ישראל אפילו אם חטאו מקבלים ריח טוב.

'ולקחתם לכם' - ע"י מצות לולב זוכים לפרנסה טובה

מרן מסאטמאר זי"ע דייק עה"כ "ולקחתם לכם ביום הראשון", שכיון שלשון הפסוק הוא ולקחתם', היה ראוי בנוסח הברכה לומר "על לקיחת לולב" ומדוע אמרינן על "נטילת לולב".

ובגמ' דלעיל שרב שמואל בר רב יצחק היה מרקד אתלת, שהיה רוקד בג' בדי הדס, הקשה מהרש"א לפי זה למה לא כתב מרקד בתלת, מהו אתלת, לענ"ד אפשר לומר על פי מה דאיתא בגמ' (סוטה יז.) איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם, וכדאיתא בש"ס (קידושין ל:, נדה לא.) שלשה שותפין הן באדם הקדוש ברוך הוא אביו ואמו, ולכן בשמחת נישואין שניתוסף עוד מקום להשראת השכינה, שמחין בזה במשכן החדש שנבנה זה עתה. ובמדרש שמואל (אבות פ"ג מ"א) כתב לפרש דמזה הטעם כתוב בתהילים (קכח ג) אשתך כגפן פוריה - בסגו"ל, ולמה לא כתוב אשתך בית שמאי בחיריק כמו בכל פעם שנזכר בתורה, אבל הפי' הוא כנ"ל, שסגו"ל יש בו ג' נקודות, וזה רומז על הג' שותפין, הקב"ה האיש והאשה, שיש ג' שותפין לבית יהודי, אמנם כדי לזכות שיהיה הבית מקום להשראת השכינה צריכים כלה עם יראת שמים, וממילא אתי שפיר מה דאיתא בגמ' שהיה רוקד אתלת, היינו דמכיון שרקד עם ההדס הרומז לכלה בעלת יראת שמים, אז רקד אתלת, היינו בשביל התלת, על שם ג' הבעלי שמחה הנ"ל.

צריכים ליזהר מאוד על כשרות המינים יותר מן ההידור

לגבי סוכות, צריך לדעת ולעמוד על כשרות ארבעת המינים, ובמיוחד על כשרות האתרוג, כי העיקר מה שיש להקפיד עליו הוא על כשרותו של האתרוג, ועל אף שגם 'הדר' הוא ענין גדול של זה קלי ואנוהו, אמנם העיקר הוא שיהיה כשר, ושלא יהיה בו פסול או חיסרון, וכל מיני פסולים אחרים, ולפעמים רואים אנשים שהם מקפידים על ההידור יותר מן הכשרות.

ועל כן צריכים לדעת ולזכור שהעיקר הוא שיהיה כשר, ויש לשון נרמז על זה בספר 'נפש חיה' שכתב בנוגע לעניין זה, מה שאנשים דואגים על תפארת האתרוג יותר מכשרות האתרוג, וז"ל: "מה נעשה לתורת ה' שנפלה בין המהדרין מן המהדרין".

והמורם מזה, שאין לו לאדם להתחכם נגד משחבות ה', בתורה ומצוות, לשמור הגדרים וההרחקות כהווייתן, ללא שום התחכמות מצד הבנת הטעם וכיו"ב.

וכמו שאמרו חז"ל במסכת שבת (יב:) לא יקרא לאור הנר שמה יטה, אמר רבי ישמעאל בן אלישע אני אקרא ולא אטה, פעם אחת קרא וביקש להטות אמר כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר.

ועיין בהגהות מהר"ץ חיות (שם) שכתב, שמעתי בשם הגאון מהר"א ווילנא זצ"ל שכוונתו במה שאמר כמה גדולים דברי חכמים, וז"ל: על דאמרינן (סנהדרין כא:) מפני מה לא נכתבו טעמי המצות, מפני דראינו בשני דברים כתבה התורה סיבת המצות ונכשל בהם גדול העולם וכו' אמר שלמה אני ארבה ולא אסור וכו', והנה במשנתנו נאמר סתם לא יקרא לאור הנר, בלי נתינת טעם וסיבה על איסור הקריאה לאור הנר, ואולם בברייתא מפורש הטעם דמפ"ז לא יקרא לאור הנר שמא יטה, ורבי ישמעאל בראותו סיבת האיסור, חישב בדעתו אני אקרא ולא אטה, ולפני גדול כמותו לא נאמר האיסור, כדרך שאמר שלמה אני ארבה ולא אסור, ולבסוף אחר שנכשל רבי ישמעאל אמר כמה גדולים דברי חכמים, היינו דברי חז"ל במשנתנו שאמרו סתם לא.

More in this printout

View the whole printout