הקדמה
א. מדינא דגמרא לדעת הראשונים מברך ברכת 'לישב בסוכה' כל פעם שנכנס בסוכה אפילו אם אינו אוכל שם, שהרי גם הישיבה והעמידה בסוכה הוא מצוה דהוי כעין תדורו.
ב. ולכן אם יושב בסוכה ובירך ברכת 'לישב בסוכה' ויצא לחוץ ובדעתו שלא לחזור תכף, כשחוזר אחר כך צריך לברך שנית דהרי הסיח דעתו מהמצוה, ואפילו מאה פעמים ביום, וכל זה דווקא כשיצא יציאה גמורה מהסוכה, אבל אם יצא לעשות צרכיו או להביא דבר לסוכה אין צריך לברך שוב ברכת 'לישב בסוכה' שהרי לא הסיח דעתו.
ג. הגדרת יציאה גמורה. וכתבו הפוסקים הגדרת "יציאה גמורה' מהסוכה שצריך לברך שוב ברכת 'לישב בסוכה', שיצא לעסקיו או לסדר שאר עניניו למשך שעה או שתים, או שיצא לתפילת שחרית (עי' משנ"ב שם ס"ק צ'), "או אפילו אם חזר לאלתר אלא שבשעה שיצא מן הסוכה היה דעתו לשהות הרבה חוץ לסוכה ושלא לחזור לסוכה לאלתר, שאז אין הברכה שבירך על אכילה ראשונה פוטרת אכילה אחרונה, כיון שהפסיק ביניהן יציאה גמורה על דעת שלא לחזור לאלתר" (לשון שו"ע הרב שם סע' י"ג).
ד. מנהג העולם. וכתב בשולחן ערוך (סי' תרל"ט סע' ח') דמכל מקום נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה, דהיינו שנוהגים העולם כדעת הפוסקים הסוברים שאינו מברך ברכת 'לישב בסוכה' אלא בשעת אכילה, ואפילו אם יושב כבר בסוכה כשעה קודם אכילה אינו מברך, כיון דסוברים דברכה שמברכים אחר כך על האכילה פוטר את הכל, שהרי היא העיקר והיא פוטרת השינה והטיול והלימוד שכולם טפילים לה (עי' משנ"ב שם ס"ק מ"ו).
ה. נכון להחמיר כדעת הראשונים. אמנם כתבו האחרונים דנכון לצאת גם דעת הראשונים הסוברים שבכל פעם שנכנס לסוכה צריך לברך ברכת 'לישב בסוכה', ולכן מיד כשבא מבית הכנסת יברך על דבר שהוא מחמשת המינים ויאכל ממנו מעט יותר מכביצה ויברך ברכת 'לישב בסוכה' ולא יברך אחר כך בשעת האכילה (עי' מג"א שם ס"ק י"ז, וחיי"א כלל קמ"ז סע' י"ג. ועי' משנ"ב שם).
יצא לחוץ הסוכה להביא חפץ לאחר הסעודה
ו. נחלקו הפוסקים באופן שיצא לעשות צרכיו או להביא דבר לסוכה לאחר הסעודה אם צריך לברך שוב ברכת 'לישב בסוכה', יש הסוברים שאינו צריך לברך שוב ברכת 'לישב בסוכה' שהרי לא הסיח דעתו, ויש הסוברים שאם יצא לאחר הסעודה אפילו על דעת לחזור מיד צריך לברך שוב בשעת הסעודה השנייה, דהרי סוכה זו אינה סוכתו, ואין דעתו לפטור סוכה אחרת. וכן כתבו הפוסקים (לבוש, ט"ז, מגן אברהם אורח חיים סימן תרל"ט סעיף י"ז) דאם הלך לסוכה שבבית אחר, צריך לברך ברכת 'לישב בסוכה', אבל אם הלך לסוכה שבבית אחר, יש לחלק בזה בין הלך באמצע הסעודה או לאחר הסעודה.
הלך לסוכה אחרת שבבית אחר
ז. והנה כל זה כשחוזר לסוכתו ששם בירך מתחילה ההלכות נלקטו מתוך קונטרס 'לב ההלכה' על ירח איתנים
ח. באמצע הסעודה. אם יצא מהסוכה באמצע הסעודה והלך לבית אחר להמשיך שם הסעודה נחלקו הפוסקים אם צריך לברך שוב ברכת 'לישב בסוכה', לדעת המגן אברהם (שם ס"ק י"ז) צריך לברך שוב אפילו אם היה בדעתו בשעת הברכה לפטור גם את המשך הסעודה שיאכל בסוכה האחרת (ועכ"פ צריך לאכול כשיעור כזית פת), וכן פסקו עוד אחרונים להלכה (עי' שו"ע הרב שם סע' י"ד, ודרך החיים שם סע' י"ז, וקיצור שו"ע סי' קל"ה סע' י"ג כיון שס"ל שזה דומה למה שנפסק בשו"ע סי' ח' סע' י"ג שאם פושט טליתו ולובש טלית אחרת חוזר ומברך, הוא הדין ביוצא מסוכה לסוכה דחוזר ומברך).
ט. ולדעת כמה אחרונים כשממשיך הסעודה בסוכה האחרת אינו צריך לברך שוב ברכת 'לישב בסוכה', אפילו לא חשב כן בדעתו מקודם שימשיך בסעודה אחרת.
י. עצה טובה. ויש שנתנו עצה טובה לצאת מידי פלוגתא לעשות כמו שכתב האשל אברהם (בוטשאטש שם) שיכוון בשעה שמברך בסוכה הראשונה 'לישב בסוכה' שמכוון לפטור רק על סוכה זו ולא על סוכה האחרת, ולכן יוכל לברך כראוי ברכת 'לישב בסוכה' בסוכה האחרת (עי' דעת תורה שם, דאין בזה משום ברכה שאינה צריכה שהרי עושה כן לצאת ידי פלוגתא). ח') דמכל מקום נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה, דהיינו שנוהגים העולם כדעת הפוסקים הסוברים שאינו מברך ברכת 'לישב בסוכה' אלא בשעת אכילה, ואפילו אם יושב כבר בסוכה כשעה קודם אכילה אינו מברך, כיון דסוברים דברכה שמברכים אחר כך על האכילה פוטר את הכל, שהרי היא העיקר והיא פוטרת השינה והטיול והלימוד שכולם טפילים לה (עי' משנ"ב שם ס"ק מ"ו).
יא. לאחר הסעודה. ואם לאחר שגמר סעודתו הלך לסוכה אחרת שבבית אחר לשבת ולאכול שם, מברך שוב 'לישב בסוכה' אף ששהה שהיה מועטת בהליכתו.
יב. ולכן אם אכל מסיבת מרעים בסוכת בית המדרש לאחר תפילת שחרית ובירך שם ברכת 'לישב בסוכה', והולך לביתו לאכול סעודת הבוקר בסוכתו צריך שוב לישב ברכת 'לישב בסוכה'.
הלך מסוכה לסוכה בבית אחד
יג. ואם הלך מסוכה לסוכה בבית אחד, דהיינו שיש לו שני סוכות בבית אחד, אינו מברך שוב ברכת 'לישב בסוכה', ולכן מיד כשבא מבית הכנסת יברך על דבר שהוא מחמשת המינים ויאכל ממנו מעט יותר מכביצה ויברך ברכת 'לישב בסוכה' ולא יברך אחר כך בשעת האכילה (עי' מג"א שם ס"ק י"ז, וחיי"א כלל קמ"ז סע' י"ג. ועי' משנ"ב שם). ויוצא במה שבירך מקודם [אם לא באופן שעשה יציאה גמורה מהסוכה למשך שעה או שתים או שיצא על דעת לשהות שהיה גמורה וחזר לבסוף שצריך שוב לברך ברכת 'לישב בסוכה'].
נזכר בסעודתו שלא בירך ברכת 'לישב בסוכה'
יד. אם אוחז באמצע הסעודה ונזכר שלא בירך ברכת 'לישב בסוכה', יכול לברך ולאכול קצת (ואינו צריך לאכול כשיעור כביצה עי' משנ"ב שם ס"ק מ"ח).
טו. אחרי ברכת המזון. דנו האחרונים באופן שנזכר אחר ברכת המזון שלא בירך 'לישב בסוכה' אם צריך לברך, ולהכרעת הרבה פוסקים אינו צריך לברך. והכרעת המשנה ברורה שלא יברך שוב כיון דספק ברכות להקל (עי' שעה"צ שם ס"ק פ"ו. והמור וקציעה והבוכר"י שסוברים שצריך לברך שוב דס"ל דאף דבעלמא להפוסקים דכל אימת שנכנס לסוכה מברך, מ"מ אם לא יצא יציאה גמורה שלא לחזור מיד בוודאי לא יברך שנית כשנכנס לסוכה, הכא כשרוצה לאכול אכילה שניה יברך שנית ברכת לישב בסוכה כיון שעכ"פ יצא בינתיים).
דין 'לישב' גבי האוכל בעמידה
טז. כתבו הפוסקים לכתחילה יקפיד לאכול בישיבה כדי שיוכל לברך ברכת 'לישב בסוכה' וכפשטות לשון הברכה, אם לא כשיש לו אונס שאינו יכול לישב רשאי לברך ברכת 'לישב בסוכה' בעמידה.