Skip to content
שפתותם

יסוד 'ניכר לשם מצווה' בחילוק בין אילן לנסרים

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

בסוכות תשבו (כג, מב). דרשינן בגמרא (סוכה ט:) ולא בסוכה שתחת האילן אלא אם כן השפיל הענפים ובטלו ברוב". והקשו הפוסקים (לבוש, ט"ז, מגן אברהם אורח חיים סימן תרכו) הלא אין מבטלין איסור לכתחילה. ותירץ הלבוש (לבוש החור שם סעיף ב) דבמצוה לא גזרינן. ועיין בטורי זהב (שם ס"ק ב) שהקשה, דמצינו שגם במצוה יש גזירה, שגזרו לסכך בנסרים' משום גזירת תקרה. ותירץ הפרי מגדים במשבצות זהב (שם) דשאני התם דגזרינן שאחרים יסברו כן - דמה לי נסרים מה לי תקרת הבית". ולכאורה אין תירוץ זה מספיק, דאין הכי נמי נגזור גם בהא - דלמא אחרים יסברו דכשר לסכך באילן מחובר.

ונראה על פי מה שכתבתי במקום אחר בסוגיא (בבא קמא יז.), דצינור (בבא בתרא סה: ד"ה ולפ"ז ניחא האי דגיגית) דצריך שיהיה ניכר שעושה מעשהו בשביל תיקון מצוה', ולכן במשפיל האילן על גבי הסכך ניכר שעושה כן בשביל מצוה, ובה ליכא למגזר, מה שאין כן במסכך בנסרים אין הכר שעושה כן לשם מצוה, והרואה שמסכך בנסרים יחשוב שאפשר לסכך בתקרה.

More in this printout

View the whole printout