Is There a Problem With Using Sechach That Doesn't Let The Rain In? (The Controversy of the Antwerpena Sechach)

(I really wanted to write this topic out in English and add and subtract various points, however, time never allowed, so please make do with the Hebrew version attached. I copied this from gilyon Oimek HaPeshat, gilyon 408)

הילכתא

לדעת לחוות כהלכה

סכך קלצקין - ליקווד

סכך הוך - אנטוורפן

וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר

הקדמה:

נצטוינו לשבת בסוכה בחג הסוכות שבעת ימים, ושתהיה מסובבת בפסולת גורן ויקב, בדבר שגידולו מן הארץ, ואינו מקבל טומאה.

קיימות מדינות בעולם שבחג הסוכות בבר מתחילה עונת החורף, וגשמים עזים יורדים במשך ימים שלמים, ומצוי שלא זוכים לשבת בסוכה, ומכך התעוררה השאלה האם מותר לסבך בסכך אנטוורפן המעכב את כניסת הגשם. אופן עשייתו מבואר בהרחבה ב'דבר העורך'.

קיתון על פניו:

בכמה מקומות מבואר בחז''ל, שצורת הסוכה באופן רגיל, שהסכך אינו מעכב את כניסת הגשמים. כתוב במשנה (תענית דף ב.) שהגשמים בחג הם סימן קללה. עוד מבואר במשנה (סוכה דף בח:) שאם ירדו גשמים בסוכות, מותר להתפנות מהסובה בשיעור 'שתסרח המקפה', משל למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג בוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו. ועוד שנינו (סוכה דף בה:) המצטער פטור מן הסובה, ונאמר גם על מצב שיורד גשם.

שתי מחלוקות נפרדות מצינו בראשונים ובפוסקים; א. האם מותר לעשות סכך מעובה שמעכב כניסת גשם לסובה. ב. האם מותר לקבוע נסרים במסמרים (כדי לעבב את כניסת הגשם לסוכה).

סכך קבוע מונע גשם

פסול דאורייתא: מבואר בתוס' (סוכה דף ב. ד"ה כי עביד) לגבי קביעת נסרים במסמרים למנוע כניסת גשם לסובה, [לולי הגזירה דרבנן של 'גזירת תקרה'], שחייבים לעשות את הסבך עראי, ואם קובע אותו במסמרים, הסובה פסולה מדאורייתא (ערוך לנר שם ד"ה לא מתבשרא). ולכן רבי זירא שדר מהפסוק שצריך צל, ולא הצריך שיהיה מחסה מזרם ומטר, בי צריך שהסכך יהיה ארעי, ואם הוא יגן מהגשם הוא יחשב קבע.

להלבה: דברי התוס' לא הובאו במפורש בשו"ע וברמ"א. והובא בשער הציון (סימן תרלג ס"ק ו) בשם התוס' והר"ן. וראה במגן אברהם (סימן תרכז ס"ק ב) שמביא את האגודה (ריש סובה) בשם התוס' שאם קבע במסמרים את הנסרים, אפילו פחותים מד' טפחים, פסולה בי נחשב דירת קבע ולא עראי.

וכתב המגן אברהם (סימן תרלא ס"ק ב) והאליה רבה (סימן תרלא ס"ק ד) שהלבוש והב"ח פוסלים בשאין המטר יכול לרדת בה בשיטת רבינו תם. והפרי מגדים (משבצות זהב סימן תרבט ס"ק בא) מביא את שתי השיטות, יש מבשירין באין מטר יכול לירד, ויש פוסלין.

דרבנן: ונחלקו האחרונים בדעת רבינו תם האם הפסול מדאוריתא או מדרבנן, לדעת הט"ז (סימן תרלה ס"ק ב) והחיי אדם (כלל קמו סעיף יח) והמשנ"ב (סימן תרלא ס"ק ו) טעם הפסול של רבינו תם כשהגשמים לא יכולים להיכנס בה כלל, מדרבנן משום גזירת בית, שדומה לביתו של כל ימות השנה.

והבריעו החיי אדם (שם), וכעין זה במשנ"ב (שם), אם היא מעובה כל כך עד שאין הגשמים יכולים לירד בתוכה אפילו בשיורדים גשמים מרובים, ואם כן הוי בעין בית, יש להחמיר ולפסול משום גזירת בית. ומסיים המשנ"ב בשם הברבי יוסף, שבדיעבד באשר אי אפשר ליטול קצת מהסכך מפני איזה סיבה, יש לסמוך על המכשירים.

דאורייתא: מאידך לדעת השו"ע הגר"ז (סימן תרבו סעיף א, סימן תרלא סעיף ה) הוא פסול דאורייתא, ניון שמטרת הסובה הוא להגן רק מן השמש דוגמת ענני הכבוד, אבל אם עשויה גם לדירה לדור בה בקביעות, או לצניעות בגון לאוצר, או למחסה ולמסתור מזרם וממטר פסולה בי אין זה סובה אלא בית, שהרי הבית מיוחד לכל דברים אלו, והתורה אמרה סובה ולא בית. וכן אם הסוכה מעובה כל כך, עד שאין המטר יורד בתוכה פסולה, שאינה נקראת סובה אלא במין בית היא זו. ובן נוקט הישועות יעקב (סימן תרלא ס"ק א), שלפי רבינו תם הפסול הוא מדאורייתא.

פרטי הפסול

כמות הגשם: לדעת הבבורי יעקב (סימן תרלא ס"ק ד) צריך שיובל המטר להיכנס לסוכה עד כדי שיעור שיוכל להסריח המקפה, שאם לא כן חזרה קושיית רבנו תם למקומה, למה מותר לפנות הסובה משתסרח המקפה, יבסנה היטב שלא ירד בה אלא מעט מטר, באופן שלא תסרח המקפה. עוד כתב הבכורי יעקב והוכיח בן מהגהות מימוניות שהפסול הוא רק כשהמטר לא יורד בה לעולם, אבל אם רק זמן מסוים לא יורד בה גשם כשרה.

ד' טפחים: כתב המשנ"ב (סימן תרלא ס"ק ה) לגבי סכך שלא נבנס גשם, בל שיש ד' טפחים ביחד נקרא סבך פסול. וכתב על זה בשער הציון (ס"ק ה), שאם נטל את השכבה העליונה לא צריך לנענע את השאר, בי אינו סכך פסול ממש.

ובספר פאר עץ חיים (סימן בט) מביא שמועה בשם הגאון רבי חיים מואלוז'ין זצ"ל, שאם יש נקב שיבול לראות דרבו ב' כוכבים וגשמים נכנסים בה, אפילו הוא בסמוך לפתח ובמקום שאין משתמשים בו בלל, תו לא דמי לבית ויצא במצותה, ושאר הסובה יכול לעשות ללא בניסה לגשם. ובספר הסוכה (חלק ב בירורים מז) כתב שזה דלא בדברי הבבורי יעקב והמשנ"ב.

גדיש מונע גשם

חוטט בגדיש: מבואר במשנה שהחוטט בגדיש פסול משום תעשה ולא מן העשוי, ואם היה חלל טפח בשרה. שואל הט"ז (ס"ק ב) הרי לא יורד גשם, ותירץ שכל הפסול של רבינו תם באשר לא נכנס גשם הוא מדרבנן משום שנראה בבית, אבל בגדיש בשר אפילו אם מעבב את הגשם כי אינו נראה בבית כלל. מאידך האליה רבה (ס"ק ב) חולק שפסול גם בגדיש שאינו דומה לבית, ולכן בהכרח מדובר שנטל מקצתו וכן נכנס גשם. והביאור הלבה (סימן תרלה סעיף א ד"ה בשרה) הביא את שתי השיטות.

מבואר אם כן שנחלקו האחרונים, בדבר שמונע גשם ואינו דומה לבית האם פסול לרבינו תם או לא. נסרים: נפסק במשנ"ב (סימן תרבט ס"ק מט) שלא לסבך בנסרים, שמא הגשמים לא ירדו לתוכה. ולגבי המסכך בקש, נתב השער הציון (ס"ק עג) להיזהר לא להניח הרבה קש עד שלא יכנס גשם דרכו.

כתב הערוך השולחן (סימן תרלא סעיף ו) בשעת הדחק אפשר לסמוך להקל בשיטת הרא"ש ולהכשיר סובה שאין הגשמים יורדים לתוכה. והלבוש (סעיף ג) והב"ח נקטו להחמיר.

כוכבים נראים מתוכה

דין לבתחילה: כתוב במשנה (סובה דף בב.) סובה המעובה במין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה, בשרה. ובבריתא כתוב שאם אין כוכבי חמה נראים מתוכה ב"ש פוסלים וב"ה מכשירים. ומבואר בירושלמי הובא בבית יוסף (סימן תרלא סעיף ג) שגם לבית הלל הסובה בשרה רק בדיעבד, אבל לכתחילה צריך שיראו בוכבים מהסוכה.

ומבואר בדברי הראשונים והובא בבית יוסף שיש שלושה סוגי בובבים: כוכבי חמה, כוכבים גדולים הנראים אפילו ביום, וכוכבי לילה. 1. לשיטת רש"י המרדכי הרא"ש הר"ן הריטב"א והמאירי צריך לכתחילה לראות בובבי חמה - ניצוצות זהרורי חמה, ולא צריך לראות בובבי לילה. 2. לשיטת הרמב"ם והשו"ע לכתחילה צריך לראות כוכבים גדולים. ופירשו רבינו מנוח ובסף משנה שהכוונה לכוכבים גדולים הנראים ביום. 3. לשיטת הטור צריך לראות מתוך הסובה גם בובבים וגם ניצוצי השמש.

וכתב המשנ"ב (סימן תרלא ס"ק ה) היינו בוכבים גדולים שנראים ביום בעוד שלא שקעה חמה. ולדעת האחרונים לכתחילה צריך לראות בלילה את הכוכבים הקטנים. ובדרבי משה בשם המהרי"ל שמותר אפילו אם בלילה לא רואים שום כוכב, כיון שביום יש חורים וסדקים בכמה מקומות. והבכורי יוסף נוקט שהמיקל במותו לא הפסיד.

וכל זה נפק"מ לסבך אנטוורפן שצריך לבתחילה שיוכלו לראות את הכוכבים מתוך הסובה, ותלוי בשיטות איזה בובבים צריך לראות.

דעות פוסקי זמננו

ויכוח עז: עם המצאת סבך אנטוורפן, לפני ב-40 שנה התעורר פולמוס הלכתי עז (בשנות המ', כאשר הרבה תשובות באיזור תשמ"ו-מ"ח), האם סכך אנטוורפן בשר לסיבוך, והיו בין גדולי הפוסקים שיטות חלוקות, ונכתבו עשרות תשובות, חוברות ומאמרים לכאן ולכאן. וניתן להמליץ על כך את הגמ' (קידושין דף ל:) מאי את אויבים בשער, אמר רבי חייא בר אבא אפי' האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר (במדבר פרק בא פסוק יד) את והב בסופה, אל תקרי בסוּפָה אלא בסוֹפָהּ.

צדדי הויכוח: א. האם צריך שבפועל יוכל להכנס גשם לסובה, או לא. ב. אם נניח שצריך שיכנסו גשמים, האם מספיק שיכולים להכנס קצת גשמים. ג. האם שיטת ר"ת לא נפסק להלכה ורק נשאפשר להחמיר כתבו האחרונים להחמיר, או אדרבה שנפסק להלבה מעיקר הדין בשיטת רבינו תם, למרות שהשו"ע לא הביאו מכל מקום גדולי האחרונים (ב"ח לבוש גר"ז) כן הביאו דבריו להלכה, ורק בשאין ברירה סמבו על שיטת המכשירין. ד. האם תוס' פסל משום קביעות, או משום העובדה שלא נכנס גשם. ה. האם מתקיים בסוכה זו הדין לבתחילה שיראו בוכבים, בלילה או ביום. ו. האם סכך אנטוורפן דינו בבלי קיבול המקבל טומאה ופסול לסיבוך.

שיטת האוסרים

אסור בתוקף: הג"ר משה הלברשטאם זצ"ל דומ"ץ באבוב אנטוורפן, פרסם חוברת ומאמרים שאסור (קובץ עדות עמוד לח, קונטרס דעת תורה). ושלח את החוברת לגדולי ישראל ועל זה בתבו את התשובות. וביום בנו מבורו פארק ממשיך את מנהג אבותיו, לברר את האיסור ועומד על המשמר בתוקף.

לדעת הקנה בושם (אורח חיים חלק ב סימנים בו-בז) והסבים לדבריו המנחת יצחק (מובא בקנה בושם שם), העראי אינו תלוי בקביעות אלא בבניסת גשם, ובסבך אנטוורפן שמעבב את כניסת הגשם פסול מדינא, והסכים לדברי הג''ר משה הלברשטאם שצריך לאסור את הסבך אנטורפן בכל תוקף. והוביח לאסור מדברי הגר"ז (הובא לעיל) שאם יש לו כוונה גם לסיבוך וגם להגן מפני הגשם פסול מדאורייתא שהוא דירת קבע, ודחה את הראיה שהוביחו המתירים מדברי הרא"ש והמחצית השקל שאם מבוין לשניהם בשרה. ומה שנכנסים גשמים בזמן שיש רוחות חזקות, וגשמים חזקים אינו מועיל להכשיר את הסוכה.

ולדעת הג"ר נתן גשטטנר זצ"ל (שו"ת להורות נתן חלק ה סימן מג-מו), סבך אנטוורפן בחשש פסול בדין מסכך בדבר המקבל טומאה שכן עשויה ממרזבים, ואף שדעת המגן אברהם (סימן תרבט ס"ק ב) שמותר לסכך במרזב. וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סימן רא סעיף לו) צינור שאין לו ד' שפות אינו חשוב בלי וראוי להביא על ידו מים למקוה, מבל מקום יש לחוש לדעת החתם סופר (סימן רא) הביאו הפתחי תשובה (ס"ק בד) אין להתקין צינור של עץ במקוה, שמא יהיה בו חקק נקב של בית קיבול.

ועוד, כיון שמניחים את הנסרים על גבי קרשים עם חקק, הרי בשער הציון (סימן תרכט ס"ק מד) הסתפק באשר חרוץ על הירכות של הסולם אפשר דדמי לבית קבול, מאידך הוכיח מהאבני נזר (או"ח סימן תעג) שביון שעשוי לסיבוך הרי דינו במחובר ואינו מקבל טומאה, ועוד חשש שיש בזה גזירת תקרה, ועוד יש חשש שמא יקבענו באופן שלא ירדו גשמים כלל, והאריך בבל זה.

ולדעת הג"ר בנימין זילבר זצ''ל (בירור הלבה חלק ח סימן תרבט) לפי עדות בנו, אביו חזר בו ממה שהתיר לבתחילה, ושוב אינו מורה היתר כלל בסכך אנטוורפן. ולדעת החוט שני (סוכות פרק ו ס"ק ג עמוד ריז), יתכן שסובה זו פסולה, ביון שסכך זה מונע את כניסת הגשמים בקביעות, דומה הסוכה לסוכת קבע ופסול.

שיטת המתירים

מותר לבתחילה: הרבה מגדולי הדור אשר באירופה התירו בשופי את סבך אנטוורפן בהם הג"ר העניך פאדווא זצ"ל, הג"ר חיים קרייזווירט זצ"ל (ספר הסובה מילואים לפרק ט אות טז), הג"ר יצחק טוביה וייס זצ''ל לימים גאב''ד ירושלים, והעיד המשב"ק בבית הגרי"ט ויס - הג"ר עמרם שפירא שליט"א (אוסף הספדים לקראת היאר צייט שערי דמעה עמוד תתקט) שהגאב"ד הג"ר יצחק טוביה וייס כתב תשובה להתיר, ולא פרסמו מפני השלום.

ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (קובץ תשובות חלק א סימן סא, ספר הסובה פסקים והערות סוף הספר), והג"ר חיים פנחס שיינברג זצ''ל (מאור החיים קובץ ט עמוד פד), והג"ר בן ציון אבא שאול זצ"ל (אור לציון חלק ד פרק כד שאלה טז), ושו"ת שרגא המאיר (חלק ו סימן קיא), וכ"ק האדמו"ר ממונקטש ארה"ב שליט"א (אחרי בירור הסוגיא לעומק במשך בשנה), והג"ר אליהו לוין שליט"א (שכך נוהג בעצמו), והג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א (קובץ ווי העמודים ירחון 22 תשרי תשע"ו מדור מעשה חושב סימן א), והג"ר מתתיהו דייטש שליט"א (שו"ת נתיבות אדם חלק ב סימן בג-בד), סכך אנטוורפן בשר לבתחילה. בי מניעת ירידת הגשמים בסובה אינו פסול מצד עצמו, שכן כל הפסול לדעת רבנו תם הוא מפני שעל ידי כך נעשית הסובה בדירת קבע, הואיל והיא מסובבת לגמרי ומעובה במין בית. אבל בסובת אנטוורפן שאינה מעובה בבית גם לרבינו תם בשרה.

והוסיף הגרי"ש, לגבי סבך אנטוורפן העשוי מנסרים, זה מותר למי שמתיר פלפונים, ומי שאינו מסכך עם פלפונים אף שאינם רחבים טפח גם לא יסכך בזה בזמן רגיל. מכל מקום בעת הגשמים גם למי שלא נוהג לסכך בפלפונים יסכך עם זה ויברך לישב בסוכה, כי עדיף מאשר להכנס לבית. ומה שהוביחו האוסרים מדברי הגר''ז (הובא לעיל), שאם מסכך גם לשם הגנה מהגשם הסוכה פסולה, יש לדחות שדברי הגר"ז נאמרו רק בסכך מעובה במין בית, שסכך עבה המגן מהגשם נקרא סיכוך לשם דירת קבע, אבל בסבך ארעי במו סבך אנטוורפן אף שמכוון גם להגן מפני הגשמים בשר, במבואר ברא''ש (סובה פרק א אות יב), ובן מדויק במחצית השקל (סימן תרמ ס"ק ט) שאם מבוין גם לצל וגם להגן מפני הגשמים כשרה.

ומה שפסל המטה משה (סימן תתקד) באשר הגשמים לא נכנסים לתובה, מדבר על מה שכתב המהרי"ל שיכול לבסות סבך עבה ביותר שאי אפשר שלא יראו ממנו הבובבים, אבל מ"מ החמיר שלא יסכך אותה עב ביותר שלא יובלו הגשמים לירד בתוכה. אבל בסכך ארעי גם לדבריו בשר. וגם המחמירים שנהגו לא לסבך בנסרים, ביון שהוא רק מנהג, באשר האפשרות החילופית היא שלא לשבת בסוכה הוא חייב לשבת בסוכה כזאת.

והוסיף הג"ר יצחק זילברשטיין שלגבי סבך קלצקין שאינו עשוי מנסרים, שפיר מותר גם לנוהגים שלא לסבך בנסרים. והגרי"ש מאוד תמך בזה לחפש סוג ואופן של סבך שיגן מהגשמים כדי שיוכלו לשבת בסוכה גם בזמן הגשמים, במבואר בתשובה, וכפי שכתב הג"ר יצחק זילברשטין בשם הגרי"ש אלישיב שבעיקרון יש בעיה לנסוע לחו"ל למקום שירד גשם בסוכות, אבל בעת שיש פתרון ועצה למניעת הגשמים שוב מותר לכתחילה לנסוע לחו"ל.

ולדעת הג"ר חיים קנייבסקי זצ"ל (קובץ יד הרש"ז עמוד נא, מאור החיים קובץ ט עמוד פד, ספר הסובה מילואים לפרק ט אות טז), הסוכה נחשבת עראי אפילו שהגשמים לא נכנסים לתוכה, בי נכנסים שרצים וקור וחום, ועוד שהגשמים נכנסים מהצד. ועוד שהרי זה דומה לנותן דבר סמוך לסובה שיפזר את הגשמים ולא יבנסו לתובה שודאי הסובה בשרה. ומצד עצמו לא רצה להכריע בזה, וסמך על כך שחמיו הגרי"ש אלישיב התיר את הדבר.

ולדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליבות שלמה פרק ח הלבה ו וארחות הלכה 17), התיר את הסוכה לכתחילה, ביון שהסבך ארעי ונראים הכוכבים מתובה. והתפרסם בשמו להיתר בפסקים שבסוף ספר הסובה מהדורת תשנ"ב, אך ביקש להשמיט את דבריו מהמהדורה הבאה בספר הסוכה, בדרכו להימנע מלפרסם דעתו ברבים בענייני הלכה שבאו לידי מדון ומחלוקת.

ולדעת הג"ר ישראל יעקב פישר זצ"ל (הליכות אבן ישראל פרק בב אות בב עמוד קסד), מה שהמציאו לעשות סבך שמסובבת ארעי, ועשויה בענין שאין הגשמים נכנסים לסובה, בשר לסכך בו, דלא שייך גזירת בית בשאינו מעובה כלל, ואין בזה גזירת תקרה ביון שהוא נסר פחות מטפח.

והעידו בפני רבני הילכתא, באשר הביאו לפני הגרי''י פישר דוגמית של סבך אנטוורפן, אמר שלא צריך את החוצץ בינתים, ובשר לכתחילה אפילו בלי זה, ורבינו תם לא אמר שצריך להיות אפשרות בפועל להיכנס גשם.

מותר ואינו לבתחילה: לדעת הגר"ש ואזנר זצ"ל (שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן ס) סוכת אנטוורפן כשרה למרות שאין הגשמים נכנסים לתובה, ובשעת הדחק אפשר לברך עליה ברכת 'לישב בסובה'. אבל למעשה אין לעשות כן לכתחילה "להתחבם נגד פשטות מציאות המצוה".

ואמר בנו הג''ר חיים מאיר ואזנר זצ''ל, שלגבי סבך קלצקין ודאי שאביו היה מתיר למעשה, ביון שאינו דומה לסבך קבע, שהרי עשוי מקני במבוק, ולא מנסרים רחבים ועבים.

ולדעת הג"ר אברהם דוד הורוויץ זצ"ל (שו"ת קנין תורה חלק ה סימן סו), שמדינא יש להקל אך מהיות טוב נבון שיניח ריוח בין קנה לקנה יותר מבדי קנה ויניח שם סכך רגיל וכן בטור העליון יעשה כן ודינו במו בסימן תרלא סעיף ח, וירויח גם שירדו לתוך הסובה קצת גשמים בין הקנים אלא שלא ירדו הרבה, ואין חשש משום סובה ע"ג סובה בי סמובים הם זה לזה עשרה טפחים.

שיטת המכריעים

שתי סוכות: לדעת הג"ר יהודה סילמן שליט"א (הלכתא מבי דינא עניני חג הסובות עמוד עד) תלוי בחקירה האם מה שאין גשמים יורדים בתובה הוא סיבת הפסול, בי הסכך צריך להיות ארעי, ובאופן זה הסכך הוא בגדר קבע בעין בית. או שעיבוי הסכך הוא הגורם לעשות את הסוכה קבע, ומניעת הגשמים אינה פסול מצד עצמו, אלא סימן למדוד את הארעי והקבע.

והסיק להלכה לכתחילה עדיף לא לשבת בסוכה כזו, מכח המנהג לא לסבך בנסרים כלל, וכמו שהחזו"א חשש בסובה העשויה מפלפונים, אולם הנוהגים להקל בפלפונים יכולים להקל גם בסוכה זו. אולם מצד הדין אין חשש פסול, ולכן בשיורד גשם ואין לו טירחה בדבר חייב להכנס לסוכה כזו. ובמקום שמצויים גשמים מצוה לבנות שתי סובות. ועדיף סובה שנכנס מעט גשם.

על דרך זה נהג גאב"ד ערלוי זצ"ל (הליבות והנהגות אמרי סופר עמוד שט), שהבין שתי סוכות, ובאשר התחיל לרדת גשם, נכנס לסובה עם סכך אנטוורפן שבוודאי עדיף מלהיכנס לבית.