בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ – עֶרֶב שַׁבָּת קוֹדֶשׁ פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ – שַׁבָּת תְּשׁוּבָה, ז' תִּשְׁרֵי, שְׁנַת ה'תשפ"ז
לִכְבוֹד ... נֵרוֹ יָאִיר
אַשְׁרֵינוּ מַה טוֹב חֶלְקֵנוּ שֶׁזָכִינוּ לִהְיוֹת אֵצֶל רַבֵּנוּ בְּאוּמַן עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שָׁבַרְנוּ אֶת כָּל הַמְּנִיעוֹת; אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׂמוֹחַ מְאֹד, רַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר (חַיֵּי מוֹהֲר״ן, סִימָן תג) : "מִי שֶׁהָיָה אֶצְלִי עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה צָרִיךְ לִשְׂמוֹחַ מְאֹד כָּל הַשָּׁנָה".
תִּרְאֶה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה בְּשַׁבָּת וּתְשַׁמֵחַ אֶת הַבַּיִת שֶׁלְךָ, רַק בְּזֶה תִּתְמַקֵד, לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, כִּי עַל יְדֵי שִׂמְחָה שׂוֹרְפִים אֶת כָּל הַקְלִיפּוֹת וּמַגִיעִים לַדַּרְגּוֹת הֲכִי גְבוֹהוֹת.
אֲנִי מְקַצֵר בַּמִּכְתָּב, אֲנִי עוֹד מֶתָּשׁ מֵהַנְסִיעָה.
שַׁבָּת שְׂמֵחָה.
גְמַר חֲתִימָה טוֹבָה.