Skip to content
קונטרס לחזות בנועם

למענך אלקינו

  • Sukkos
  • 5787
  • Yiddish
View printout

למענך בודאנו

הקב"ה נמצא עמנו בגלות ולכן כבד נשלם חובת הגלות והגיע זמן הגאולה

'עמו אנכי בצרה' איז נשלם געווארן שיעבוד מצרים, און ס'פעלט שוין נישט אויס צו זיין אין גלות

'הושענא למענך גואלנו'. די מפרשים (רש"י שמות י"ב מ', ועוד) שטעלן זיך, ווי אזוי איז מען ארויס פון מצרים נאך צוויי הונדערט און צען יאר, ווען די גזירות שיעבוד מצרים איז געווען 'ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה' (בראשית ט"ו י"ג).

דער מגלה עמוקות (פר' וארא ד"ה וידבר אלקים הא')טז זאגט טאקע, מ'איז ארויס פאר די צייט, וועגן דעם איז די אנדערע גליות משלים - וועגן דעם זיצט מען אזוי לאנג אין גלות, מ'דארף משלים זיין די ד' מאות שנה.

דער זיידע ז"ל אין ישמח משה זי"ע זאגט אין פרשת בא (ד"ה כי בחזק יד)", יד)", און דער זיידע ז"ל דער ייטב לב זאגט עס אין ספר ייטב לב פרשת ויגש (עה"פ על תירא מרדה אות ד')י", דאס וואס די שכינה איז בגלותא, די שכינה איז צוזאמען מיט אידישע קינדער בגלות וסובלת סבלם, 'עמו אנכי בצרה' (תהלים צ"א ט"ו), ווען אידן זענען חלילה בצער, איז די שכינה הקדושה זיך מצער מיט זיי. דאס וואס דער אייבערשטער איז מיט אידישע קינדער אין גלות, דאס האט משלים געווען. אזוי שטייט אין ייטב לב אין פרשת ויגש, זכותו יגן עלינו על כל ישראל.

ולבקר בהיכלו

טז) במגלה עמוקות: 'קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים' (שיר השירים ב' ח') ... שהגיע זמן הגאולה ות' שנה, הוא 'מדלג על ההרים', הן ד' מלכיות שפיזר הקב"ה כשראה שלא יכלו להתמהמה במצרים שלא נשארו שם כי איסור חמץ הוא במשהו כמעט רגע היו שקועין בקליפה, לכן העמיק הרחיב על ארבע מלכיות, והראה לאברהם (בראשית ט"ו י"ב) 'אימה חשיכה גדולה' הכל הי' ראוי להיות בד' מלכיות [וכ"כ ג"כ בפר' ויגש (ד"ה אל תירא), ופר' שמות (בסוף הפרשה ד"ה בענין תשובת) ועוד].

יז) בישמח משה: 'כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים' (שמות י"ג ט"ז). על דרך שכתבו (עי' ראש דוד פר' שמות ד"ה לוי בשם הזוהר) שכביכול ה' עמנו בגלות, כאומרו (בראשית מ"ו ד') 'אנכי ארד עמך מצרימה', השלים לת' שנה. והיינו 'כי בחזק יד הוציאנו', ר"ל שהיו באמצע הזמן, לכך היו צריך חזק יד, ושמא תאמר באמת איך הוציא והלא זה עול ח"ו, לזה אמר 'ה' ממצרים', ר"ל שכביכול גם ה' יצא ממצרים, והבן.

יח) בייטב לב: עוד יתכן לפרש אומרו (בראשית מ"ו ג') 'אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה', כי ידוע מאמרו יתברך (בראשית ט"ו י"ג) 'ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה', והם לא היו במצרים רק שמה כמנין רד"ו. והתירוץ לזה, כי ריבוי עם מה שפרו וישרצו השלים

לפי זה פעלט נישט אויס אז מ'זאל נאך משלים זיין מיט אנדערע גליות, ווייל ס'איז שוין נשלם געווארן מיט דעם וואס די שכינה איז בגלותא.

מ'טראגט אריין די ד' מינים אין די סוכה צו ווייזן אז דער אייבערשטער איז מיט אונז אין גלות

באמת'ן דאס ענין, מ'טראגט אריין די ד' מינים אין די סוכה. ד' מינים דאס איז א רמז אויף די ד' אותיות פון שם הוי"ה (בית יוסף סי' תרנ"א בשם הרקנטי פר' אמור ד"ה ולקחתם)"ט.

סוכה איז א רמז אויפן גלות (ילקוט שמעוני פר' אמור רמז תרנ"ג)2.

מ'טראגט אריין די ד' מינים אין די סוכה, צו ווייזן אז 'עמו אנכי בצרה', ממילא פעלט נישט אויס מ'זאל משלים זיין מיט אנדערע גליות.

קען מען שוין קומען צום הייליגן באשעפער, אז ס'איז שוין געקומען דער ריכטיגער זמן השי"ת זאל אונז ארויסנעמען פון דעם לאנגן ביטערן גלות.

בעט מען 'הושענא למענך גואלינו', דאס וואס מ'איז ארויסגעגאנגען פון מצרים באמצע הזמן איז דאך געווען 'למענך', דאס איז געווען ווייל די שכינה איז געווען בגלותא מיט אידישע קינדער, האט דאך דאס משלים געווען דעם שיעבוד, איז שוין געקומען דער זמן פון די גאולה.

בעטן מיר דעם הייליגן באשעפער 'הושענא למענך גואלינו', מ'זאל שוין זוכה זיין במהרה צו די גאולה השלימה העתידה, וואס כלל ישראל קוקט אזוי ארויס מ'זאל ארויסגיין פון דעם לאנגן ביטערן גלות.

הוֹשַׁעְנָא לְמַעֲנְךָ גּוֹאֲלֵינוּ הוֹשַׁעְנָא

ולבקר בהיכלו

המנין, כמבואר במדרש ובפרשת דרכים (דרוש ה'). עוד נראה לי כי מה שהשכינה היה עמהם בגלות וסובלת סבלם וצערם, זה השלים המנין, על דרך שפי' הזוהר (פר' כי תשא דף קפט.) 'בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים' (דברים ד' ל') רצה לומר שאפילו רק 'בצר לך', הרי הוא כאילו כבר 'מצאוך כל הדברים האלה', מכח שאחרית הימים הוא השכינה אחרית ימי הבנין עמך בגלות. וזה שאמר לו 'אל תירא מרדה מצרימה', רמז שלא יהיה במצרים רק כמנין רד"ה עם הכולל העולה רד"ו כמ"ש האלשיך, והטעם 'כי לגוי גדול אשימך שם' וריבוי עם ישלים המנין כאילו היו שם ד' מאות שנה, 'וגם אנכי ארד עמך מצרימה' וזה ישלים המנין, על

כן 'ואנכי אעלך' כאמור, וכו'.

יט) הובא לעיל ולבקר בהיכלו אות ה'.

כ) בילקוט שמעוני: אמר רבי אליעזר בר מרוס, למה אנו עושין סוכה אחר יום הכפורים [לומר לך שכן] אתה מוצא בראש השנה יושב הקב"ה בדין על באי העולם, וביום הכפורים הוא חותם את הדין, שמא יצא דינן של ישראל לגלות, ועל ידי כן עשוין סוכה וגולין מבתיהן לסוכה והקב"ה מעלה עליהן כאלו גלו לבבל, שנאמר (מיכה ד' י') 'חולי וגחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה' מכף אויביך'.

למענך דודשינו

הקב"ה נשבע שאין מעביר אותנו באומה אחרת, ובכן מחיוב ליתן פרנסה ודפואה ולגאלינו מגלותינו

הקב"ה האט געשוואוירן אז ער וועט נישט איינטוישן כלל ישראל, ממילא קען ער זיי נישט גט'ן בעל כרחה

מ'זאגט 'הושענא למענך דורשינו'. קען זיין, דער אלגאזי זאגט אין ספר שארית יעקב פרשת האזינו (דף קמ"ז ע"ד-קמ"ח ע"א), די גמרא זאגט אין גיטין דף נ"ז (ע"ב) כא, 'את ה' האמרת היום' (דברים כ"ו י"ז) נאכדעם שטייט (שם פסוק י"ח) 'וה' האמירך', דרש'נען חז"ל, כלל ישראל האט געשוואוירן צו הקב"ה, מ'טוישט אים נישט אויס בְּאֵל אחר, און הקב"ה האט געשוואוירן פאר כלל ישראל אז ער וועט זיי נישט איינטוישן באומה אחרת.

און דער מדרש תנחומא (פרשת נצבים ג') כב זאגט אז די שבועה איז געווען בכל אופן, אפילו חלילה אין עושין רצונו של מקום וועט הקב"ה אויך נישט איינטוישן כלל ישראל.

ולבקר בהיכלו

כא) במס' גיטין: 'כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה' (תהלים מ"ד כ"ג) ... ורב יהודה אמר, זו אשה ושבעה בניה, אתיוה לקמא לקמיה דקיסר, אמרו ליה, פלח לעבודה זרה ... אתיוה לאידך, אמרו ליה, פלח לעבודה זרה. אמר להו, כתוב בתורה (דברים כ"ו י"ז-י"ח) 'את ה' האמרת [פרש"י: ייחדת] וגו' וה' האמירך היום', כבר נשבענו להקב"ה שאין אנו מעבירין אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת, וכו'.

כב) במדרש תנחומא: 'לעברך בברית ה' אלהיך וגו" (דברים כ"ט י"א). שלש כריתות כרת הקדוש ברוך הוא כשיצאו ממצרים. אחת כשעמדו לפני הר סיני, ואחת בחורב, ואחת כאן ... ושמא תאמר, כל הטורח הזה למה. לא מפני שאני צריך לכם, אלא מה אעשה לכם, שכבר נשבעתי לאבותיכם שלא אשנה בכם ובניכם עד עולם, לכך נאמר (שם פסוק י"ב) 'למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך' וכן אתה מוצא כשבקשו לפרק על שבועתו בימי יחזקאל, מה כתיב שם (יחזקאל כ' א') 'באו אנשים מזקני ישראל לדרש את ה". אמרו לו, בן כהן הקונה את העבד, מהו שאוכל בתרומה. אמר להם, שנשבעתי לאבותיכם.

אוכל. אמרו לו, אם חזר כהן ומכרו לישראל, לא יצא מרשותו. אמרו לו, אף אנו כבר יצאנו מרשותו, נהיה ככל העולם. אמר להם יחזקאל לישראל, 'והעלה על רוחכם היו לא תהיה' (שם פסוק לב). ואומר (שם פסוק לג) 'חי אני נאם אדנ"י ה' אם לא ביד חזקה וגו". אמר להם, כל זמן שלא מכרו, ברשותו הוא. ואתם לא נמכרתם בדמים, שנאמר (ישעיה נ"ב ג') 'כי כה אמר ה' חנם נמכרתם וגו". 'למען הקים אותך וגו", שלא אחזר בדבר [ועי' לקמן (ולבקר בהיכלו אות כ"ג) שכתב האלגאזי: ובמדרש תנחומא משמע שהיתה השבועה אפילו בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום והפירו את בריתו, עכ"ל. ומוכח בדבריו שגרס בהמדרש כדגרסינן במס' סנהדרין (קה.), דאיתא התם: שמואל אמר, באו עשרה בני אדם וישבו לפניו אמר להן, חזרו בתשובה. אמרו לו, "עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה, כלום יש לזה על זה כלום" [פרש"י: ומאחר שמכרנו הקב"ה לנבוכדנצר וגרשנו מעליו יש לו עלינו כלום], אמר לו הקב"ה לנביא, לך אמור להן 'אי זה ספר כריתות אמכם וגו" (ישעיה ג' א').

ס'שטייט אין פסוק (ישעיה נ' א') 'כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה', הקב"ה כביכול האט געשיקט א גט פאר כנסת ישראל דורך א שליח, ס'איז קעגן די שבועה וואס ער האט געשוואוירן [שאינו מעביר אותנו באומה אחרת].

זאגט דער אלגאזיכי, ביי 'אין שליח לדבר עבירה' (קידושין מב:)כד ווערט בטל די שליחות. אזוי ווי ס'איז ידוע אז ס'שטייט אין נודע ביהודה (מהדו"ק אה"ע סי' ע"ה) כה.

קומט אויס די גירושין איז קעגן די שבועה, איז 'אין שליח לדבר עבירה', ווערט בטל די שליחות און ס'איז נישט חל דער גט. ממילא איז כלל ישראל ווייטער א בחינה פון אשה לבעלה.

כנסת ישראל האט א דין אשה לבעלה, איז הקב"ה מחוייב צו געבן פרנסה און רפואה און פירקונא

שטייט אין ייטב לב פרשת בא (בפסוק החודש הזה לכם אות ג') כי, כנסת ישראל האט א דין אשה לבעלה, און דער בעל - דער מאן, איז חייב אלע חיובי כתובה וואס חז"ל האבן מתקן געווען (אה"ע סי' ס"ט סעיף א'-ב')כי.

ולבקר בהיכלו

כג) בשארית יעקב: בספרי (פר' האזינו פיסקא ש"ו) אמרו ז"ל, כנסת ישראל לומר לפני הקב"ה, רבש"ע כבר כתבת בתורה לאמר 'הן ישלח איש את אשתו וכו", אומר לה, כלום כתבתי אלא 'איש', הלא 'קל אנכי ולא איש' (הושע י"א ט'), וכי גרושים אתם לי, 'כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם' (ישעיה נ' ח'), עד כאן ... והנה מקום אתי לפרש עוד פלוגתייהו, בהקדמים מ"ש בפרק הנזקין (נז:) בפסוק (דברים כ"ו י"ז-י"ח) 'את ה' האמרת היום וכו' וה' האמירך' ישראל נשבעו להקב"ה שאין מעבירין אותו בא-ל אחר, ואף הוא נשבע להם שאין מעביר אותם באומה אחרת. ובמדרש תנחומא פר' נצבים (ג') משמע שהיתה השבועה אפילו בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום והפירו את בריתו, דמייתי לה ההיא דיחזקאל שאמרו לו אשה שגרשה וכו' עד למען הקים אותך היום לו לעם כאשר נשבע לאבותיך שלא אחזור בדבר שנשבעתי לאבותיכם ... והנה כי כן יתכן שזהו דעת הספרי ז"ל, דשלל ענין הגירושין בישראל והיה טעמו דכיון כי הוא נשבע להקים לנו לעם, מן הדין אין הגירושין חלין כלל, וכו'.

כד) במס' קידושין: והא דתנן, השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמים, שילח ביד פיקח פיקח חייב. ואמאי, נימא שלוחו של אדם כמותו. שאני התם דאין שליח לדבר עבירה, דאמרינן, דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים.

כה) דברי הנודע ביהודה נכתבו אודות אחד שגירש אשתו הראשונה ע"י שליח ובעל כרחה, ונחלקו בו גדולי הדור במלחמתה של תורה, ובראשם הגאון בעל נודע ביהודה ז"ל והגאון רבי יצחק הלוי הורוויץ אב"ד המבורג ז"ל [ועי' באריכות בנודע ביהודה אה"ע קמא מסי' ע"ה עד סי' פ"ב, ועוד]. וז"ל הנודע ביהודה (שם בסי' ע"ה): והוריתי כיון שיש כאן עבירה חמורה לעבור על חרם דרבינו גרשום לגרש בעל כרחה, א"כ 'אין שליח לדבר עבירה', ובטל מעשה השליחות לגמרי, ולא נתגרשה בשליחות הבעל, ואין כאן גירושין, והיא אסורה להנשא, והוא המגרש עודנו אישה וחייב כל חיובי הבעל לאשתו, ואסור באשה אחרת מחמת חרם דרבינו גרשום שלא לישא שתי נשים. וע"ז ערערו קצת ואמרו שלא אמרו 'אין שליח לדבר עבירה' אלא שלא יתחייב המשלח, אבל עיקר המעשה אינו בטל ונשאר קיים, והרי היא גרושה גמורה אם לא נקרע הגט. וזה אשר השבתי להשיב על דבריהם, אמר יחזקאל לא עלה על לבי שום ספק בענין 'אין שליח לדבר עבירה', דהיינו שגוף המעשה אינו קיים במידי שהמעשה בעי שליחות ... אומר אני בדבר זה 'שאין שליח לדבר עבירה' והמעשה בטל, לא נחלק בו אדם, ואי אפשר לחלוק על דבר אמת היוצא מפשטן של דברי הגמרא 'אין שליח לדבר עבירה', וכיון שאינו שליח לא נעשה המעשה בשליחותו, וכו'.

כו) בייטב לב: והנראה לי בזה, עפ"י מה שכתב הבינה לעתים

קומט אויס לויט דעם אז ס'איז נישט חל די גירושין, איז דער בעל - כביכול - חייב אלע חיובי כתובה, צו געבן פרנסה פאר אידישע קינדער, צו היילן, און אויסצולייזן פון גלות.

'הושענא למענך דורשינו', הקב"ה האט געשוואוירן ער וועט נישט מעביר זיין כלל ישראל באומה אחרת

וועגן דעם בעט מען 'הושענא למענך דורשינו', דער אייבערשטער זאל דרש'ענען די דרשות חז"ל 'את ה' האמרת', אז דער אייבערשטער האט געשוואוירן פאר כלל ישראל אז ער וועט זיי נישט מעביר זיין באומה אחרת, ממילא איז נישט חל געווען די גירושין דורך א שליח, זענען מיר געבליבן א בחינה אשה לבעלה, איז הקב"ה מחויב מיט אלע חיובים פון א בעל לאשה, מחויב צו געבן מזונה, רפואה, און פירקונא.

דער אייבערשטער זאל העלפן אונז זאל מיר זוכה זיין, אז דער הייליגער באשעפער וואס איז א בחינה פון א בעל, וועט מקיים זיין די חיובי הבעל לאשתו פאר כנסת ישראל.

דער אייבערשטער וועט משפיע זיין פאר אידישע קינדער פרנסה בהרחבה גדולה.

דער אייבערשטער וועט שיקן פאר אידישע קינדער א רפואה שלימה פאר חולי ישראל.

און דער אייבערשטער וועט שיקן משיח צדקינו זאל אויסלייזן אידישע קינדער פון דעם ביטערן גלות, א גאולה שלימה במהרה.

הוֹשַׁעְנָא לְמַעֲנְךָ דּוֹרְשִׁינוּ הוֹשַׁעְנָא

ולבקר בהיכלו

(דרוש מ"ב) לפרש הא דכתיב (תהלים ק"ל ו'-ז') 'נפשי לה' משומרים לבקר וגו", למאי דקיימא לן הבעל חייב לפדות את אשתו (כתובות מו:), שתקנו פדיונה תחת פירות (שם מז:), אם כן בדין הוא שהקב"ה יבוא ויגאלנו, כדין איש לאשתו כביכול, אבל באמת קיימא לן (שם נב.) פעם אחת הוא פודה אבל לא שתי פעמים, על כרחך צריך לומר דאינו אלא מכח חסדי ה' יתברך ... ולכאורה אמר דבר חכמה, אבל אין שמועתו מכוונת להלכה, ומקטין תקותנו, ובצפיותינו צפינו מכח שורת הדין כבעל לאשתו, ולפי דבריו אינו אלא חסד, ולא ניחא למארייהו דנימא הכי. על כן נראה לי דדין גמור הוא לגאלנו גאולה שלימה כדין בעל, אף שכבר גאלנו וגאל

אבותינו ממצרים והרי הבעל אינו מחויב לפדות כי אם פעם אחד, הכא שאני, כי בשעה שהוציאנו ממצרים לא היתה אז כנסת ישראל נשאת לבעל כביכול, כי היה קודם מתן תורה דאז קידש אותנו כביכול ... אבל משעת מתן תורה ואילך שיש לנו דין אשה על בעלה, מחויב לגאלנו בדין תחת פירותינו מצות ומעשים טובים ... ואחר כך מחויב במזונות בדין כבעל לאשתו.

כז) פסק המחבר: כשנושא אדם אשה מתחייב לה בעשרה דברים, וזוכה בה בד' דברים אפי' לא נכתבו. אלו הן הי' דברים, מזונותיה, וכסותה, ועונתה, ועיקר כתובתה, ורפואתה, ולפדותה אם נשבית, וקבורתה, ולהיות נזונת מנכסיו, וכו'.

למען אמיתך •

בזכות לימוד התודה בכל יום קודם התפילה, יתקבלו תפילת ישראל שמבקשים הושענא

'אהל תפילה' איז תלוי אין 'אהל תורה', אז מ'לערנט פארן דאווענען זענען די תפילות עולה לשמי מעל

מ'זאגט 'הושענא למען אמתך'. קען זיין, שטייט אין חתם סופר פרשת נצבים (ד"ה למען, דף קי"ח) כח 'למען הקים אתך היום לו לעם' - שטייט אין פסוק אזוי (דברים כ"ט י"ב), זאגט ער, 'ל'מען ה'קים א'תך' איז די ראשי תיבות 'אהל'. 'א'תך ה'יום ל'ו' איז נאכאמאל די ראשי תיבות 'אהל'. שטייט צוויי מאל א רמז דא אין דעם פסוק 'אהל'. זאגט דער חתם סופר, ס'מיינט, ס'איז צוויי מיני אהלים, ס'איז דא אן אהל תורה, און ס'איז דא אן אהל תפילה, וואס אידישע קינדער זענען זוכה.

קען זיין, ס'איז צוזאמען - 'למען הקים אתך היום לו לעם' - ס'איז צוזאמען די צוויי אהלים, ס'איז מקושר איינער מיטן צווייטן.

ס'איז ידוע דאס ווארט פונעם שר שלום, דער בעלזער רב ז"ל זכותו יגן עלינו (הובא בקונטרס דברי שלום שבסו"ס אהבת שלום תנינא, אות כ"א) כט, ער האט געטייטשט ייערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי' (דברים ל"ב ב'), האט ער געזאגט אז דער הייליגער רבי פון לובלין ז"ל זכותו יגן עלינו האט געזאגט, אז א איד לערנט א בלאט גמרא פארן דאווענען לשם שמים, איז ער מזמר די ערוצים - די אלע קליפות אין הימל, און ער מאכט זיך א וועג אז די תפילות זאלן עולה זיין לשמי השמים.

ולבקר בהיכלו

כח) הובא לעיל ולבקר בהיכלו אות י'.

כט) בקונטרס דברי שלום הביא מהגאון מבערזאן שליט"א [המהרש"ם ז"ל], ששמע מפיו הקדוש ז"ל, בזה הלשון: בפרשת האזינו (דברים ל"ב ב') ייערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי', אמר הרה"ק [מהר"ש מבעלזא] כי הנה בתפילת נעילה נאמר 'ותלמדנו ה' אלוקינו להתוודות לפניך וכו' למען נחדל מעושק ידינו', ויש להבין למה הזכיר רק ענין עושק. ואמר כי נודע מה שכתב האר"י ז"ל (כמבוא בבאר היטב או"ח סי' תקע"א סק"א, ועוד) דכל המצות ומעשים

טובים שהאדם עושה בעודו רשע, מוסיף כח בקליפות, והוא כזורע אל הקוצים ח"ו, וזה שכתוב (ירמיה ד' ג') 'נירו לכם ניר ואל תזרעו וגו", ולכן כשהאדם רוצה ללמוד או להתפלל או לעשות מצוה, צריך שיעשה קודם תשובה ויתוודה על עונו, ואז יציל את מעשיו שלא יעשקו החיצונים דבר זה, וזה שאומרים 'ותלמדנו ה' אלוקינו להתוודות לפניך וכו' למען נחדל מעושק ידינו'. ושמעתי מהרה"ק רבי ר' איצקיל מלובלין נ"ע שאמר שאם האדם לומד דף גמרא לשם שמים קודם התפלה מזמר את הקליפות ועושה לו דרך לעליית התפלה, והוא כי המאור שבתורה שבעל פה מעורר לבו

טייטשט ער, ייערף' איז מלשון (דברים כ"א ד') 'וערפו שם את העגלה', ס'איז א לשון כריתה. ייערף כמטר לקחי', תורה איז 'לקח טוב' (משלי ד' ב') - טוט דאס פארשניידן די אלע נישט גוטע, דורך דעם קען זיין 'תזל כטל אמרתי', די תפילות פון אידישע קינדער ווערט נתקבל ברצון.

מיט דעם פארשטייט מען, 'למען הקים אתך היום לו לעם' איז אהל תורה מיט אהל תפילה. אהל תפילה דאס איז תלוי אין אהל תורה. אז מ'לערנט א בלאט גמרא, דעמאלטס ווערט נכרת די אלע קליפות, און די תפילות זענען עולה לשמי מעל.

'הושענא למען אמיתך', אין זכות וואס מ'לערנט תורה יעדן טאג פארן דאווענען

תורה הקדושה ווערט אנגערופן 'אמת', 'אמת קנה' (משלי כ"ג כ"ג)ל.

הושענא רבה, ווען אונז זעמיר מרבה בתפילות, מ'בעט דעם הייליגן באשעפער מיט א תפילה פון 'הושענא' פאר כלל ישראל, זאגט מען 'למען אמיתך', אין כח פון זכות וואס מ'לערנט שטענדיג תורה יעדן טאג פארן דאווענען, דורך דעם וועט נתקבל ווערן די תפילות פון גאנץ כלל ישראל.

ומכאן קריאה יוצא פאר יעדן איינעם, זיך צו קובע זיין עתים לתורה, צו לערנען אן עמוד אדער א בלאט פארן דאווענען. דורך דעם וועט מען זוכה זיין צו קבלת תפילת בני ישראל.

וועגן דעם בעט מען

הוֹשַׁעְנָא לְמַעַן אֲמִתָּךְ הוֹשַׁעְנָא

ולבקר בהיכלו

לתשובה. וזה שאמר ייערף', מלשון (דברים כ"א ד') 'וערפו שם את העגלה', 'כמטר לקחי' שהוא התורה שנקראת 'לקח טוב' (משלי ד' ב'), ואז 'תזל כטל אמרתי' שתתקבל תפלתי לרצון.

ל) כתיב 'אמת קנה ואל תמכור', וקאי על התורה כמו שפירשו

שם המפרשים (רש"י ומצודת ועוד), דאמר הכתוב, למוד תורה בשכר אם לא מצאת ללמוד בחנם, ועכ"ז אל תמכור ללמדה לאחרים בשכר כ"א למוד בחנם. וכן מבואר במס' ברכות (ה:) 'אמת' זו תורה, שנאמר (משלי כ"ג כ"ג) 'אמת קנה ואל תמכור'. וכ"ה במס' עבודה זרה (ד:), ועוד.

למען בריתך •

בזכות אות ברית קודש החקוק בבשרנו פטורים מהעונשים הקשים, ואף תשובה מועטת מועלת

א חוטא איז מתחייב אן עונש חמור ווייל ער איז מזיק בעולמות עליונים

מ'זאגט 'למען בריתך'. שטייט אין זוהר הקדוש (זוה"ק פר' נשא דף קכב.)לא, אז איינער זינדיגט ל"ע, האט ער א דין פון א מזיק, ווייל ער איז פוגם אין הימל אין די עולמות עליונים.

וועגן דעם זאגן די מפרשים אז א יעדע חוטא איז מתחייב רח"ל אן עונש חמור, ווייל 'הנזקין שמין להם בעדיות' (גיטין מח.) - דער זיידע ז"ל אין ישמח משה ברענגט עס אראפ אין תהלים (תפלה למשה מזמור ק"י פסוק ו') לב - יעדע עבירה איז מען פוגם אין הימל, ממילא איז מען זייער שטארק - זייער שווער מעניש אויף דעם. כאפט אָן אַן אימה און א פחד, וואס פון יעדע פגם עבירה - וואס ס'ווערט.

כלל ישראל האט א דין הקדש, קען מען מקיל זיין מ'זאל חלילה נישט נענש ווערן מיט אן הארבן עונש

דער צפנת פענח (צפנת פענח חדש, ערך הקדש אופן א') א') לג איז אבער ממליץ א מליצה ישרה פאר כלל ישראל. ס'ווערט גע'פסק'נט, די גמרא אין בבא קמא (לז:) לד זאגט, 'שור של הדיוט', א שור פון א הדיוט האט מזיק געווען, איז דער בעל הבית דארף באצאלן. 'שור של הקדש שהזיק', א שור פון הקדש וואס האט מזיק געווען, איז מען פטור צו באצאלן - פטור אויף די הזיקות.

ולבקר בהיכלו

לא) בזוה"ק: דכל מאן דאתדבק ביה בקודשא בריך הוא, ועביד פקודי אורייתא, כביכול הוא קיים עלמין, עלמא דלעילא ועלמא דלתתא ... וכל מאן דעבר על פקודי אורייתא, כביכול פגים לעילא, פגים לתתא, פגים לגרמיה, פגים לכל עלמין ... 'למעול מעל בה" (במדבר ה' ו'), דמאן דיפוק מרחמי, וינקא מן דינא, הוא גרים פגימו וכו', ועל דא רחמנא לישזבן מחייבי דהאי עלמא, ומון פגימו דלהון, כמה זכאין מסתלקי בגינייהו, בר כל מה דגרמי לעילא ותתא. רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי מאושא ללוד, אמר רבי יהודה, נימא מילין דאורייתא ונזיל. פתח רבי יהודה ואמר, 'כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וגו" (שמות כ"א ל"ג). מה כתיב בתריה, 'בעל הבור ישלם וגו". ומה על דא כך, מאן דגרים

לאבאשא עלמא בחובוי על אחת כמה וכמה.

לב) בתפלה למשה: ... בעוה"ר פגם של עונות ישראל מגיע למעלה בשרשם, ועושה הזיקות גדולות, כמו שפירשו 'שובה ישראל עד ה' אלקיך וכו" (הושע י"ד ב'), כי צריכין לשוב למכונו מה שקלקלו עד ה' דייקא, כי בו ית"ש נאמר (איוב ל"ה ו') 'אם חטאת מה תפעל לו', אבל עד ה' בהכילין ופלטרין דמלכא מקלקלין ומזיקין מאוד, ואם כן הוי דינם כניזקין ... אבל בישראל דינן כניזקין 'ושמין בעידיות' (גיטין מח.) ... אם כן אחינו בני ישראל אוי לנו כי חטאנו, וכבר נלקחו העידיות בעוה"ר.

לג) בצפנת פענח חדש: ענין חיובו דאדם בחטאיו הוא בדמיון

כלל ישראל האט א דין הקדש, ממילא אז מ'האט דעם דין פון הקדש איז א 'שור של הקדש' האט מזיק געווען איז מען פטור אויף די הזיקות, בשמי מעל איז מען פטור וואס מ'האט מזיק געווען.

דורך דעם קען מען מקיל זיין, אפילו א איד האט געזינדיגט, מקיל צו זיין אז ער זאל חלילה נישט נענש ווערן מיט אן הארבן עונש.

'הושענא למען בריתך' וואס דורך דעם האבן אידישע קינדער א דין הקדש

שטייט אין חיד"א אין ראש דוד (פרשת בא ד"ה ובכן אבא) אבא) לה, דורך מצות מילה האבן אידישע קינדער א דין פון הקדש.

ממילא, אז מ'האט א דין פון הקדש, איז מען פטור אויף די הזיקות בשמי מעל. ממילא איז דער עונש נישט אזוי שטארק, קען מען מפייס זיין דעם אייבערשטן אסאך גרינגער.

וועגן דעם בעטן מיר 'הושענא למען בריתך', מ'מיינט דעם אות ברית קודש וואס יעדער איד האט אויף זיך, ממילא אז מ'האט אן אות ברית קודש איז ער א דין פון הקדש, קען מען פטור זיין אויף די הזיקות וואס ער האט מזיק געווען בשמי מעל, ממילא קען מען מקיל זיין אויף די אלע חטאים. נוצט - אפילו א גרינגערע תשובה נוצט אויכעט, ווייל דער פגם החטא איז נישט אזוי הארב.

וועגן דעם זעמיר אונז מתפלל,

הוֹשַׁעְנָא לְמַעַן בְּרִיתָךְ הוֹשַׁעְנָא

ולבקר בהיכלו

שור המזיק דחייב (עיין זוה"ק נשא דף קכב.), אמנם דמאחר דישראל הם עמו של הקב"ה ויש להם דין הקדש ממש, אם כן פטורין אנו מדין ישור של הקדש שהזיק' דקיי"ל (בבא קמא לו:) דפטור. והיינו טעמא דקיי"ל (שם) דשור של עכו"ם שהזיק שור של ישראל בין תם בין מועד נזק שלם משלם, ושל ישראל שהזיק לשל עכו"ם פטור כלל, ולכאורה אין טעם לדבר. ולדרכינו אתי שפיר, משום דשור של עכו"ם שהזיק לשור של ישראל דינו כמו שור של הדיוט שהזיק לשור של הקדש, דקי"ל דכהאי גונא בין תם בין מועד נזק שלם משלם, מה שאין כן שור של ישראל שהזיק לשור עכו"ם, דדינו כמו שור של הקדש שהזיק לשור של הדיוט, דפטור כלל. הדרן לקדמייתא דאי אמרינן דאנו עמו של הקב"ה, ואם כן יש לנו דין הקדש, פטורים אנו על חטאינו וכו'.

לד) בהמשנה: שור של ישראל שנגח שור של הקדש, ושל הקדש שנגח לשור של הדיוט, פטור, שנאמר (שמות כ"א ל"ה) 'שור רעהו', ולא שור של הקדש.

לה) בראש דוד: בנותן טעם מבא בדמים 'דם פסח ודם מילה', ודמן טעון להגיד כי ישר משפט עשה בצאת ישראל ממצרים אשר הכבידו עולם עבודה קשה יתר מאד ... ואף גם זאת יש לומר 'במופתים זה הדם' כי יקריב כי על ידי המילה מתקדש האדם וכמ"ש (שבת קלז:) 'אשר קדש ידיד מבטן', וכאשר האריכו הרב מטה משה והרב רצוף אהבה בדרושים לכל חפציהם. וכיון שנמולו והופרשו מעבודה זרה על ידי הפסח, נתקדשו, וקי"ל (יבמות מ"ו.) 'דהקדש מפקיע מידי שעבוד', והיו נכונים לצאת מידי אדונים קשים בסוד קדושים.

למען גדלך ותפארתך •

מהד. מינים מוכח שתשובה ברבים אף שאין שבים כי אם מידאה, נחשב כתשובה מאהבה

ביי די ד' מינים זעט מען אז די כמות איז מכריע דעם איכות

מ'זאגט 'הושענא למען גדלך ותפארתך'. ס'איז דא א חקירה פון די קדמונים וואס מ'גייט ענדערש, צו בתר איכות צו בתר כמות. ס'איז דא איין זאך וואס איז חשוב'ער, און ס'איז דא מערערע וואס זענען ווייניגער חשוב, אבער זיי זענען א רבים - זיי זענען אסאך. איז דא מערערע ראיות לכאן ולכאןלי.

איז דא א ראיה פון די גמרא אין סוכה דף ל"ז (ע"ב), 'אמר רבה, לולב בימין ואתרוג בשמאל', דעם לולב האלט מען אין די רעכטע האנט, און דעם אתרוג האלט מען אין די לינקע האנט. 'מאי טעמא, הני תלתא מצוה', דער לולב איז דריי מינים - דער לולב און די הדסים און די ערבות, 'והאי חדא', און דער אתרוג איז נאר איינס. ממילא, אין די רעכטע האנט דארף מען נעמען ענדערש דעם לולב ווייל ס'איז דריי מינים.

דער מדרש (ויקרא רבה ל' י"ב)לי זאגט, די ד' מינים זענען קעגן די ד' כתות פון כלל ישראל. אן אתרוג האט א טעם וריח, דאס איז קעגן די בעלי תורה ומעשים טובים. לולב איז קעגן די בעלי תורה, ער האט א טעם און ער האט נישט קיין ריח. און דער הדס האט א ריח, קעגן די בעלי מעשים טובים. די ערבה האט נישט קיין טעם און נישט קיין ריח, קעגן די וואס זיי האבן נישט קיין תורה און נישט קיין מעשים טובים.

ולבקר בהיכלו

לו) עי בספר לקח טוב מהגר"י ענגיל ז"ל (כלל ט"ו) שהביא כמה וכמה ראיות מש"ס ופוסקים לכאן ולכאן.

לז) במדרש: פרי עץ הדר אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. כפת תמרים אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין

בהם מעשים טובים. וענף עץ עבות אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. וערבי נחל אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם, לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקב"ה יקשרו כלם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו.

איז דאך לכאורה דער אתרוג חשוב'ער פון זיי אלע, ער האט א טעם און א ריח. עם כל זה איז דער 'לולב בימין' און דער 'אתרוג בשמאל'. פארוואס איז דער לולב בימין? ווייל ס'איז דריי מינים. און אז ס'איז דריי מינים זעט מען אז כאטשיג ס'איז ווייניגער חשוב, ס'איז אבער א כמות, די כמות איז מכריע דעם איכותלח.

תשובה ברבים האט א כח אז אפילו ס'איז נאר מיראה ווערן די זדונות זכיות

דער זיידע ז" ז"ל אין ישמח משה (פר' האזינו בתחילת הפרשה באופן החמישיל שה באופן החמישילט) ברענגט, די גמרא (פו:)מ זאגט אז תשובה מאהבה 'זדונות נעשה כזכיות', תשובה מיראה איז 'זדונות נעשה כשגגות'. טאמער א רבים טוען תשובה, אפילו ס'איז בלויז מיראה, ווערט פון זדונות ווערט זכיות. אזוי זאגט דער זיידע ז"ל אין ישמח משה זכותו יגן עלינו.

דער פעטער ז"ל (דברי יואל פר' ויחי עמ' תקע"א) מא ברענגט אראפ דעם ישמח משה, און ער זאגט אז דער זיידע ז"ל האט אזוי גע'פסק'נט, פסק'נט מען אזוי אין הימל! אז א רבים טוען תשובה אפילו ס'איז בלויז מיראה, ווערן זדונות ווערן זכיות.

ולבקר בהיכלו

לח) יש לציין שכן כתב החת"ס בחידושיו עמ"ס סוכה (לז: ד"ה מאי טעמא) וז"ל: לולב מרמז על כתות ישראל שיהיו אגודים זה בזה כפרו אלו על אלו, ואתרוג הוא הצדיק הגדול אינו עמהם באגודה, נראה זה היה סברת רבה, על כן קשיא ליה דהו"ל ליטול אתרוג בימין שהוא הצדיק הגמור, והמשמאילים בשמאל. וע"כ תירץ, מכל מקום רבים עדיפי 'הן קל כביר לא ימאס' (איוב ל"ו ה'), אעפ"י שזה היחיד צדיק והיינו הני תלתא מצוה, עיי"ש.

לט) בישמח משה: והנה תשובת הרבים אין לשער ולהעריך, שכל מה שיוכל היחיד לתקן בעידן עידנים וזמן זמנים טובא, יוכלו הרבים לתקן ברגע אחד, כי 'קל כביר לא ימאס' (איוב ל"ו ה'), ואכל והנה בי עשרה שכינתא שריא (סנהדרין לט.) ... והנה בעת תשובה שלימה דהוא תשובה מאהבה, זדונות נעשו לו כזכיות, כמו שידוע לשובבי"ם אמרם ז"ל בגמרא מסכת יומא (פו:) 'לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה' ... והנה כתיב (הושע י"ד ה') 'ארפא משובתם אוהבם נדבה', ובתשובת הרבים מדבר, דא כתיב הכל לשון רבים מדריגה זו של תשובה מאהבה, לאו כל אדם זוכה לה, והוא קושי המציאות, וסתם תשובה הוא מיראה ... והנה נחזי אנן, דבעושה תשובה מיראה לא נרפא העבירה, רק הוא נרפא מן העבירה, דהזדון נעשה שוגג ואינו נענש על הזדון, וגם העבירה נעשה גוף מת בלא חיות כנודע, אבל לא נרפא. אבל בעושה תשובה מאהבה, הרי נרפא העבירה, כי הזדון נעשה זכות והרע נעשה טוב. והיינו אמרו ית' בתשובת הרבים ארפא משובתם דייקא, כי נעשו זכיות, ואף ששבים רק מיראה ואינם מגיעים אהבת הבורא

מן הדין לעשות הזדונות כזכיות כנ"ל, מכל מקום 'אוהבם נדבה' אף שאין מגיע להם, כי נפישי זכותיה דרבים, והוא נכון בס"ד [וכן כתב גם בפר' נצבים (ד"ה עוד יתבאר אתם נצבים)].

מ) במס' יומא: אמר ריש לקיש, גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר (הושע י"ד ב') 'שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך', הא 'עון' מזיד הוא, וקא קרי ליה מכשול. איני, והאמר ריש לקיש, גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר (יחזקאל ל"ג י"ט) 'ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם יחיה'. לא קשיא, כאן מאהבה כאן מיראה.

מא) והם דבריו הק' בס"ג פר' ויחי תשי"ז לפ"ק (נדפס בדב"ק לשובבי"ם ח"ב עמ' רי"א), ולחיבת הקודש נעתיק לשון קדשו: דער זיידע ז"ל אין ישמח משה טוט אויף, אז דעס וואס ס'איז א חילוק פון תשובה מיראה און תשובה מאהבה, דאס איז נאר תשובה דיחיד. אבער תשובת הרבים, אפילו ס'איז נאר מיראה, נעמט מען עס אן ווי תשובה מאהבה. און אז דער זיידע ז"ל זאגט אזוי, מסתמא האט מען אזוי גע'פסק'נט בשמים! ער האט דאך נישט געזאגט חס ושלום א דבר בטל! (ועי' בספה"ק ויואל משה מאמר ב' סי' ק"כ) זאגט ער אזוי, 'אוהבם נדבה' (הושע י"ד ה'), הקב"ה געבט צו בנדבה די בחינת אהבה. אזוי זאגט ער אין פרשת האזינו, אין ישמח משה. ממילא איז דאך א מציאות, ווען אידן קומען זיך צונעזאם, קען זיין 'כל בי עשרה שכינתא שריא' (סנהדרין לט.) און הקב"ה איז זיך מרחם, און ער איז מקבל די תשובה!

זעט מען פון דעם אז תשובה ברבים, כאטשיג ס'איז בלויז מיראה - א שוואכערע מדרגה, אבער די כמות איז מכריע דעם איכות, אז ס'איז א רבים איז עס פונקט אזוי ווי תשובה מאהבה.

אפילו די 'בוגדים' טוען נאר תשובה מיראה, 'נעשה כזכיות' אזוי ווי מ'זעט ביים אתרוג

קען זיין, אונז געפון מיר יצחק אבינו האט געזאגט פאר יעקב אבינו, ער איז געגאנגען נעמען די ברכות, שטייט אין פסוק (בראשית כ"ז כ"ז) 'וירח את ריח בגדיו', 'אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו' (סנהדרין לז.) מב, די וואס זיי האבן ליידער חוטא געווען - געזינדיגט.

יצחק איז דאך מבחינת גבורה (זוהר חדש פר' תולדות דף מד:)מגן - יראה (תיקוני זוהר תיקון ע' דף קכה:)מד, מ'האט תשובה געטון מיראהמה.

לכאורה איז דאך עס א שוואכע מדרגה. האט יצחק געזאגט 'ראה ריח בני כריח שדה', די גמרא אין מסכת תענית (כט:) מי זאגט, וואס מיינט מען ריח שדה, 'שדה תפוחים', זאגט תוספות (ד"ה של תפוחים)מ"י מ'מיינט דעם אתרוג.

דאס וואס מ'נעמט דעם לולב אין די רעכטע האנט און דעם אתרוג אין די לינקע האנט, זעט מען אז מ'גייט בתר כמות, ממילא איז דאך תשובה מיראה, איז דאך 'זדונות נעשה כזכיות', איז מיראה ברבים ווערט אויך זכיות.

'הושענא למען גדלך' וואס ווייזט אז תשובה ברבים ווערט פון די זדונות זכיות

די ד' מינים, איז קעגן די ד' כתות, ייבואו אלו ויאגדו עם אלו' (ויקרא רבה ל' י"ב)מח. זאגט דער פעטער ז"ל אין דברי יואל (לסוכות דף ע"ט) מוט, ייבואו אלו ויאגדו עם אלו' ווערט עס א תשובה ברבים, און אז ס'איז א תשובה ברבים, אפילו ס'איז מיראה ווערט פון זדונות זכיות.

ולבקר בהיכלו

מב) בגמרא: 'סוגה בשושנים' (שיר השירים ז' ג'), שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות. ריש לקיש אמר מהכא (שיר השירים ו' ז') 'כפלח הרמון רקתך', אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון. רבי זירא אמר מהכא (בראשית כ"ז כ"ז) "וירח את ריח בגדיו', אל תיקרי 'בגדיו' אלא 'בוגדיו'.

מג) בזוהר חדש: יצחק ידע ליה בדרגא דגבורה, דאקרי (בראשית ל"א מ"ב) 'פחד יצחק', ודחיל ליה לעלמין.

מד) בתיקוני זוהר: אלין אינון יראי אלקים, מארי דיראה מסטרא דיצחק, וכו'.

מה) נכון להביא בזה דברי המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב התשובה פ"ב) וז"ל: ומעתה הם ג' בעלי תשובה, המדריגה העליונה ביותר שהם שבים מאהבה, ואחר כך אותם שהם שבים מחמת יראה מן השי"ת, המדריגה השלישית שהם שבים מחמת יסורים ... האחד מצד מדת אברהם, שהוא מדת האהבה, דכתיב (ישעיה מ"א ח') יזרע אברהם אוהבי'. הדרך השני מצד מדת יצחק, שהוא מדת היראה, דכתיב (בראשית ל"א מ"ב) 'ופחד יצחק היה לי'. וכו'.

מו) במס' תענית: 'ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה" (בראשית כ"ז כ"ז), אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, כריח שדה של תפוחים.

מז) בתוספות: יש מפרשים תפוחים, כריח אתרוגים.

מ'זאגט 'הושענא למען גדלך ותפארתך' מיינט מען די ד' מינים. דער מדרש (מגלה עמוקות אופן ק"ד) זאגט אויפן פסוק (דברים ג' כ"ד) 'אתה החלות להראות את עבדך את גדלך', וואס מיינט מען 'את גדלך', 'ד' מינים שבלולב'.

די ד' מינים איז אן הוכחה אז מ'גייט בתר כמות, ממילא אפילו תשובה ברבים ווערט פון זדונות זכיות.

שטיי מיר יעצט הושענא רבה, ס'איז זייער שווער צו זאגן אז אידן קומען צו צו א בחינה פון תשובה מאהבה, אבער אפילו ס'איז בלויז תשובה מיראה, אבער אז ס'איז תשובה ברבים, ס'זיצט דא אן עדה קדושה - ס'איז אוודאי ברבים, ממילא קומט אויס קען מען זוכה זיין, ס'האט א דין ווי א תשובה מאהבה, און זדונות ווערן זכיות.

ברכת הקודש

ממילא וועל מיר זוכה זיין, דער אייבערשטער וועט מקבל זיין די תשובה פון כלל ישראל! דער אייבערשטער וועט מקבל זיין די תפילות פון כלל ישראל! און ער וועט חתמ'ענען פאר גאנץ כלל ישראל לטובה ולברכה!

ולבקר בהיכלו

מח) המדרש הובא לעיל (ולבקר בהיכלו אות ל"ז), ושם איתא: 'אמר הקב"ה יקשרו כלם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו' [הלשון ייבואו אלו ויאגדו עם אלו' כבר הובא בכמה ספרים, וכן הוא בקדושת יו"ט במאמרי סוכות אות י', ועוד].

מט) בדברי יואל: בטור (סי' תקפ"א) הביא בשם מדרש תנחומא (פר' אמור כ"ב) 'ולקחתם לכם ביום הראשון' (ויקרא כ"ג מ'), וכי ראשון הוא והלא יום ט"ו הוא, אלא 'ראשון לחשבון עונות' ... והקשה הב"ח (שם סי' תקפ"א) למה תלה הכתוב דרשה זו במצות לולב יותר מבמצות סוכה וחגיגה שגם הם בט"ו לחדש ולא הזכיר

על אלו ... ואתי שפיר מה שאמר הכתוב 'ראשון לחשבון עונות' במצות ד' מינים דוקא, דע"י רמז ההתקשרות הרמוז בלקיחת ד' מינים אלו, זוכים הכל לבחי' תשובה מאהבה, ואף אנשים הפשוטים אשר לא יוכלו לזכות מעצמן לבחינת תשובה מאהבה מכל מקום ע"י צירוף תשובת הרבים שנתהוה ע"י רמז ד' מינים, יזכו לזה גם הם, ועי"ז הוא 'ראשון לחשבון עונות' כמ"ש הקדושת לוי שהשי"ת מונה וסופר העונות לזכיות.

ג) במגלה עמוקות: רצה משה לחיות באותו הפרק שיושבין ישראל תחות צילא דהימנותא, והוא סוד הסוכות ולפי וידוע שבסוכה שלנו ארבע מינים שהם סוד ד' רגלי המרכבה, ונוטלין את הלולב בימין, זה שכתוב 'את גדלך', אתרוג בשמאל זה שכתב 'את ידך החזקה' שהיא יד שמאל. וכבר האריך האר"י ז"ל שד' מינים שבלולב, הם סוד אלף כ"ד שכן עולים בחשבון [היינו 'לולב אתרוג הדס ערבה' בגימטריא אלף וכ"ד] ... והוא מספר 'את גדלך ואת ידך החזקה', שהוא גם כן בגימטריא אלף כ"ד וכן בר"ת 'החלות להראת את עבדך' ר"ת 'אעלה', שהוא סוד ד' מינים בזוהר פרשת כי תצא (רפג.) על פסוק (שיר השירים ז' ט') 'אמרתי אעלה בתמר', שהוא נוטריקון 'אתרוג ערבה לולב הדס', וכו' [ובקדושת יו"ט (סוכות אות י') וכ"ה בדמשק אליעזר (ואתחנן אות א') הביאו הלשון בשם מדרש פליאה: 'אתה החלות להראות את עבדך וגו" אלו ד' מינים שבלולב].

דער אייבערשטער זאל העלפן, מיר וועלן זוכה זיין צו א לעכטיג יאר! א געבענטשט יאר! א שנת גאולה וישועה! זאלן אלע אידישע קינדער געבענטשט ווערן מיט געבענטשטע קינדער אָן אַן עגמת נפש! מזוני רוויחי ופרנסה בהרחבה גדולה! אריכות ימים ושנים! א רפואה שלימה פאר אלע אידישע קינדער! בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות', זען תענוג ונחת פון אלע קינדער און אייניקלעך! ביז דער אייבערשטער וועט העלפן אז מיר וועלן זוכה זיין צו די גאולה שלימה במהרה בימינו אמן.

הוֹשַׁעְנָא לְמַעַן גָּדְלָךְ וְתִפְאַרְתָּךְ הוֹשַׁעְנָא

More in this printout

View the whole printout