"שב" בדירת ארעי - לשון נייחא
בחג הסוכות שנכנס אדם תחות צלא דמהימנותא, היינו שמפשיט האדם עצמו מכל מיני קביעות, וכל מגמת חפץ לבבו הוא רק להתמשך אחר רצונו ית', כמאמרם ז"ל (סוכה ב.) צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, וכמו שביאר בזה אזמו"ר הגה"ק [רבינו הק' מאיזביצא] זצללה"ה שלא נקטו חכמז"ל בלשונם לך לדירת ארעי, אלא שב בדירת ארעי, כי מלת סן לומז על גודל נייקס סיס למי סקול מסלסל וגזעס קליסס מזס סיכול להתמסך לקל לכונו ית'.
(סוד ישרים ליל א' דסוכות אות י')
ענין שמחת המסכנא הוא שיהיה נראה שאין הוא הנותן רק מקבל מהשי"ת בלא אמצעי.
איתא בזוה"ק (אמור דף קד.) ובעי למהדי למסכני, מ"ט כגין דחולקא דאינון אושפיזין דזמין, דמסכני הוא. פירוש, סלליך קללס ליתן לסמסכנס ולקכלו כ"ל כטוכת עין וכגודל נדיבות, על סלס יסיס כללס כלל לסמלעי נין השי"ת לסמקכל, ללס ססמקכל יקיס מכיל כנתינתו קללת פניו ית' ממס, כמו סקול מקבל מידו ית' כלי סוס למלעי כלל, ובזה הוא מחדי למסכני. ועל ידי זה יראה השי"ת לאותו הנותן, שהוא נמי אינו מקבל ע"י אמצעי, אף כי לפי הסדר ממערכת הבריאה צריכה לירד השפעתו ית' דרך כמה וכמה לבושים והדרגות, בכל זאת יהיה מכיר כמוהו הוא יתברך רב להושיע, וזהו על ה' אלהיו, דרך כל אותן הדרגות והלבושים את הארת פניו ית', כאלו כלשון השלך על ה' יהבך, הרומז שישליך את כל עניניו מקבל מבהירות עצמותו ית' בלי שום אמצעי כלל, וזהו לפניו יתברך ויבטח עליו שבוודאי יעזור לו, וזהו ענין המצות שמסיק הזוה"ק ואיחדי לאושפיזין ורוי לון, קב"ה חדי עמיה, סוכה צלא דמהימנותא, המורה לחסות בצל כנפיו יתברך, ואברהם קרי עליה אז תתענג על ה' וגו', היינו, כי אברהם ולזה נרמז בס"ת אשרי" שאל" יעקב" בעזרו" שברו" על" ה'" אבינו הוא מרכבה למדת חסדו, ומי שיש בו כ"כ נדיבות אלהיו" גי' סוכ"ה עם ד' הרומז לד' מינים:
(תורת אמת (להגה"ק מהר"ל אייגר זצ"ל מלובלין) - סוכות יום א')
יד) אז תתענג על ה', כומר, שמגיע לו זה החסד ע"י יגיע כפו ואינו נקרא נהמא דכסופא:
(סוד ישרים שם אות כ"א)
"שברו על ה' אלוקיו" - לומז למלות סוכה
אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו, הפסוק הזה מורה על ב' מדריגות, א' מי שיש לו סייעתא דשמיא מנעוריו והולך תמיד בארחות יושר, ולא סר מאחת ממצות ה', הן בעשה טוב, והן בסור מרע, רק תמיד לבו שלם עמו לעבודתו יתברך שמו, ובכל אשר יפנה יצליח בעבודת ה', על זה נאמר אשרי שאל יעקב בעזרו, יורה שזה האיש יש לו תוקף גדול מעצם המצות מעשיות שלו לנצח את כל הקמים עליו מצד ההיפוך, והמצות הם לו למגן ולצנה למחסה ולמסתור, ועל זה מורים קדושת הד' מינים שהמצוה הוא בלקיחה ביד, ומורים שבכח קדושת המצות מעשיות שבידו יוכל להשען שיהיה לו לעזר לכל הצריך לו, ולזה ר"ת "אשרי "שאל "יעקב "בעזרו "שברו גימטריא תרי"ג, ונמצא בספה"ק כי אתרו"ג עם הג' מינים גם כן גימ' תרי"ג, וזה מורה גם כן על דברינו כי המצות מעשיות כשהם בשלימות המה לעזר ולסעד, ונותנים תוקף ועוז לנפשות המשמרים ועושים אותם, ויש מדרגה ב' לאיש אשר אין לו כל אלה, ולא היה לו הסייעתא לעשות מצותיו יתברך כראוי, אף שכל ימיו היה משתדל לעשות ולשמור לא עלתה בידו, ואדרבה עבר עליו ענינים אשר לב הנפש ההוא מר לו מאוד בהכירו את שפל ערכו, על זה נאמר שברו על ה' אלהיו, יורה שישליך על ה' יהבו, כי הוא יתברך יעזור לו מחמת שהוא רואה שאין לו מצד עצמו שום דבר להוושע, רק להיות בה' בטחונו אשר גם לאיש שפל
המנהג בין צדיקי הדור, שהאנשים ששמם כשמות האושפיזין, מחשבין לשמם לקדושת היום בסוכות, והענין בזה יש לומר על פי דאיתא בכהאריז"ל אשר כל שם שקורין לאדם יש לו שייכות לזה האיש בפנימיות שרשו, וגם שאנו רואין ששמם כשם הגדולים ואין בהם אף שמץ מנהגם, על כל זה בהפנימיות שלו אם ירצה לעורר אותו ימצא בשרשו אותו הכח מקדושת השם שיש לו, ובחג הסוכות נעשה מבורר בחינת השרש והפנימיות של נפשות ישראל, כדאיתא בזוה"ק מאן דאיהו מגזעא ושרשא דישראל יהיב תחות צלא דמהימנותא, והוא בחינת יעקב שהיה נקי בשרש לידתו בלי פסולת, כי כל פסולת שהיה נצרך לצאת כבר יצא, וזהו שאמרו חז"ל בגמרא שלע"ל כשיופיע השם יתברך מלכותו ב"ב ואז יוודע להאומות עובדי כו"ם שישראל הם עיקר המכוון, וכל מיני הטובות והתפארות והתענוגים שהיה להאומות ההם היה הכל אפס ותוהו, אז יטענו טענות גדולות כלום כפית כו' ויותן לנו עתה התורה, והטענה הזאת לא יהיה מפשוטי אנשים שבהם רק מכח הסטרא שלהם שיבוא בטענות גדולות, ועיקר הבירור יהיה ע"י מצות סוכה שלא יוכלו לקיים ויבעטו, והוא מפני שאין להם אחיזה בגזעא ושרשא דישראל. כי עיקר ענין סוכה הוא פנימיות והאור המקיף שהוא בחי' המקור והשרש, והוא שייך רק למאן דאיהו מגזעא ושרשא דישראל וכנ"ל:
(תורת אמת שם)