הושענא למענך אלקינו הושענא. יבואר עפ"י ד' הגה"ק א"א הררד"ב ממעזריטש זי"ע "משוך חסדך ליודעיך א' קנא ונוקם", עפ"י המשל להשר שחטא נגד המלך, והמלך קירבו ביתר שאת ועי"כ נתבייש ונתחרט בכל פעם האיך הוא חטא למלך טוב כזה. וכן אנו מבקשין שהנקמה תהי' ברב חסד וחמלה ועי"כ אנו נתבייש, וזהו יהי' העונש באופן כזה אתד"ק, וזה"כ "הושענא למענך אלקינו" שיתקיים מדה"ד ע"י "שהושענא" בחסדים ורחמים.
הושענא למענך אלקינו הושענא, הושענא למענך בוראנו הושענא. יש לפרש עפ"י שכ' בתוי"ט (פ"ז דברכות) דבברהמ"ז אומרי' נברך אלקינו ובברכת התורה ברכו את ה', משום דמזונות בדין מאן דיהיב חיי יהיב מזוני ע"ש, א"כ הושענא למענך "אלקינו" במדה"ד משום דהושענא "בוראנו", וכיון שבראתנו מאן דיהיב חיי יהיב מזוני.
הושענא למענך בוראנו. אפשר לומר דבאמת רצוננו לעשות רצונו ית' רק השאור שבעיסה מעכב, ומי יודע הפעולה כמו הפועל ובורא עולם שברא יצרנו יודע כמה קשה לעמוד נגדו בקשרי המלחמה, ע"כ הושענא "למענך בוראנו", שאתה הבורא ואתה יוצרם ויודע יצרם.
הושענא למענך גואלנו הושענא. יש לפרש עפ"י דכ' (ישעי' מ"ד) "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים", ועד"ז אנו מברכין גואל ישראל, וא"כ צריך הקב"ה לגאלנו כפשטי' דקרא שהקב"ה נקרא גואל ישראל וקדושו, והקב"ה שומר תורתו וזריזין מקדימין למצות ע"כ ימהר ויחיש נא לגאלנו, ועל כן אנו מבקשים "הושענא למענך גואלנו" שאתה נקרא גואלנו ע"כ "הושענא".
הושענא למענך דורשנו. אפ"ל עפ"י דאי' במדרש דישראל אומרים "השיבנו ה' אליך" והקב"ה משיב "שובו אלי ואשובה אליכם". אמנם אנו מתפללים שה' יעשה בקשתינו והוא ישיבנו אליו, והוא כל יכול ואנו חלושי כח באין אונים בו"ד. ע"כ אנו אומרים "הושענא למענך דורשנו", שאתה תדרוש אותנו ותשיבנו אליך. או יבואר הושענא למענך דורשנו הושענא. שהקב"ה החזיר תורתו על כל אומה ולשון ולא רצו עד שהביאה לנו ואנו קבלנוה בשמחה, וירדה שנאת כל העולם עלינו (שבת פ"ט.) הכל ע"י התורה, ואנו סובלים כאלפים שנה בלי הרף הכל בשביל שהקב"ה בחר בנו. ול' "דרישה" היינו דרישה וחקירה היטב, והיינו שהקב"ה חקר ודרש אחר כל עם ולא מצא רק אותנו שראויים אליו א"כ אל יעזבנו ביד אויבינו ח"ו וירחם נא עלינו, ע"כ "הושענא למענך דורשנו" שדרשת אחרינו ובחרתנו להיות לך לעם סגולה "הושענא".
למען אמיתך. אפשר לפרש הקשר בין כל הפיוט על דרך זה: הושענא למען אמתך. שכן האמת שכדאים ישראל להוושע שלא בגדו בה' בשום זמן. "למען בריתך" דאע"פ דזכות אבות תמה הרי ברית אבות לא תמה (שבת נ"ה. בתוס') "למען גדלך ותפארתך" דאחז"ל (יומא ס"ט:) אנשי כנה"ג אמרו אלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו האיך אומה אחת מתקיימת בין האומות. אולם לעיני העמים הרי אינו ניכר זה, וזה בהסתר א"כ לא מכירין שם גבור ונורא רק הגדול, דאי' גבורותיו ונוראותיו ע"כ "למען גדלך" שאינו ניכר עתה רק שם "הגדול" ולא זולת ע"כ למען "גדלך ותפארתך" שיהי' תפארת שם הגדול בצירוף גבור ונורא בגלוי. "למען דתך" כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה (חגיגה ה':) א"כ "למען דתך". "למען הודך" עפ"י דאי' בזוה"ק על קרא (איכה א') כל היום דוה "שהודי נהפך עלי למשחית" (דניאל י') דמהוד בעו"ה נעשה דוה ע"כ לא יתהפך "להוד". "למען ויעודך" ששכינתא בגלותא וכ"מ שגלו ישראל שכינה עמהם (מגילה כ"ט.) ע"כ רחם נא ותבקש לך מנוח ומקום "ויעוד" שתועד שכינתך לשם לציון עיר קדשינו.
"למען זכרך", עפ"י זוה"ק (שמות ג') וזה זכרי לדור דור זכרי עם וי"ו ק"א הוא רמ"ח כמנין עשין. והנה עתה אין שמו שלם וחסרים הוי"ו וק"א וזכרי נשאר כך לבדו ע"כ "למען זכרך" שיהא שמך שלם. א"נ עפ"י הגמ' (פסחים נ'.) לא כעוה"ז עוה"ב בעוה"ז נכתב ביו"ד קא ונקרא באל"ף דל"ת אבל לעוה"ב כולו אחד נקרא ביו"ד ק"א ונכתב ביו"ד ק"א. וא"כ זה"כ "למען זכרך, שנזכיר שמך כמו שנכתב. "למען חסדך" דהקב"ה רב חסד ומרבה להטיב ולמי יתן החסדים שלו, וכי לאוה"ע הלא אם הקב"ה משפיע להם טובות הם משתמשים בו רק לרשעות (וכמבואר חולין פ"ט.) א"כ תתנם לבניך שהם יודעים מה ואיך לעשות אם תתנהג בחסדך עמהם ע"כ "למען חסדך". "למען טובך" דא"ק (תהלים כ"ה) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, נמצא דל' טוב נופל שיתנהג בחסד נגד החטאים ע"כ "למען טובך".
"למען יחודך" דעתה כביכול הוא כאלו אסור באזיקים (ירמי' מ') ואין בכחו להושיע לבניו והלא "הוא באחד ומי ישיבנו" (איוב כ"ג) וע"כ אם תושיענו יראו כל בשר שאתה יחיד ומיוחד ואין מי שיעכב בידך לעשות עם בניך אך טוב. "למען כבודך" כמו שפרש"י (בפ' וארא) כשהקב"ה עושה דין ברשעים אז שמו הגדול מתקדש. וא"כ זהו כבודך שתגדע קרנות רשעים לנערם מן הארץ ולרומם קרנות צדיקים עמך ונחלתך. "למען למודך", דכתיב תורה מאתי תצא (ישעי' נ"א) ואי' במדרש (ויק"ר פי"ג) תורה חדשה מאתי תצא א"כ אנו צמאים לשמוע דבר ה' ולימודך. א"נ יפורש שהקב"ה סלחן ומחלן טוב ומטיב בלי ליאות טוב ומטיב ויהא לימוד מל' למוד ורגיל המוזכר בגמ' למען שאתה למוד לסלוח ולהושיע בכל עת.
"למען מלכותך" דאין מלך בלא עם כמ"ש המפ' בתיבת המלך בימים נוראים. "למען נצחך" עפ"י הגמ' (פסחים קי"ט.) למנצח מזמור לדוד (תהלים ד') זמרו למי שנוצחין אותו ושמח בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד וכו'. וא"ש שאנו נפעול וזה אצלך השמחה שמנצחין אותך כביכול. "למען סודך" הגה"ק א"א מבארדיטשוב זי"ע פי' ג' דברים אלו, סוד עוז ופאר, עפ"י הגמ' (ברכות ו'.) דתפילין דמרי עלמא כתיב בהו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (דה"א י"ז) ואם ח"ו לא תסלח אז אגלה ה"סוד" שח"ו "עוזך ופארך" אלו התפילין חלילה אינם כשרים ע"כ תסלח להם, כן דבר בקדשו. ויל"פ עוד דאי' דקודם ביאת משיח יתגלה הסוד מזמן הגאולה אולם אנו מבקשים נא תביא עתה בלי איחור הגואל צדק ואפי' עדיין הוא בסוד ויוכל השאר בסוד רק שיבא מיד ואין צריך הסוד להתגלות, כיון שהוא מיד.
"למען עוזך" עפ"י משנה דעוקצין (פ"ג מי"ב) דכלי מחזיק ברכה השלו' ועוז הוא השלו' (תהלים כ"ט) ובגולה לכ"א לב רגז וע"כ יביא הקב"ה הישועה ויהי' שלו' וברכה בכל הגבול. "למען פארך" דמשיח יכול לבא בבחי' גדולה ובבחי' עני ורוכב על החמור וי"ל דכשבא ע"י תפלותינו אז בגדולה לא כן אם רק בזמנו שצריך לבא, ע"כ אנו מתפללים שתהא הישועה עתה ע"י תפלותינו ויהי' בבחי' פאר וכבוד שמים. "למען צדקתך" דדרשו חז"ל (פסחים פ"ז:) צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין האומות, כדי שיתקיימו ע"י כן ע"ש א"כ כל התכלית בשביל הישועה ע"כ הושענא "למען צדקתך" שכל כוונתך בצדקה הזו הי' לתכלית זו שנזכה להישועה כולנו חיים.
"למען קדושתך" וכיון שציותנו ולדבקה בו (דברים ל') איך אפשר באויר ארץ העמים ע"כ תביאנו אל הר קדשך ונגילה ונשמחה בך שגם אנו נתקדש ונתדבק כביכול בך. "למען רחמיך הרבים" דמלך בו"ד כיון שנותן הרבה שוב אין ביכולתו לא כן הקב"ה כי לא כלו רחמיך ולא תמו חסדיך ואפי' אנו מבקשים עוד ועוד חננו מאתך. "למען שכינתך" דבזמן שאדם בצער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי וכו' (חגיגה ט"ו:) ע"כ נא הושענא למען צער השכינה הק'. "למען תהלתך" שעתה החושך יכסה ארץ אמנם לע"ל מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ותהלתך מלאה הארץ ע"כ "הושענא למען תהלתך הושענא".