איתא במדרש מובא בספה"ק "בית אהרן", "מתחילת ברייתו של עולם עשה הקב"ה סוכה והיה מתפלל בה יהי רצון שיעשו בני רצוני, ועכשיו הוא מתפלל יהי רצון שיעשו בני תשובה ואקרב בני ביתי". המדרש הזה סתום וחתום, מה ענין הכניסה לסוכה הלא הבורא מלא כל הארץ כבודו, ומדוע צריך מקום להתפלל בו, ומהו ענין התפילה עצמו.
ידוע שחז"ל הקדושים הסתירו סודות התורה במתק לשונם, ויכול אדם ללמוד דברי המדרש בפשטות ולהתעורר בקדושת הסוכה, אולם המעמיק מעט מבין שהדברים אומרים דרשני.
הנה מצינו לשון של תפילה אצל הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ז' ע"א) "מנין שהקב"ה מתפלל", ובראב"ד לספר יצירה מצינו לשון שהספירות מתפללות, והספירות הם חלק מעצמותו כביכול דאיהו וגרמוהי חד, אמנם הכוונה שתפילה פירושו התעוררות מלמטה למעלה, והוא כינוי לתשוקת התחתונים אל הבורא, וע"ז איתא בפסוק (תהילים י"ח י"ב) "ישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים", פירוש ע"י שנסתר האור ונעשה חושך, מתעוררת התשוקה אל הבורא ושואפים אל מקור האור.
נמצא שזה הפסוק, וכן המדרש הנ"ל, מדברים מראשית השתלשלות הבריאה, אשר בתחילה היה אור ה' מלא כל העולמות בלי שום צמצום, וכיון שעלה ברצונו לברוא העולם צמצם מאורו כביכול, וזה מה שמכונה שעשה סוכה ונכנס לתוכו להתפלל, דהסוכה הוא מקום הצמצום, והצמצום הראשון הוא שהסתיר אורו בכתר עליון וממנו האציל חכמה עליונה, והחכמה שהוא הצמצום הוא חושך כלפי מקור האור, לכן "ישת חושך סתרו סביבותיו סוכתו", דג' ראשונות נקראים סתר, וכיון שיש צמצום, יש מקום לנבראים להשתוקק אל הבורא ולהתפלל אליו, לכן אמר שהתפלל כביכול בתוך הסוכה יהי רצון שיעשו בני רצוני.
זה היה בתחילת ברייתו של עולם, כי כל קיום העולם הוא מתוך התשוקה, כמאמר האוה"ח הקדוש ריש פרשת בראשית מפי זקני תורה טעם שעשה ה' את העולם כדורי, כדי שיתקיים בהשוואה אשר כל קיומו הוא מתשוקת הנבראים לחלק הרוחני "וכל חלק וחלק מהסובב של העולם יתעצם בכח אש התשוקה הבוערת בו להתקרב", והסוכה הוא אור חוזר סוד התשוקה מתוך הצמצום, כמו שתשוקת הנשמה כל העת לצאת מהגבלת הגוף ולהתדבק בבורא ע"ד הכתוב (תהילים קכ"ד ז) "נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו", רק מחמת גזירת הבורא מוכרחת להישאר במאסר הגוף. וכן הוא ג"כ אור הבורא המוגבל בתוך אותיות התורה ומחיה את הבריאה, תשוקתם בכל עת לשוב לשורשם, וזה סוד צירוף האותיות אשר ע"י הצירוף נברא העולם, כולם עומדים ע"י תשוקת החלק הרוחני שבהם, עד שיבוא העולם אל תיקונו לעתיד מה שכינו הראשונים בשם חזרת ההויו"ת לשורשם, אז יהיה נשגב ה' לבדו ביום ההוא.
וזהו קודם ברייתו של עולם עשה הקב"ה סוכה, שעשה השתלשלות כדי שיוכל לחזור אור חוזר סוד התפילה שהוא סוכה, והיה מתפלל בה שיעשו בני רצוני, דהרצון הוא סוד הכתר למעלה מחכמה, והיינו שהיה מתפלל שמתוך צמצום החכמה ישוב האור לשורש הרצון בכתר עליון. ואח"כ היה המשך ההשתלשלות בבינה, שם התפלל שיעשו בני תשובה הוא עולם הבינה, ואקרב בני ביתי היינו ו"ק המכונים בני בית ותולדות של בינה, ישובו ויעלו. זה היה תפילת הבורא כביכול על התיקון השלם, "יהי רצון שיעשו בני תשובה ואקרב בני ביתי", שתשוב הבריאה בסוד אור חוזר, ויתקיים הנאמר בשמואל א' (ז' י"ז) "ותשובתו הרמתה כי שם ביתו" שכתב במגיד משרים דקאי על בינה, אשר סביב זה הולך הבריאה כולה, כל סוד התפילה שהוא כנגד הקרבנות להעלות מ"ן.
העולה מדברינו כי סוד הסוכה הוא אור שהאציל הבורא לעולם לתכלית אחד, לעורר את תשוקת התחתונים אל הבורא ית', וחכמתו ית' גזרה שהאור העליון המשתלשל בצמצומים רבים מעולם לעולם נחתם בהאי עלמא במצות סוכה, וכשנכנס בו אדם הרי הוא נכנס לביתו של הקב"ה אל תוך האור ממש, ומתעוררת שם פנימיות נקודת התפילה שהוא השתוקקות אל הבורא, לכן היו צדיקים שכמעט והתפשטו מגשמיות במצות סוכה, כי כניסת האדם אל הסוכה כמוהו ככניסת אדם אל גן עדן בחיי חיותו. וככל שמתנתק מתאוות העולם, כך זוכה להתדבק יותר באור העליון השורה בסוכה.
הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע היה דרכו לסכך הסוכה, וכל יוצאי חלציו היו עומדים בשורה למסור לו הסכך, ופעם אחת יצא הרה"ק מהר"א ממקומו בשורה אל אביו ונענע את ידו, כיון שראה בקדושתו גודל דבקותו של אביו אשר כמעט והסתלק מן העולם מהתפשטות הגשמיות, וזה היה רק בהכנת הסוכה... (שיחה א' דחוה"מ סוכות תשפ"ו)