לשון ספה"ק "סור מרע ועשה טוב": ראשונה מה שכתב מהרח"ו ז"ל, וז"ל "ואם אוותה נפשו לבא בחדרי החכמה, יקבל עליו לגמור ולקיים כל מה שאכתוב ויעיד עליו יוצר בראשית שלא יבא אליו היזק לא בגופו ולא בנפשו תחת רודפו טוב" עכ"ל, והנה זה הוא עצה היעוצה שלא ילמוד ויעסוק בזאת החכמה למען יוכל להשיג השגה או רוה"ק או מראות הנבואה, אבל עיקר לימודו כדי לגמור ולקיים כל הכתוב בספר וכו' ליקח ממנו מוסר ועבודת השם וכו'.
ובהוספות מהרצ"א (אות כ"ד): דהנה יקשה איך שייך עדות יוצר בראשית כביכול וכו' ומי הוא הרוצה להזיק להעוסק ח"ו וכו', אך הוא צודק מאוד שבודאי לא ימתין בלימוד החכמה עד יקיים כל הכתוב לחיי"ם בספר (היינו כל האזהרות המפורטות בהקדמת מהרח"ו לע"ח), ובאם לא יהיה באפשרי לו לקיים הכל מחמת חולשה וכיוצא שארי המניעות יתבטל כל ימיו מהאור הנערב, וכאשר בא כן ילך ח"ו, זה אי אפשר לאומרו, אבל אם תהיה הקבלה אמיתיות בלב שרוצה לקיים הכל כאשר יוסר המונע וכו' הגם שח"ו יתעוררו לנגדו קטרוגים באמרם איך שהוא דבוק עדיין מחבק עבותות אהבת העולם ותענוגיו והולך לחפש בגנזייא דמלכא, אזי יעיד עליו היוצר בראשית כי הוא היודע תעלומות לב וכו' שרוצה להשליך אחר גיוו חשק אהבת עולם, ורוצה לשוב אליו באמת, רק שיש לנגדו עיכובים ונסיונות וכו', וכן נראה למי שמלאו לבו לשוב אל השי"ת באמת הגם שמבואר סך התעניות וסיגופים שצריך לכל חטא ועוון, והנה מי שאי אפשר לו לסגף עצמו כ"כ וכי בשביל זה יבטל מתשובה.
מבואר בזה יסוד גדול, שכל האזהרות החמורות על עסק בחכמה הזאת, הם בגדר חובת השתדלות, כמו מי שמתחיל סעיף ראשון בשו"ע "שיויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים", יהיה מי שיאמר שכל זמן שלא קיים הסעיף הראשון אינו יכול להמשיך הלאה... הלא פשוט שאין ברירה רק להמשיך הלאה ולהשתדל ככל יכולתו לבוא למדרגה שיזכה לקיים הכל. כמו כן מי שימתין מללמוד פנימיות התורה עד שיוכל לקיים כל התנאים שבהקדמת מהרח"ו, וימתין להיות פנוי מכל השיעבודים שבעולם כדי שיוכל לקום בחצות הלילה לומר חצות ולעסוק בתורה, מה יהיו על בניו ובני ביתו, מי יחנכם, ומי יביא טרף לביתו, הלא זה ברור שבהנהגת הזמן בימינו שסיבב הבורא שחלק גדול מן המאורעות בחיי האדם הם בשעות הלילה וכו' ואין מבקשים מאדם להיות משוגע, רק לחיות את חייו באופן רוחני מרומם ונעלה, על כרחך שכל האמור הוא בגדר השתדלות ורצון בלב שלם לבוא אל שלימות המעלות ע"י הלימוד הקדוש הזה, אולם לא לעצור בסעיף ראשון שבשו"ע..
וכן בענין תשובה שהזכיר מהרצ"א, שהאריז"ל והקדמונים חייבו בכמה מיני תעניות וסיגופים, ובאמת בדורות הקודמים מצינו אפילו אצל יהודים פשוטים שנהגו כמה הנהגות וסיגופים מסויימים, אולם בזמנינו רואים בחוש את החולשה שירדה לעולם, וגם אנשי מעלה שחפצים מאד לסגף גופם, הרבה מהם אינם יכולים להסתגף כלל, ויש גוטע אידן שבקושי מתענים יו"כ ות"ב... הנה כמו שלא יהיה בר דעת שימנע עצמו בשביל זה מלהתקרב אל ה' ומלשוב בתשובה, ה"ה לא ימנע מלעסוק בחכמה הזו.
היה פעם יהודי שאמרו לי עליו שמתענה פ"ד תעניות, ולדעתי היה זה בגדר פיקו"נ עבורו לכן דברתי עמו שלא להמשיך בכך, ולא השיב לי דבר אולם ראיתי עליו שלא קיבל את דבריי. יום אחד הגיע אלי ואמר לי איי איי איי אם הייתי שומע בקולך הייתי נשאר עם כל החבילה... באותו רגע חלשה עלי דעתי, שרבותינו הק' הזהירו שלא להסתגף וכו' והנה הוכיח אדם שאפשר להסתגף, אמנם לא עברו כמה ימים עד שלקה ל"ע בסטרו"ק (שבץ מוחי) ונפל למשכב ולא חזר עוד להיות כמו שהיה בתחילה, אז ראיתי לדאבוני שצדקו צדיקי הדורות ואין להיות חכמים מהם, שהלא "וחי בהם" כתיב ולא שימות בהם, ואדרבה, כשאדם בריא וחזק יכול לעבוד את ה' בלב נקי ובמחשבה צלולה וללחום כנגד היצר.
ויש להוסיף עוד הכלל הידוע שכל מי שיכול לקלקל יכול ג"כ לתקן, ואם בזמנינו אין יכולים לעשות הסיגופים לפי המציאות שהטביע הבורא בימינו, הלא אינו שייך מצב שיוכל לקלקל בלי אפשרות תיקון, על כרחך שהתיקון בזמנינו הוא באופן אחר שגילו לנו תלמידי הבעש"ט הק', והוא ע"י עבודת ה' מתוך שמחה שבזמנינו אינו ענין קל כ"כ שלבבות בני אדם מבולבלים ומדוכאים, וגם ע"י עסק התורה ביגיעה גדולה, ומוכרחים להאמין שכל שורה של לימוד התורה בזמנינו פועל את כל התיקונים בעולם שרק שייך.
וכבר פסק כן המחבר (סי' תקע"א סעי' ב'), "ת"ח אינו רשאי לישב בתענית, מפני שממעט במלאכת שמים, אא"כ כשהצבור מתענים שלא יפרוש עצמו מהם, ומלמדי תינוקות דינם כת"ח", ובביאור הלכה הביא עוד, "וראיתי להעתיק פה מה שכתב השל"ה בשם ספר חרדים וז"ל שמצא בתוך ספרי המקובל האלקי חסידא קדישא הרב ר"י לוריא אשכנזי ז"ל בספר אחד כת"י, כל מה שתמצא בסיגופים וכו' לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה אבל מי שתורתו אומנתו ויודע דעת ויראת ד' לא יחלש ולא יתבטל מלימודו, אך יום אחד מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ויתקשר מחשבתו בו כאלו כבר עומד לפניו ביום הדין, וידבר לא"ל ית' כאשר ידבר העבד אל רבו ובן אל אביו, והעתיקו זה האחרונים" עכ"ל.
אמנם יש עצה אחרת לסגף עצמו ולהיטהר שלא ע"י סיגופים המחלישים גוף האדם, והוא מש"כ השל"ה הק' (יומא, פ' דרך חיים תוכחת מוסר) בשם ספר קול בוכים, "בפסוק "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה", יהיה שמח כ"כ בחרפה ההיא כאלו אכל ושבע, וזו היא תשובה נפלאה, כמו שהיה מרגלא בפומיה דמורי זלה"ה שהיה אומר שבכל התשובות שבעולם, המעולה שבכולם למרק החטאות והזדונות והפשעים היא סבילת העלבונות והחירופים והגידופים, והיא מעולה יותר מכל מלקיות וסיגופי תעניות שבעולם, כי אם יסגף עצמו לבד, יחלש ויבטל מדברי תורה וכו' אמנם במדה זו תאכל ותשתה ותעבוד והעוונות מתכפרים, כי הגע עצמך שיאמרו לך תרצה שיבא לך הפסד ממון או נפילת בתים, תשיב לא, ואם מיתת בנים, תשיב חס ושלום וכו', ושיכך ה' בשחפת ובקדחת בקרירי וחמימי וכו', על הכל תשיב חס ושלום, אם כן תאמר לו בחייך החטאים והעוונות והפשעים שחטאת ושעוית ושפשעת ופגמת במעלות הרמות וכו' במה יכופר, והזקן הכסיל בכל יום רודף אחריך עד החרמה, כי אין לו מלאכה אחרת וכו' לכן זאת העצה היעוצה, מאת ה' צבאות יצאה, לאמר, יתן למכהו לחי ישבע בחרפה כמדובר" עכ"ל.