נמסר ע"י הדומ"ץ הרה"ג ר' יצחק זעקיל הלוי פאללאק שליט"א
הדס גזול שנתערב
שאלה: ראובן שילם למוכר עובר דרך עבור ג' הדסים, ובטעות לקח גם הדס רביעי, ובביתו אגד ג' מהם עם לולבו, ובא עמו ביו"ט ראשון לבית המדרש ושואל אם יוצא בהם יד"ח?
תשובה: יש לו על מי לסמוך לצאת בהם יד"ח, ומ"מ אם חברו יקנה לו את לולבו ע"מ להחזיר יצא יד"ח בלי פקפוק.
א) בביכורי יעקב (תרמ"ט י"א) דן בשאילתן וכתב דיוצא בהם יד"ח אף דממון חברו לא בטל בתערובת כדאי' בביצה (ל"ח ב), משום דכיון דלא שייך השבה בהדס עצמו אחר שאינו ניכר אלא משיב דמיו כמו בגזילה שנאבדה (חו"מ ריש סי' ש"ס), לכן, איסור גזל שבו בטל וחל על הדמים שעליו להשיב, והוכיח כן ממעילה (כ"א ב) באומר פרוטה בכיס זה הקדש דתנן 'כיון שהוציא הראשונה מעל', והקשו התוס' דליבטל פרוטה של הקדש ברובא עיי"ש, ומה קשה, הא אין ביטול בממון, אע"כ דכונתם היא שאיסור הקדש שבפרוטה נתבטל, וה"נ איסור גזל שבגוף ההדס נתבטל עיי"ש, והביכו"י לא פירט האיך נעשה גוף ההדס הגזול 'לכם', כי מבואר בפרמ"ג (יו"ד סי' ק"ט מ"ז א) דביטול ברוב כשלעצמו לא מקנה לו את ממון חברו, [ואפשר שלכן כתב דחתיכת נבלה של ראובן שנתערבה ברוב כשרות של שמעון, משלם לו שמעון 'דמי חתיכה מעליא' דהיינו 'כשרה' כי נתייקרה לראובן, וגם החקרי לב (יו"ד ב דף קמ"ז) שכ' דבכל זאת משלם לו דמי נבלה, מודה דנשארה משל ראובן, עיי"ש, ואף שבהלכ' סוכה (תרל"ז מ"ז ד) לגבי גזל עצים ועירבם עם שלו וסיכך בהם, מסתפק הפרמ"ג אם סוכתו מקרי 'לך' אחר שאינם ניכרים ואינו משיב אלא דמיהן עיי"ש, ולדידיה דביטול לא מקנה לו ממון חברו למה מסתפק לדונה כ'לך', אולם בביה"ל (תרמ"ט ג ד"ה לא יצא) מצדד דשונה ה'לך' דסוכה יוצא בשאול ואילו ה'לכם' דד' מינים מצריך שיהיה 'לכם ממש' עיי"ש, וא"כ, אף שבסוכה מצדד כן, אין משם הכרח שבד' מינים יהיה צד שיהיה 'לכם' ע"י ביטול, ועי' תוס' ביכורים לסי' תרל"ז], ולפו"ר משמע דפשיטא ליה להביכו"י דכיון שאינו יכול לקיים מצות השבה בגוף ההדס, מקרי 'לכם', כעין מה שכתב (שם ס"ק ד) לגבי ערבה גזולה, דבמקום שערבות מצויות לרוב ואינם שוה פרוטה, אף שעבר על ל"ת, כיון דאין מצות השבה בפחות משו"פ (חו"מ סי' ש"ס ה), מקרי 'לכם' עיי"ש.
ב) להשער המלך (ריש הלכות שקלים) החולק על תוס' הנ"ל וסובר דמה"ת גוף הממון בטל ונעשה מבעל הרוב, שפיר הוי ההדס המעורב 'לכם'.
ג) דו"ז בספר תקון משה (סוכות ע' קס"ה) דן על כעין שאילתן וכתב כהביכו"י דכשאינו משיב אלא דמים הוי ההדס 'לכם', ומנמק דהוי כגזילה שקנה בשינוי וגם מסמיך את הרשב"א (ב"ק קי"ג א) דהבעלים מתיאשים מגזילה שלא חייב להשיב גופה אלא דמיה ובזה נעשית שלו [וכאן שהגזול בטל בהיתר אין ההרחקה דהתם עיי"ש], אלא שהתוס' (ד"ה אין פורטין) והראב"ד חולקים שם וסוברים דגוף הגזילה שבתערובת נשארת בבעלות הנגזל עיי"ש, ולדידהו אפשר שההדס של שאילתן אינה בכלל 'לכם', וגם
מה שהביא מהרשב"א מיירי שם ביאוש מדעת מול גזלן, ובזה סובר דיאוש כדי כי האי קנה, אבל כאן לא כיון לגזול, ואמנם לשונו לא מורה לחלק בזה, מ"מ יש לדון בזה, וא"כ הרי בעלמא יאוש כדי לא קני, ועוד כיון שמסתבר שהמוכר אדהכי לא יודע שנחסר לו הדס, יש לדון משום יאוש שלא מדעת דלא קני כדאי' בריש אלו מציאות.
ד) השב שמעתתא (ו,ד) פשיטא ליה דלא כהביכו"י, כי אינו מחלק בין איסור התלוי בממון לגוף הממון, ודעתו היא דכיון שהממון לא בטל, ה"ה להאיסור שבו עיי"ש, ובקצה"ח (רל"ה ד) מוכח דגוף הממון המעורב נשאר לבעליו [כי אחרת האיך הוכיח משקלי קטנים דקנין דרבנן מהני לדאורייתא] וחזר על דבריו בספרו אבני מילואים (כ"ח ל"ג), ולדידיה, בשאילתן אין סמך לומר שההדס הגזול נחשב 'לכם' [ואף להמתיר גזל עכו"ם, אינו בכלל 'לכם'].
ה) המלבי"ם בספרו ארצות החיים (הלכות ציצית סי' י"א ו) כתב שאם נתערבו חוטי צמר גזול בצמר שלו, 'מטעם פשיטא דאסור, דממון אינו בטל ברוב', ודייק בס' נושאי תקון משה הנ"ל דלדידיה, גם בשאילתן לא נעשה ההדס הגזול 'לכם'.
והנה, הרבה נו"נ האחרונים בכ"ז, ועכ"פ נחלקו הביכו"י והארצה"ח וסיעתם בשאילתן, ואמנם היה מקום לדון שהארצה"ח יודה להקל בשאילתן, כי הרמ"א (תרנא א) כתב דבמקום הדחק יש לסמוך על הדס אחד דלא קטום, ובס' חיים וברכה (אות ש) הביא דבצירוף עוד ספק, יוצא כן אפילו שלא במקום הדחק, וא"כ, כיון שבא עם ג' הדסים, אין כאן אלא ספק אם הגזול ביניהם, ועוד, שיש להסתפק שהרי אם היות שטעה ולא שגזל במזיד, אולי יש אומדנא שהמוכר העובר דרך לא מקפיד ומעיקרא הקנה לו את ההדס [ועדיף מיאוש], אולם מידי ספק גזול ביניהם לא נפקן, ועל הצד שהגזול ביניהם, נוסף על ההדס האחד הכשר שיוצא בו יד"ח, יש באגודתו עוד שנים, ואמנם בעלמא מותר להוסיף הדסים (סי' תרנ"א ט"ו), אבל היינו משום דהוי נוי המצוה (רמב"ם פ"ז ה"ד מלולב) או משום שמכוין לצאת יד"ח בכולם (ב"י שם בשם רבינו ירוחם), וכאן שההדס הנוסף הוא ספק גזול י"ל שאינו בכלל נוי [כעין מש"כ תוס' בה"ל בב"ק קי"ג א], ולהארצה"ח, אין לצרפו לצאת בו יד"ח, כי לדידיה אינו בכלל 'לכם', ובכה"ג לא מצינו היתר להוסיף.
והנה בס' חיים וברכה (אות ש"ח) סמך בפשיטות על הביכו"י לצאת יד"ח בהדסים דשאילתן, ומ"מ אם יבקש ממי שמבין להקנות לו ד' מינים שלו ע"מ להחזירם לו אחר שיקיים את מצותו, יצא יד"ח בפשיטות גם לפי הארצה"ח [ואף שכשאפשר, קונים ד' מינים בעצמם ולא סומכין על מתנה ע"מ להחזיר כמש"כ המבי"ט (ח"ג סי' מ"ט) והובא בא"ר (תרמ"ט י"ח) ובחיי"א (קמ"ט ז), אבל כשחושש לכשרותו של הדסיו, פשוט שיכול לצאת בשל חברו המקנה לו כן, ולא דמי להמשנ"ב (תרנ"ח ל"ט) שחשש לו לגבי אתרוג הקהל, כי התם משתעי לגבי הידור ולא כשיש פקפוק בכשרות הדסיו עיי"ש].