Skip to content
מתיקא כדובשא

מוסר בדבש – השמחה בקיום מצוות חכמים

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מוסר בדבש – השמחה בקיום מצוות חכמים - מו“ה ר' ישעי' וויין שליט“א

החל מליל יום טוב ראשון של חג הסוכות ועד מוצאי חג שמחת תורה עוסק העם היהודי במצוות לרוב. מלבד המצווה המרכזית של ישיבה בסוכה כל ימי החג, החובה לשמוח ולהתענג בו, נענוע בארבעת המינים, חבטת הערבה בהושענא רבה, שמחה בשמחתה של תורה, ועוד, ישנה מצווה חשובה שאמנם אנו עושים לה רק זכר, אך

בזמנם, בהיות בית המקדש עומד על תילו, קיימוה ברוב פאר והדר, שמחה זו פרצה גבולות ורישומה היה ניכר אף למרחקים, עד כדי כך שלא היתה חצר בירושלים שלא הוארה מאורה של אותה שמחה.

חז״ל הקד׳ יוצאים מגדרם ממש ומתארים במספר מקומות באריכות רבה את המעמד העילאי והמרומם של ״שמחת בית השואבה״ בבית המקדש (סוכה פ״ה מ״ב – ד) שהתקיימה סביב מצוות ניסוך המים בימי חג הסוכות, חסידים ואנשי מעשה רקדו באבוקות של אור בידיהם, הלוויים ניגנו בכינורות, בנבלים, במצלתיי, בחצוצרות ובכלי שיר כשהם עומדים על חמש עשרה מעלות

מוסר בדבש

המשך מעמוד א'

היורדות מעזרת ישראל, וכל העם שאב משמחה זו מלוא חפניים קדושה והתרוממות רוח.

השמחה הייתה כה גדולה, עד כדי כך שהמשנה (מסכת סוכה פ"ה מ"א) אומרת ש"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו", חז"ל נותנים טעם לשמה של אותה שמחה "שממנה שואבים היו רוח הקודש", ומגלים לנו (ירושלמי דף כח: ) כי יונה הנביא בעצמו היה עולה לירושלים על מנת לשמוח בשמחת בית השואבה, בה שרתה עליו רוח הקודש, ושם קיבל את נבואתו.

כאמור, בשמחה זו נטל חלק העם כולו, ובמרכזה היו נכבדי וחשובי העם בעצמם. התנא הגדול רבן שמעון בן גמליאל היה נוטל בידו שמונה אבוקות של אש וזורקם כלפי מעלה, זורק אחת ומקבל אחת, ועוד מיני להטוטים שביצע בכל גופו ממש לכבוד השמחה הייחודית.

נשאל נא, לשמחה זו מה עושה, מה הביא את חכמינו הקד' לבטל עצמם כל כך ולהשתתף בשמחת בית השואבה, מדוע בעצם קיימוה, ולמה חשוב היה להם לחכמינו ז"ל להאריך עד כדי כך בתיאורים המופלאים אודותיה ?

מתוך דבריו של המגיד הירושלמי הנודע רבי שבתי יודלביץ זצ"ל עולה ביאור נפלא לעניין זה (מובא בספר דרשות המגיד ח"א) והנה, על מנת להבין את פשרה וסיבתה של שמחה זו עלינו להתבונן מעט בדברי המשנה (סוכה פ"ד מ"ט) בה טמון בעצם פשרה של שמחה עילאית זו : נסוך המים כיצד, צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגים היה ממלא מן השילוח... ולמנסך אומרים לו, הגבה ידך, שפעם אחת נסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם. באתרוגיהן".

כלומר, הצדוקים, אלו שלא קבלו על עצמם את התורה שבעל פה ולא הכירו בפירושי חז"ל לדברי התורה שבכתב, לא האמינו אף במצוות ניסוך המים אשר עברה במסורת עד משה רבינו שקבלה מפי הגבורה הלכה למשה בסיני, וממילא, עשו הצדוקים כל שביכולתם על מנת לבטל מצווה זו. כחלק מאותם מאמצים נואלים ניסו הצדוקים לשתול בבית המקדש אנשים משלהם אף בין הכהנים עצמם, מתוך מטרה לחבל ולשבש את סדר ניסוך המים. כעת, משהבחינו שהמנסך פעל כפי שציוו חכמים ולא כפי שחפצו הצדוקים לעשות – לבטל מצווה זו, פרצה השמחה והרקיעה שחקים.

לאור זאת תיקנו חכמינו ז"ל את שמחת בית השואבה, בה הם עצמם רקדו ופיזזו כדי להרבות שמחה וחדווה

בעם על מנת להשריש בליבם ובלב צאצאיהם וצאצאי צאצאיהם עד סוף כל הדורות כי דברי חכמינו הינם קודש קדשים ויש לשמרם בשמחה ובטוב לבב.

ואף אנו, הגם שעדיין לא זכינו לקיים שמחה עילאית ומרוממת זו בבית המקדש עם כהנים, לויים, חסידים ואנשי מעשה, מקיימים מדי שנה בשנה זכר לאותה שמחה בשירים וריקודים לצד כלי נגינה המשמחים ומעוררים את הלב, ובכך, גם שנים רבות בהיותנו בגלות ארוכה, לאחר חורבן בית המקדש, מכריזים אנו כי משמרים ומייקרים את הלכותיהם והוראותיהם של חכמינו שהורו וציוו את מצוות ניסוך המים.

יוצא אפוא אם כן שכל הטוב והשפע הנאמר על משתתפי שמחת בית השואבה בא כתוצאה מקיום מצוות חכמים בשלמות, על כך זכו אפילו להגיע לדרגה נעלה של שאיבת רוח הקודש ונבואה.

יזכנו השי"ת שנזכה תמיד לקיים את דברי התורה הנמסרים לנו בידי החכמים, להנות בקרוב מאותה שמחה ממנו הוארה ירושלים כולה, ולחגוג יחד עם כל בית ישראל לקול צליליהם של שירת הלוויים במהרה בימנו אמן.

More in this printout

View the whole printout