חיים נצחיים וואָס וועט דעמולט זיין.
ובנוגע לפועל מיינט עס, אַז די עבודה פון אידן איצטער דאַרף זיין "להביא לימות המשיח", צו שוין גלייך מגלה זיין בפועל ווי דער מצב פון "הבאים מצרימה" אין גלות איז באמת אַ מצב פון "גאולת ישראל", דורך דעם וואָס מ'גרייט זיך אליין און מ'גרייט צו אַנדערע צו דעם מצב פון "ימות המשיח".
כולל ובמיוחד – בקשר מיט דעם יום ההילולא פון דעם רמב"ם - דורך מחזק זיין און מוסיף זיין אין לימוד ספר משנה תורה להרמב"ם .. ובפרט - אין ספר הרמב"ם עצמו – הלכות מלך המשיח", אין די לעצטע צוויי פרקים פון הלכות מלכים בסיום ספר משנה תורה.
און נוסף צו דעם אייגענעם לימוד בזה, זאל מען זען אויך משפיע זיין אויף אַנדערע אידן אַרום זיך, אנשים נשים וטף, באופן פון "והעמידו תלמידים הרבה"6, ומהם יראו וכן יעשו רבים.
ויהי רצון, אַז דורך דער עצם החלטה בדבר זאל מען תיכף ומיד באַקומען דעם שכר, דער קיום בפועל פון דברי הרמב"ם בסיום ספרו", אַז לאחרי וואָס מ'האט שוין דעם "מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו . . ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמת ה'" – וואָס ער איז "בחזקת שהוא משיח" – זאָל ער שוין גלייך ווערן "משיח בודאי", דורך דעם וואָס עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל . . ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד כו'".
(משיחות ש״פ שמות, כ"א טבת תשנ״ב)
Π
כמדובר ריבוי פעמים דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שנוסף ע"ז שכבר "כלו כל הקיצין"1, כבר עשו בנ"י תשובה, וסיימו הכל, כולל
גם - "לצחצח הכפתורים", וצריך רק שהקב"ה יפתח את עיניהם של בנ"י שיראו שהגאולה האמיתית והשלימה כבר ישנה, ויושבים כבר לפני שולחן ערוך, בסעודת לויתן ושור הבר2 וכו' וכו'.
מזה מובן .. בדורנו זה ובזמננו זה, לאחרי שכבר סיימו הכל (כנ"ל), ישנה הבטחה גמורה בתורה, שבטח יהי' (תזכור יום צאתך ממצרים) כל ימי חייך.. להביא לימות המשיח"3,
ובפשטות - שלא זקוקים להפסק ח"ו בין "כל ימי חייך" ו"ימות המשיח" (כמו שהי' אצל בנ"י בכל הדורות שלפני דורנו זה), אלא "כל ימי חייך" דכאו"א מישראל, חייו הגשמיים כנשמה בגוף, כוללים בפשטות (גם) "ימות המשיח" בלי הפסק, מכיון שהגאולה באה תיכף ומיד ממש ברגע זה ובמקום זה (אפילו אם זה מצב דלילה, הבאים מצרימה"), כך שהרגע האחרון דהגלות והנקודה האחרונה דהגלות נעשים רגע ראשון ונקודה ראשונה דגאולה,
ומי"מי חייך" בזמן הזה ובמקום הזה, בלי שום הפסק כלל ח"ו (אפילו אם הוא כבר למעלה משבעים שנה וכיו"ב), עובר כאו"א מישראל מיד - בתכלית השלימות, "ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין"4, בההמשך ד"כל ימי חייך" בימות המשיח, וחיים נצחיים שיהיו אז.
ובנוגע לפועל הכוונה היא, שהעבודה דבנ"י עתה צריכה להיות "להביא לימות המשיח", לגלות כבר תיכף בפועל איך שהמצב דהבאים מצרימה" בגלות הוא באמת מצב ד"גאולת ישראל", עי"ז שמתכוננים בעצמם ומכינים אחרים למצב ד"ימות המשיח".
כולל ובמיוחד - בקשר עם יום ההילולא דהרמב"ם - ע"י שמתחזקים ומוסיפים בלימוד ספר משנה תורה להרמב"ם . . ובפרט - בספר הרמב"ם עצמו – הלכות מלך המשיח", בשני הפרקים האחרונים דהלכות מלכים בסיום ספר משנה תורה.
ונוסף ללימודו בזה, להשפיע גם על עוד בנ"י מסביבתו, אנשים נשים וטף, באופן ד"והעמידו תלמידים הרבה"6, ומהם יראו וכן יעשו רבים.
ויהי רצון, שע"י עצם ההחלטה בדבר יקבלו תיכף ומיד את השכר, הקיום בפועל של דברי הרמב"ם בסיום ספרו", שלאחר שישנו כבר המלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו . . ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמת ה'" – שאז "בחזקת שהוא משיח" – שכבר יהי' מיד משיח בודאי", עי"ז שעשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל . . ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד כו'".
- (2) ראה ב"ב עד, ב ואילך. פסחים קיט, ב. ועוד.
- (3) ברכות יב, ב.
- (4) ויק"ר פל"ב, ה. וש"נ.
- (6) אבות פ"א מ"א.
- (7) הל' מלכים ספי"א.