א.
א. בענין המחצלות לסיכוך הסוכה הנגועות בתולעים ושמחמת כן נושרים התולעים לתוך המאכלים שבסוכה. התעוררה שאלה האם ניתן יהיה לפרוס סדין נאה בציורים וכך יחסום הסדין את הנשירה של התולעים לתוך הסוכה. נקום ונשנה פרק זה.
ב. איתא במשנה סוכה (י.) פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה ובגמ' אר"ח ואם לנאותה כשרה. ונחלקו בדבר רש"י ור"ת והוב"ד בשו"ע (סימן תרכט סי"ט), בדעה קמייתא סתם מרן כרש"י וז"ל: פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר, כלומר שלא יהיו עלין וקסמין נושרים על שלחנו, פסולה. אבל אם לא פירס אלא לנאותה, כשרה. והוא שיהא בתוך ארבעה לסכך. ע"כ שיטת רש"י.
ג. וכתב המשנ"ב לבאר דלשיטת רש"י הגם שהסוכה צלתה מרובה מחמתה ופורס להגן על עצמו כדי שלא תיכנס החמה כלל או כדי שלא ינשרו העלים על שולחנו, פסולה. והטעם דקא מסכך ומגן על עצמו בדבר המקבל טומאה. וע"ש (ס"ק נב), ובשעה"צ (ס"ק עה). ולא הכשיר רש"י אלא כאשר פירס לנאותה, וכתב המשנ"ב (ס"ק נג) דבכה"ג כיון דהוי צורך סוכה בטיל לגבה וחשיב יושב בצל סוכה.
ב.
א. לעומת זאת שיטת ר"ת הובאה במרן כדעת י"א וז"ל: וי"א שסוכה שהיא מסוככת כהלכתה וירא שמא ייבש הסכך או ישרו העלין ותהיה חמתה מרובה מצלתה, ופירס עליה סדין שלא תתייבש, או תחתיה שלא יישרו העלין, כיון שהסדין גורם שעל ידו צלתה מרובה מחמתה, פסולה. אבל אם לא כיוון בפריסת הסדין אלא להגן מפני החמה והעלין, או לנאותה, כשרה, ובלבד שיהא בתוך ארבעה לסכך.
נמצא דלשיטת ר"ת אינה פסולה אלא כשהסדין מקיים את כשרות הסכך ומונע שלא יתיבש ולא ינשרו העלים ותיעשה עי"כ חמתה מרובה מצלתה. אבל באופן שפורס את הסדין על מנת להגן על ישיבת האדם שלא תכהו השמש, או שלא יהיה מוטרד מנשירת העלים, אך לא תיהפך הסוכה להיות חמתה מרובה מצלתה, בכה"ג בטל הסדין לסכך והסוכה כשירה.
ב. עפ"ז בנ"ד אם פורס סדין להגן מפני נפילת התולעים באנו למחלוקת רש"י ור"ת. לרש"י כיון שאינו פורס לנאותה אלא פורס להגן על ישיבתו מפני נפילת התולעים בכה"ג פסולה הסוכה מאחר ויושב תחת סדין המקבל טומאה. אולם לדעת ר"ת כל שאינו מכשיר את גוף הסוכה למנוע ממנה שלא תיהפך להיות חמתה מרובה מצלתה, אלא רק עושה כן כדי להגן על ישיבת הגברא שלא תכהו השמש או מנשירת העלים הטורדים וכדומה, הרי זו סוכה כשירה. ושע"כ ה"ה בנ"ד אם יפרוס סדין רגיל אפילו שאינו מצוייר בכדי להגן מפני נפילת התולעים הרי זו סוכה כשירה לר"ת, ובלבד שיהא הסדין תוך ארבעה טפחים לסכך.
ג. והנה לענין הלכה סתם מרן להלכה כשיטת רש"י וקיי"ל דסתם וי"א הלכה כסתם. וע"ע שו"ע (סימן תרכז ס"ד) דשם הביא מרן השו"ע רק את דעת רש"י, וז"ל: פירס סדין תחת הסכך לנוי, אם הוא בתוך ארבעה טפחים לגג, כשרה, ואם הוא רחוק ד' טפחים מן הגג, פסולה. ואם אינו לנוי, אע"פ שהוא בתוך ארבעה טפחים, פסולה. עכ"ל הא קמן שלא הכשיר אא"כ פורסה לנוי וכשיטת רש"י.
וכן פסק הרמ"א (סימן תרמ ס"ד) וז"ל: ואם בא רוח לכבות הנרות בסוכה, מותר לפרוס סדין או בגד מן הצד, אבל לא תחת הסכך. עכ"ל. וכתב שם המשנ"ב (ס"ק כה) אבל לא תחת הסכך – דאז יבטל הסדין את הסכך ויפסול הסוכה כדלעיל בסימן תרכ"ט סי"ט לדעה ראשונה דסתם שם המחבר כוותה.
ד. ואולם כתב שם המשנ"ב (סימן תרכט ס"ק נח, וסימן תרמ ס"ק כה) בשם האחרונים דאע"פ שההלכה כרש"י ולא כר"ת, מ"מ בשעת הדחק שלא יוכל לשבת בסוכה מחמת טרדת העלים הנושרים או הגשמים הנוטפים או הרוח המכבה את הנרות, מוטב לפרוס סדין תחת הסכך בתוך ד"ט משיאכל חוץ לסוכה, ובכה"ג ישב בסוכה ויסמוך על שיטת ר"ת אך עכ"פ לא יברך לישב בסוכה.
ג.
א. והנה בנ"ד דמיירי לכתחילה שרוצה לישב בסוכה ולברך לישב בסוכה, אלא שפורס סדין מצוייר למטרה כפולה גם להגן מנשירת התולעים וגם שהסדין לנוי. והספק האם בכה"ג יוצא ידי חובה גם לדעת רש"י.
ב. הנה מלשון מרן השו"ע (סימן תרכט סי"ט) אם לא פירס אלא לנאותה, כשרה, מוכח דבכדי שתהא כשירה לרש"י בעינן שתהא המטרה לנאותה בלבד, הא בלא"ה דהו"ל כונה גם להגן, אין הסדין מתבטל לסוכה ופסולה. ובפרט בנ"ד שעיקר מטרתו היא להגן מפני התולעים ומה שפורס סדין מצויר הוא דבר המתלווה בלבד.
ובאמת שגם בכוונה כפולה שקולה כתב המקור חיים (סימן תרכט סי"ט) לבעל החו"י שאם פירס את הסדין גם למטרת נוי וגם להגן מפני הנשר וכו' הרי זו סוכה פסולה דהו"ל כעין לצורכו ולצרכה.
שוב ראיתי שכ"כ הגר"מ שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות (ח"ה סימן ריב) וכתב זאת הן ע"פ דברי המקו"ח הנ"ל וכ"ש בנ"ד שעיקר כוונתו היא להגן ושעל כן אינו מתבטל לסוכה ופסולה.
ואולם כנגד זה ראיתי אח"כ להגרע"י בספרו חזו"ע סוכות (עמ' פו-פז) אשר כתב לחלוק על המקו"ח דכתב לאסור משום דחשיב לצורכו ולצרכה וקיי"ל חו"מ (סימן רסז סי"ח) שאם שומר האבידה שוטח את האבידה לצורכו ולצרכה אסור. ותמה שם על דמיון, דשאני התם דחיישינן שמא ישכחנה ע"ג המטה בלי מעשה ותגנב או תתקלקל. ועוד הביא לדברי הנתיה"מ (סימן צו ס"ו) אשר כתב דאע"פ דאסור למלוה לתפוס המשכון בעצמו, מ"מ בפקדון מותר, ושע"כ כתב להתיר לנותן כסף בפלגא מלוה ופלגא פקדון לתפוס המשכון גם כנגד ההלואה. ופירש האמרי בינה (שבת ס"ס יז) דאין להקשות משומר אבידה דאסור בשוטח לצורכו ולצרכה, דשאני התם דחיישינן שמא ישכחנה ותגנב. ועפ"ז כתב הגרע"י להתיר לפרוס הסדין למטרה כפולה לנוי ולהגן.
ג. ולענ"ד נראה דאין כוונת המקו"ח לפסול מגדרי לצורכו ולצרכה ממש {של חו"מ}, אלא בבחינת דון מיניה ואוקי באתרין, דלא התרנו לפרוס סדין לרש"י אלא כשפורס לנאותה וכלשון מרן השו