Skip to content
נהורא נפישא

צילא דמהימנותא - מקור הישועות

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מה נהדרו ומה נעמו מאמרי רבותינו הקדושים בספריהם, אשר יפתחו עינינו להשכיל, כי מצות סוכה איננה מצוה פשוטה בלבד, אלא עולם מלא וגדוש בקדושה עליונה. והיא מצותא רבתא המקפת את כל האדם מראשו ועד רגליו. בצילא דמהימנותא טמונים וגנוזים אוצרות של ישועות נשגבות וסגולות נפלאות, אשר כוחם הגדול מלוה את האדם, שומר ומציל אותו בכל ימי השנה כולה מכל פגע ומכל נזק.

(דכריס טז, יד טו). חג הסוכות היא בחינת 'ימין המקרבת', שבו הקדוש ברוך הוא פורס סוכת שלומו, וכביכול מחבק ומקרב את בניו אהוביו בחסד עליון וברחמים עצומים.

וכדי לעורר ולהלהיב את השמחה האמיתית בלב האדם, ישים אל לבו ויתבונן ברוממות הדבר: שעל אף גודל שפלותנו ומיעוט זכויותינו, מחמת אהבתו העזה והנצחית אלינו, לא זו בלבד שנתן לנו את הימים הנוראים כעצה ותושיה לתקן את כל החטאים ולשוב אליו באמת - אלא שתכף ומיד לאחר מכן הוא קולט אותנו בזרועות פתוחות ומחבק אותנו בין דפנותיה של הסוכה הקדושה. כשיחשוב האדם על זה, תתעורר קרבו שמחה עצומה אין קץ.

וידוע הכלל הגדול ששנו חכמינו ז"ל (סוטס מז.): "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". והנה, ענין זה מתגלה במלואה בחג הסוכות. אשר זה עתה יצאנו מימי ראש השנה ויום הכיפורים העעל"ט - ימי הדין הנוראים והקדושים, שבהם הנהגת ה' בבחינת שמאל דוחה. אך הבורא יתברך שמו, ברחמיו המרובים, יודע כי בשר אנחנו; וחמל עלינו יוצרנו ופתח לנו פתח של תקוה, בהעניקו לנו את ימי חג הסוכות הבאים עלינו לטובה. ימים אלו הם ימי השמחה והחדוה האמיתית, ככתוב בתורה: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגָּךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ׳.

ואף אם ישנם אנשים אשר מצרות הזמן ומעול הגלות המר לבם נקוף ומוטרד, ומרגישים חלילה מרוחקים מלהשיג את האור הגדול - אל יפול לבם בקרבם! כי חסדי ה' לא תמו ולא כלו רחמיו. ודוקא בימים אלו פתח לנו הבורא שערי אורה, הנותנים לכל איש מישראל עצות קדושות ותיקונים נפלאים כדי להתרומם מעפר, לנתק את כבלי הדאגה, ולהסתופף בצילא דמהימנותא מתוך הרחבת הדעת ושלות הנפש.

שמחת המצוה וגודל הזהירות מכעס ועצבות

וכבר הפליגו רבותינו תלמידי מרן האר"י זלה"ה, בגודל מעלת הימים הללו, וכתבו כי כל המתנהג בהם בשמחה ובטוב לבב, ברוח נדיבה ובלבב שלם, ונזהר ונשמר כמלא נימא משמץ עצבות, כעס ודאגה - מובטח לו מן השמים שיצא בדימוס, וכל ימות השנה הבעל"ט לא יאונה אליו כל און, ולא יסבול משום צער ומכאוב, אלא יהא שרוי בשמחה תמיד. ומעתה, אף אם תכוף עליו עת צרה, ויעברו על האדם נסיונות קשים, חס ליה ליתן יד לעצבות, אלא יתאמץ בכל עוז ותעצומות נפש להשליך משא הדאגות מעל שכמו, כי חוק ולא יעבור הוא, וחובה קדושה המוטלת על האדם להיות בשמחה תמידית.

וכדרשת חכמינו זכרונם לברכה במסכת ברכות (דף ל.) על הכתוב : וְגִילוּ בִּרְעָדָה׳ (תסליס 3, יל) - במקום גילה שם תהא רעדה. באופן זה יתקיימו בו שני הבחינות יחדיו: יראת שמים טהורה מזה, ושמחה עמוקה ופנימית מזה; ומתוכה יזכה לשאוב השפעות טובות שיקפו אותו ואת בני ביתו לאורך כל ימי החג וכל ימי השנה כולה.

אך מאידך גיסא, יזהר האדם מאוד שלא לערבב חטים בסובין, וחלילה לו להמיר שמחה עילאה זו בשחוק וקלות ראש ח"ו, אלא תהיה כולה שמחה של מצוה אמיתית, המיוסדת על אדני קודש.

אוצר הסגולות - גנוזי הישועות שבמצוה רבתא דא

רבים המה פלאי סגולותיה של מצוה רבתא זו, אשר לא יכילם ספר ולא יספרו מרוב, כמה וכמה מעיינות של ישועה ונחמה נובעים ומפכים מבין דפנותיה של הסוכה הקדושה, להגן בעד האדם ולהצילו מכל נגע ופגע. ונבוא בשורות אלו להעלות על נס מקצת מן הסגולות הנשגבות והנפלאות הגנוזות בצילא דמהימנותא:

א. סגולת השלום וההצלה ממחלוקת ומריבה

הישיבה בצל הסוכה סגולה בדוקה ואמיתית היא להשראת השכינה והשלום בבית, ולהיות נשמר וניצול מפגעי מריבה ומאיבת שונאי חנם. וכל הנכנס לחסות תחת כנפי השכינה בצילא דמהימנותא, ומקדש ישיבתו בה כדת וכדין - מובטח לו שלא יבואו הוא ובני ביתו לידי קטטה ומריבה כל ימות השנה כולה; יען כי בצל הסוכה נפרסת סוכת שלום עליונה, אשר שכל אנוש ובר נש קצר מלהשיג ולשער גודל מעלתם.

עליהם קדושה עליונה ושמירה מעולה ממרומים, הטובעת בנפשם חותם קודש למען יגדלו לתלמידי חכמים, יראי השם ואנשי אמת.

ג. קדושת ארץ ישראל השרויה בחלל הסוכה

זאת ועוד יש לנו לדעת, כי במצות סוכה שרויה מעין קדושתה של ארץ ישראל ממש. וכל המקיים מצות סוכה כהלכתה, נחשב לו הדבר כאילו הוא מהלך בארץ הקודש, אשר השמירה המעולה וההשגחה הפרטית תמיד עין בעין שרויות עליה, כמקרא שכתוב בתורה:עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דבריס יל, יג). ונמצא שהסוכה היא כמבצר עוז לשמירה שלימה ומעולה לאדם בכל דרכיו.

ב. לזכות לזרע של קיימא ולחינוך הבנים לתורה

מצוה חביבה זו מסוגלת ביותר לפקוד בה עקרות, ולזכות את החוסים בצילה לזרע של קיימא ובנים זכרים המאירים את העולם בתורה וביראת חטא. ולא זו בלבד, אלא שהסוכה היא מקור ברוך ובית גידול של קדושה לחינוך הבנים; שכן כאשר האב מביא את בניו אל תוך הסוכה, ומחנכם להסתופף תחת אוירא דכיא של צילא דמהימנותא, הרי הוא ממשיך

ד. שמירה והצלה לנכסים מכל נזק ומגפה

סגולה עצומה ונוראה נודעת למצוה זו, שהיא כתריס בפני הפרעניות להגן על נכסי האדם ועל כל אשר לו מפני הפסד ונזק, ושלא ימצאו חלאים רעים ומגפות חלילה במקנהו ובקניניו, כפי שהביאו בקיצור ספר הפלאה ובספר חסד לאברהם, שהאריכו בגודל השמירה היתירה הנשפעת על כל קניניו של בני ישראל המקיימים מצוה זו בשלמותה.

הקדוש ברוך הוא את אבותינו במדבר והקיפם בשבעה ענני כבוד ושמירה מכל עבר ופינה.

עבודת בנין הסוכה - עם כונת הלב

כאשר ניגש האדם אל מלאכת הבניה של הסוכה הקדושה, חובה עליו להעמיק מחשבתו בכוונות העמוקות והרמות הצפונות בה, ולא יעשנה כמי שעושה מעשה חול גרידא.

ובכן, בעת בנין הסוכה עלינו להעלות על זכרוננו את חסדי ה' הראשונים, ולדעת נאמנה כי אף בזמן הזה, כשאנו חוסים תחת צל הסכך, אנו מסתופפים בצל כנפיו ממש ונמצאים תחת השגחתו הישרה והתמידית של הבורא יתברך. והדבר דומה לאם המגנת על ילדיה הרכים ופורסת עליהם בגדיה להצילם מפני המטר והצינה, כך כביכול הקדוש ברוך הוא מקיף את בני ישראל ומסוכך עליהם בצילא דמהימנותא מתוך אהבה עזה וחמלה רבה.

והנה שנינו בגמרא במסכת סוכה (דף 3.):כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי"; ומכאן לימדונו רבותינו ז"ל, כי בעת עשיית הסוכה והקמת דפנותיה אל יחשוב האדם לעשותה כבנין קבע המיועד לנוחות הגוף ולתענוגיו, אלא יכון בלבו שהוא בונה דירת עראי לשם מצות הבורא יתברך שמו, במטרה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים ולהשרות שכינתו בתוכנו.

עוד שנינו במדרש (ויקרס ככס, פרסס לו) על המקרא שכתוב בתורה :כִּי בַסְכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרס כג, מג) -שהוליך

ויתירה מזו איתא במדרש, כי בעסק בנין הסוכה גנוז ענין בנין בית המקדש; דהנה כשישראל בנו את המשכן במדבר, שפכו שיח ותפלה מעומקא דלבא, ואמר השי"ת שתפלה מעין זו מעוררת ומביאה את השראת השכינה.

אשר על כן, בעת שטורח האדם בבנין סוכתו, ראוי לו לשפוך תפלה וכל תחנונים מעומק הלב שישרה השי"ת שכינתו בתוכה, ובכח תפלה זו יפתחו שערי שמים לרוחה להשפיע עליו שפעת קודש.

אלא תולדה זעירה מן האור הגדול המאיר ממעל.

כמו כן, ישים אל לבו ויתאבל על בנין בית המקדש שחרב בעונותינו, ויזכור כי כל בקשותינו ותחנונינו בימים אלו הן שיקים לנו את סוכת דוד הנופלת, כנוסח שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בברכת המזון :הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", ויתפלל על זה בבכי ובדמעות שנזכה לראות בבנין בית המקדש ותפארתו במהרה בימינו.

וכך הוא הדבר ממש בענין קדושת הסוכה. זו הדירה הקטנה, הדלה והעניה אשר עושים אנו כאן למטה בארץ מתחת, אינה בנין עצמי כלל, אלא היא אחוזה ונשענת בבחינתהצל העליון" -צילא דמהימנותא שמלמעלה, הנשפע ממקור הקדושה. על כן, בעצם ישיבתנו בתוך דפנותיה, מעידים אנחנו עדות ברורה כי מקושרים אנו בקשר אמיץ אל השי"ת, המגן בעד כל הארץ והחופף על עמו ישראל. ונמצא, שהיושב בסוכה כדת וכדין מבהיר ומעיד על תוקף אמונתו בבורא עולם, והפוקר וממאן בה -הרי הוא מראה בעצמו ח"ו שאין לו חלק ונחלה באמונת אומן, רח"ל.

משל אור החמה -הסוכה כמראה לצילא דלעילא

להבנת ענין נשגב זה של מהות צל הסוכה, יתבונן המשכיל במשל קרוב המוחש לעין כל חי. כגון שיעמיד האדם את כף ידו תחת כיפת השמים נגד השמש הזורחת, הנה יראה כי יפול צל קטן ומצומצם על גבי הארץ. ואמנם כל בר דעת מבין לאשורו, כי אין קיומו של אותו צל קטן אלא מחמת זריחתה של אותה שמש ענקית ומאירה התלויה ברקיע. וממילא נלמד, שכל תוקפו ומציאותו של הצל השפל, אינו

תוקף השמירה וסוד השמות הקדושים בדפנות הסוכה

פלאי רמזים וסודות נוראים מצינו בקדושת הסוכה, אשר שמות קדושים ויחודים עליונים מרומזים בה בכל עבר ופינה. ומעתה, החוסה בצילה נמצא מוקף בשמירה מעולה מכל עבריו ופינותיו, יען כי הסוכה משמש ככלי קיבול ומשכן לשמותיו הקדושים של הבורא יתברך שמו. דהנה תיבתסוכה "עולה במספרה למנין צ"א -והוא סוד היחוד הגדול של שמות הוי"ה ואדנ"י, אשר בהצטרפם יחד עולים למנין צ"א.

בעוונותינו הרבים, מחמת דיבורים אסורים ורעים שהוציא האדם מפיו במשך כל ימות השנה. ובכח סגולת הסוכה הקדושה יכול להעלות ולפדות את כל אותם הדיבורים ולהצילם מרדת שחת, ובפרט כאשר נעשה בנין הסוכה והישיבה בה בכונה הראויה והשלמה כמובא בספרים הקדושים.

עוד רמז עמוק וטמיר גנוז במספר צ"א זה, דהנה שם הוי"ה ברוך הוא עולה במספר כ"ו, וכאשר נצרף אליו את הע' צורות העליונות או הע' שרים דקדושה, עולה החשבון -עם הכולל -בדיוק מכוון למנין צ"ו ; אשר הוא סוד הייחוד העלאה של שם יהיה המוכן ומזומן לעתיד לבוא, כמובא מחכמי הקבלה. וזהו אף סוד צ"א תפוחים הקדושים השואבים ממקור חקל תפוחין קדישין, המוזכרים בדברי חכמי האמת בספרי קבלה. ונמצאת למד, שכל חלל הסוכה ודפנותיה ספוגים ומלאים משמותיו הקדושים של הקדוש ברוך הוא, ואין בה מקום פנוי חלילה מן הקדושה.

חובת ההנהגה בקדושה בצילא דמהימנותא

לפיכך, בהיות עולמות עליונים תלויים ועומדים בכל קוץ ונדבך של דפנות הסוכה והסכך, חובה רבתא מוטלת על האדם להיזהר זהירות יתירה בקדושת עשייתה ובכל הנהגתו בתוכה. ובאמת, בספר הזוהר הקדוש (ס"ג פרשת למול דף קג.) הוזהרנו באזהרה חמורה ונוראה על ענין הנהגת האדם בין דפנותיה; שאמרו שם: 'מאן דאית ליה חולקא בעמא קדישא, יתיב בצילא דמהימנותא... ולא ישתעי בה מילין דחול' - כלומר, כל שיש לו חלק ונחלה בעם קדוש, יושב בצילא דמהימנותא ואינו משיח בה שיחת חולין. ומעתה, המדבר בתוכה דברי ריקנות,

וגם בענין מעשה הסכך המצל ממעל, הפליגו בספרים הקדושים וכתבו, כי על ידי קדושת הסכך המרובה ניתן כח ועוז בנפש האדם לברר ולגאול את ניצוצות הקודש אשר נפלו לתוך עמקי הקליפות ליצנות או לשון הרע, הרי הוא פוגם בקדושת המקום ומסלק את השכינה הימנה, רח"ל.

ה: פתיחת שערי עולם הבא

עוד שנינו בדברי חכמינו בפסיקתא, כי מצות סוכה שקולה כנגד כל המצות כולן, ועוצם סגולתה מביא את האדם לחיי העולם הבא. ואיתא בתיקוני הזוהר הקדוש ובדברי הפוסקים, כי כל המוסר נפשו לשמור מצות סוכה כהלכתה בחייו, אזי בשעה שנפטר מן העולם הזה, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו חופף עליו להגינו מפני מלאכי חבלה וכל המזיקים, ומלאך המות ומשחיתי גיהנם אין להם רשות ופתחון פה לנגוע בו חלילה. ונמצא, שכל הזוכה לישב בסוכה מתוך כוונה טהורה ולב שלם, בשעה שיפטר מן העולם לא יראה פני גיהנם, אלא מלאכי השרת יקדמו פניו בשלום ויוליכוהו להושיבו בתוך סוכת עורו של לויתן המוכנת ומזומנת לצדיקים לעתיד לבוא, כדאיתא בגמרא במסכת בבא בתרא (עס.).

ומשום הכי, צריך האדם להרגיש בושה גדולה וכלימת פנים לעשות בה שום סרך של חטא ועון, וכל שכן להתנהג בה שלא כהוגן ובקלות ראש. וישקוד בכל מאמצי כוחו לשמור על טהרת המקום, להרחיק ממנו חפצים מאוסים וכלים שאינם ראויים, ולנצור לשונו מדיבורי חול שאינם לצורך; כי הלא חלל הסוכה מכון כנגד קדושת הלשון ושמירת הפה, ומי שמתנהג בה שלא כהוגן, הרי הוא מהפך לגמרי את סדרי הקדושה וממיר אור בחושך.

ו: הצלה באחרית הימים

עוד סגולה יקרה ונחמה גדולה טמונה במצוה זו, שהיא מגנת על האדם ומצלת אותו מחבלי משיח וממלחמת גוג ומגוג המתרגשת לבוא בסוף הימים. שכן לעתיד לבוא יוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה, והרשעים שמיאנו בקיום התורה ועשיית מצותיה נשרפים ונידונים בה, ואילו אותם שמסרו נפשם להסתופף בצילא דמהימנותא ינצלו מלהט השמש, כפי שביאר בעל ספר משיבת נפש. ואז יחדש השי"ת את סוכת ירושלים בתפארתה, ויזכו בני ישראל לישב בתוכה ולזמר שירה וזמרה לפני כיסא כבודו, ויהיה להשי"ת רוב תענוג ונחת רוח מעמו חביבו.

אבל כאשר האדם שומר על קדושת פיו ולשונו בתוך הסוכה, וממלא חללה בדברי תורה ותשבחות, הרי הוא מכניע ומנצח את כל כוחות הטומאה והסטרא אחרא, וזוכה שזכות הסוכה תעמוד לו ולזרעו לישועה ולרחמים, ואז הקדוש ברוך הוא שמח עמו כביכול, ועלז במעשיו, ומצוה על מלאכי השרת לשמרו ולהגן בעדו בכל דרכיו, לאורך ימים ושנות חיים.

ז: תיקון גזירת גלות

יסוד נפלא וקדוש מצינו עוד במדרשי חז"ל, שהיציאה אל הסוכה תכף ומיד לאחר ימי הדין הנוראים היא בחינת גלות מכפרת. שכן אם נגזרה על האדם ח"ו גזירת גלות, במשפט ימי הדין, הרי כשהוא עוזב מרצונו את ביתו המפואר ומדור קבע שלו, והולך לחסות בדירת עראי דלה, הרי הוא מקיים בעצמו גזירת הגלות. ובזה הוא ממתק את הדינים מעליו ומעל בני ביתו, והקדוש ברוך הוא ברחמיו הרבים מוחל לו על עוונותיו ומצילו מגלות הגוף והנפש, כדאיתא בפסיקתא דרב כהנא (פרשס כז) ובספר פני השם. והגם שאינו יושב בה אלא שבעת ימים בלבד, מעלה עליו רחמנא כאילו פטר על ידה גלות של שבע שנים ואפילו של שבעים שנה, ויזכה לינצל מכל צרה וצוקה.

ח: המשכת צינור הפרנסה

בפרט יתן האדם אל לבו לשפוך שיח ותפלה על פרנסה טובה וכלכלה בריוח בימים קדושים אלו. ובעת שעוסק בבנין סוכתו ובורר עלים כשרים, נאים ומהודרים לסכך בהם מעל, יכוין במחשבתו כי במעשה קודש זה הוא פותח מעינות שמים להוריד שפע ברכה והצלחה. כי הנה חג האסיף הוא הזמן המיועד והמסוגל אשר בו נשפע השפע ברכה ברוח ובגשם ובכל המצטרך לאדם ונקצבת הפרנסה לכל ימי השנה כולה.

ועוד מביא בעל פלא יועץ הבטחה ברורה, שכל המקיים מצות סוכה בשמחה ובטוב לבב בחג הזה, מובטח לו מן השמים שיזכה לשנה הבאה לקיים מצוה חביבה זו שוב מתוך שמחה והרחבת הדעת, בעזרת השם יתברך.

משל סעודת המלך בשמיני עצרת

ומה מתוקים מדבש דברי חכמינו ז"ל, אשר גילו לנו במשל נפלא את עומק תכליתם של ימי החג הללו, המגיעים אל תומם ואל פקודתם ביום שמיני עצרת ושמחת תורה. ומשלו בזה משל למלך בשר ודם אשר ערך משתה גדול וסעודה רחבת ידים, וקרא אליה את כל שרי העמים והמון רב, וישבו עמו ימים מרובים בתוך פלטרין שלו. והנה, כאשר הגיע זמן פרידתם של האורחים לבתיהם, פנה המלך אל בנו אהובו ויחידו, אשר כל סודו מסור בידו, ואמר לו בחיבה יתירה:בני, קשה עלי פרידתך; כל העמים והשרים כבר הלכו להם לביתם, אבל אתה עשה לי סעודה קטנה כדי שנשב אני ואתה לבדנו עוד יום אחד, ולא אהיה טרוד באחרים, אלא אתענג על אהבתך' (פסיקתל דרב כסנל פלפס כז).

להם העמים לדרכם, מבקש הבורא יתברך שמו, בחיבה עזה שאין לה קץ, מבניו אהוביו חביביו: עשו עמי חג מיוחד ושמחה פרטית ביום שמיני עצרת - סעודה קטנה וטהורה של אהבה ודביקות, שבה ישבו כנסת ישראל ואביהם שבשמים לבדם, בשמחה שלמה ומזוקקת שאין בה שום תערובת וסיג מן החוץ.

חובת דקדוקי הלכה וטהרת המצוה, וסוד קידוש במקום סעודה

חובה קדושה ומחייבת מוטלת על כל איש מישראל לשקוד על דלתי ההלכה ולדעת דקדוקי הלכות סוכה על בוריין קודם שיגש למלאכת הבניה. שכן מה נורא הוא הדבר אם חס וחלילה ישב האדם בסוכה שיש בה שמץ פסול או חסרון, שהרי מלבד מה שמפסיד בידיו את עצם המצוה היקרה והחביבה, עוד הוא נחשב כמברך ברכה לבטלה ומביא חלילה את השם הגדול והנורא לידי חילול. ואם חס ושלום יתעורר בחלל הסוכה שום ספק בכשרותה, הרי קיימא לן בש"ס במסכת ברכות (כ.) כי ספק ברכות להקל, ובכי האי גונא מנוע הוא מלהוציא ברכה מפיו ויפסיד את הברכה היקרה. אשר על כן, יש לו לאדם להדר בכל עוז ולבנות את סוכתו לכתחילה באופן המעולה, המבורר והמהודר ביותר, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות והשיטות מתוך הרחבת הדעת ושלמות הלב.

והנמשל ברור ומאיר לכל מעיין: בחג הסוכות הקדוש מקריבים בני ישראל שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, כדי להשפיע שפע, ברכה וחיים לכל הע' אומות ולכל הבריאה כולה. אולם, לאחר שכל העולם כולו קיבל את ברכתו והלכו

דין קידוש במקום סעודה

עוד יש לתת לב אל יסוד גדול ומפורסם בהלכות שבת ויום טוב, כי אין קידוש אלא במקום סעודה (פסחיס קל.). ונפקא מינה גדולה יש בזה בחג הקדוש הזה; שכן כאשר האדם מקדש על היין בתוך הסוכה, חובה עליו לקבוע שם את סעודתו תכף ומיד, ולאכול לכל הפחות כזית או כביצה פת, כדי שיהיה מעשה הקידוש קשור בתוך הסעודה כדין וכהלכה.

בתוך הסוכה, צריך המקדש או השומע לטעום כזית פת או ממיני מזונות לכל הפחות כשיעור 75 גרם, או לשתות רביעית יין בתוך הסוכה עצמה, שרק באופן זה עולה להם מעשה הקידוש כדת וכדין, ורק אחר כך רשאים הם להיכנס לביתם. או שיעשו הם בעצמם את הקידוש בפנים בבית, במקום קביעת סעודתם ממש.

ועוד בענין זה יש לעורר כי יש אשר סוכתם אינה מחוברת לביתם, וכשיכנסו לתוך הבית לאחר הקידוש יאבדו את קביעות המקום ויצטרכו לחזור ולקדש שנית בתוך הבית. ובדבר זה שקלו וטרחו גדולי האחרונים בחיבוריהם, וכפי שנתבאר בשלחן ערוך (סולס סייס, סימן לעג, וכסימן תרנג), ויש להזהר בזה מאוד למען תהיה המצוה שלמה ותמימה כהוגן.

ומכאן יש לעורר ולעמוד על המשמר בענין אותן נשים צדקניות או הילדים, אשר לעתים קשה עליהם הישיבה בסוכה, ונוהגים לשמוע את מעשה הקידוש בסוכה ואחר כך נכנסים לתוך הבית פנימה לאכול את סעודתם. הנה עליהם להשגיח בדבר זה השגחה יתירה: כיון שהקידוש נאמר

הלכות המחיצות בדיני לבוד, ודין מצטער בירידת גשמים

ובענין מלאכת בנין המחיצות,צריך האדם להיות זריז נשכר בזהירות יתירה. שכן סוכות רבות בדורנו זה נעשות מיריעות בד פשוטות, ואם היריעות הללו נעות ונדות ברוח, יש בזה חשש פגם ופסול גמור. שהרי הלכה פסוקה היא, שמחיצה שאינה יכולה לעמוד איתן בפני רוח מצויה, והיא הולכת ובאה ומפליגה ממקומה שיעור של יותר משלשה טפחים, אינה נחשבת למחיצה כלל ועיקר; והיושב בחללה, הרי הוא כיושב תחת כיפת השמים בלבד, כדאיתא בגמרא במסכת סוכה (כד:) לפיכך, הרוצה שיהיה בנין סוכתו שלם וקדוש, יבנה מחיצות חזקות מקרשים יציבים, או שלכל הפחות יקשור חבלים חזקים סביב הדפנות פחות פחות משלשה טפחים בין חבל לחבל (פסול דין לכוד) עד גובה של עשרה טפחים ובזה יעמיד סוכה כשרה ומרוממת למהדרין מן המהדרין.

האדם לחלוטין, שכן אין דרכו של אדם לישן במקום שהגשם מנטף על ראשו.

ונפסק הדבר להלכה למעשה, שאם פינה האדם את מקומו ונכנס לתוך ביתו מפני הגשמים, ואחר כך באמצע הלילה פסקו הגשמים והעננים נתפזרו, אין מטריחים אותו כלל להקיץ משנתו ולעבור אל הסוכה, אלא ישן בביתו בנחת ושלוה עד שיעור משנתו בבוקר. וכן אם היה בעיצומה של סעודת יום טוב והתחילו גשמים מנטפים, ונכנס לתוך הבית להמשיך שם סעודתו, אף אם פסקו הגשמים לאחר מכן, אינו מחויב כלל להפסיק סעודתו באמצע ולחזור אל הסוכה, אלא יושב ומסב בביתו עד שיגמור סעודתו, כפי שנתבאר בשלחן ערוך (חו"ס תרל"ט).

צער הגשמים וההשגחה העליונה

והנה, אם ירדו גשמים מן השמים והמים מטפטפים ויורדים אל תוך חלל הסוכה, הרי דינו מפורש בדברי חכמינו ז"ל: אם המים מקלקלים את המאכלים או שהאדם מצטער בעצם ישיבתו שם, הרי הוא פטור מן הסוכה, כמאמרם ז"ל (פס כו:) מצטער פטור מן הסוכה ובפרט אמרו כן לענין שינה, שאפילו בטפטוף כל שהוא פטור

חותם הקדושה - שמירת טהרת הסוכה מחטא ופגם

סוף דבר, עלינו לזכור כי חלל הסוכה הקדושה הוא בחינת גילוי שכינה ומעון לקדושה העליונה, ועל כן צריכה היא להיות נקיה ומקודשת מכל שמץ של כיעור ופגם וחטא. והפליגו רבותינו בספרים הקדושים בגודל חובת שמירת קדושת המקום, וכתבו כי הנוהגים בפריצות ועוברי עבירה המנאצים בעונותיהם, חלילה להם לחלל את קדושת המשכן, ויש להזהר שלא להכניסם אל תוכו. וכמו כן, אין להכניס לחלל הסוכה שום דבר מאוס וכלים שאינם מכובדים.

סיום וברכת הקודש

העיקר שהשם יתברך ברחמיו המרובים יסייע לנו שנזכה לצאת מימי הדין הנוראים כשאנו נקיים וטהורים מכל חטא ועון, ונבוא לחסות תחת כנפי השכינה בצילא דמהימנותא מתוך שמחה אמיתית, גיל ורעדה, ובלבב שלם ומזוקק.

וכן ישראל ערל אסור ליכנס לסוכה עד שימול, ויש בפוסקים הרבה טעמים על זה.

והנה, המזלזל בקדושה זו ומכניס לתוך סוכתו אנשים שאינם מהוגנים, או גוים, הרי הוא פוגם פגם גדול, וכאילו מגרש בידיו את השכינה הקדושה ואת שבעת האושפיזין העליונים מן הסוכה; כי הסוכה צריכה לעמוד בטהרתה בקודש.

ובזכות שמירת מצוה חביבה ורבתא זו בשלמותה ובהידורה, יפתח לנו הבורא יתברך שמו את הצינור העליון ממקור הברכות, וישפיע עלינו ועל בני ביתנו שפעת פרנסה טובה וכלכלה בריוח, בריאות גופא ונהורא מעליא, ונחת דקדושה מכל יוצאי חלצינו למען יגדלו לתלמידי חכמים ויראי השם.

ונזכה כולנו יחד להתעטר בעטרת הישועה והנחמה ולשמוח שמחה שלימה, ונזכה לעלות לציון ברינה, לחסות תחת סוכת עורו של לויתן המוכנת לצדיקים, ולראות עין בעין בהקמת סוכת דוד הנופלת ובבנין בית המקדש ותפארתו במהרה בימינו, אמן.

אבל כאשר שומר הסוכה נקיה ומקודשת, אזי השכינה שרויה בה, והאושפיזין העליונים נכנסים ומתענגים בה בגיל ובשמחה, ומשפיעים אורות מקיפים על כל החוסים בצילה.

More in this printout

View the whole printout