Skip to content
אוצרות ליובאוויטש

ויהי בארבעים שנה - קבוצה תשמ"ז

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ויהי בארבעים שנה

'קבוצה - תשמ"ז'

"קבוצה - תשמ"ז" היתה מושג מיוחד בזמנו, בשל המספר הגבוה של התלמידים שנסעו ל'קבוצה': כמאה תלמידים. ה'תמימים' הגיעו מישיבות חב"ד: כפר חב"ד, צפת, מגדל העמק ותורת אמת. וכנראה גם אחדים מקרית גת.

ב-770 אמרו אז מי שאמרו, שהשיחה המיוחדת של שבת סליחות תשמ"ו אודות ה"יושבים" בליובאוויטש, כשבהמשך דובר על התלמידים של ימינו - היתה מכוונת לתלמידי ה'קבוצה', שנוכחותם בלטה כנראה בהתוועדות...

בעמדנו בחודש תשרי שבו החלה ה'קבוצה' הנ"ל, יקויים, בעזרת ה', בכל תלמידי אותה 'קבוצה' - "קאים איניש אדעתי'ה דרבי'ה", בהבנת השיחות והמאמרים, האירועים והרמזים, וכל מה שהשפיע הרבי באותה שנה נפלאה - שנת השמיטה, שגם תחילתה היתה בשבת כבשנה זו - והיא השנה המזוהה יותר מכל עם התחלת שמחת "דידן נצח"; ויהיו תלמידי 'קבוצה' זו לשלוחים בכל ריכוזי אנ"ש בהם הם מתגוררים, וכמובן בבתיהם הם, לעורר ולהאיר מהשפע בנגלה ובחסידות שקיבלו אז - לעודד את אנ"ש לעסוק בתורת כ"ק אדמו"ר מאותה שנה, מתוך עונג פנימי, שיביא להתרוממות רוחנית בכלל, וגם לשפע גשמי בפרט. תלמידי ה'קבוצה' הוציאו לאור 'יומן בית חיינו' לאורך כל אותה שנה, ותצלום של דפי השער וחלקים מתוך הגליון - הבאנו כאן באוצרותינו במשך שנת תשפ"ה [גליונות 78-92].

בהמשך לגליון הקודם (במדור "יומן תומכי תמימים" תשמ"ו)י שבו סיפרנו על השיחה הנ"ל דשבת-סליחות - נביא כאן את (רוב) השיחה,2 במיוחד לטובת התלמידים הנוסעים עתה ל'קבוצה', שיזכו לגרום נחת- רוח לרבי בהנהגתם ביר"ש ובדרכי החסידות וכו', כ'תמימים כדרוש', וכ'יושבים', בישיבת "תומכי תמימים ליובאוויטש" שבליובאוויטש.

*

"להיות ע"ד ובדוגמת ה"יושבים" בליובאוויטש"

" . . בחור שנעשה בר מצוה, ואפילו לפני בר־מצוה, בתקופת החינוך עוד לפני שהתחיל לחשוב אודות כסף, כבוד וכו', הי' מונח אצלו בפשיטות שכל ענינו אינו אלא לימוד התורה . . הנחה זו הושרשה אצל כל בחור מהאויר שנשם בבית בו נולד גדל והתחנך, ובודאי לא הי' צורך לערוך התוועדות למטרה זו

" . . יש צורך לעורר שבכל הקשר למצב הרוחני – אין לסמוך על עצמו, ועאכו"כ שאין להתייעץ עם.. היצה"ר, לשאול אצלו, האם להמשיך ללמוד זמן נוסף, או שאפשר להפסיק בלימוד וללכת.. ל"פיצרייה"... * מתוך השיחה המיוחדת.

".. ענין נוסף בשבת זו שקביעותה בכ"ג אלול - ה"יאר צייט" של זקני, (הרה"ח וכו' ר' מאיר שלמה הלוי ינובסקי), שהי' בין ה"יושבים" אצל אדמו"ר מהר"ש.

לימוד והוראה בנוגע לימינו אלו, כדלקמן.

ובהקדמה:

בימים ההם, טרם שנוסדה ישיבת תומכי תמימים - היו אברכים שמיד לאחרי החתונה היו נוסעים לליובאוויטש לשהות במחיצת אדמו"ר

מהר"ש, והיו מתעכבים - כל עכבה לטובה זמן ממושך, כדי לעסוק בלימוד התורה, נגלה וחסידות, באופן של התיישבות, שלכן, נקראו בשם "יושבים".

בנוגע לזמן שלפני הנישואין לא הי' כל חידוש בכך שכל היום כולו הוקדש ללימוד התורה, מאי קמ"ל, כיצד יתכן באופן אחר?! ואדרבה - הדיבור וההתעוררות בענין זה הי' נחשב לבושה, היתכן שחושבים שיש קס"ד באופן אחר, שצריכים לדבר ולעורר על כך !

בחור שנעשה בר מצוה, ואפילו לפני בר־מצוה, בתקופת החינוך - עוד לפני שהתחיל לחשוב אודות כסף, כבוד וכו', הי' מונח אצלו בפשיטות שכל ענינו אינו אלא לימוד התורה. - בנוגע לזמני הלימוד בישיבה, מאי קמ"ל, אלא אפילו בזמנים הפנויים מלימוד, זמני האכילה ושתי', וזמני השינה כו', גם מזמנים אלו היו "גוזלים" כדי ללמוד תורה.

הנחה זו הושרשה אצל כל בחור - מהאויר שנשם בבית בו נולד גדל והתחנך, ובודאי לא הי' צורך לערוך התוועדות למטרה זו, או להתעוררות מיוחדת מצד חודש אלול, וכיו"ב.

יותר מזה:

אפילו כשהתקרב לעונת השידוכין והגיע זמנו לישא אשה ("דערפאר וואָס מ'האט אים איינגערעדט אָדער ער האָט זיך אַליין איינגערעדט", או מפני שכן הוא ע"פ תורה), שאז הוצרך להתחיל לעסוק במשא ומתן, ע"פ דברי הרמב"ם ש"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחלה, ואח"כ יקנה בית דירה, ואח"כ ישא אשה" - ידע גם אז שעיקר ענינו בלימוד התורה, ובלשון המשנה: "תורתך קבע" - גם ביחס לזמני היום, שרוב היום הוקדש ללימוד התורה, ורק משך זמן מסויים ביום עסק במשא ומתן.

ולא עוד, אלא שכאשר מגיע הזמן שבו צריך הי' להפסיק לימודו כדי לעסוק במשא ומתן - מצטער על כך, ולפעמים, צריכים להזכיר לו שהתחייב - לפלוני (שמשלם לו את השכירות) לעשות במלאכה פלונית במשך זמן מסויים, ובמילא, חייב לעשות מלאכתו באמונה ולא כאותם שמחפשים ומשתדלים ככל האפשרי אולי יעלה בידם לעסוק בפרנסה במשך שעות נוספות, כדי שעי"ז ישתכרו עוד פרוטות אחדות!... ומובן, שלא היו צריכים להסביר לו ולעוררו ע"ד נתינה לצדקה - לכל הפחות מעשר, ואפילו יותר ממעשר.

החידוש הי', איפוא, בהנהגה שלאחרי הנישואין - שהיו נוסעים לליובאוויטש להתעכב זמן ממושך לעסוק בלימוד התורה, נגלה וחסידות, שכן, למרות העובדה ש"ריחים בצווארו", ולמרות ההתחייבות שקיבל על עצמו ב"כתובה", "שארה כסותה ועונתה לא יגרע", ומה גם שישנו הציווי ד"נקי יהי' לביתו שנה אחת" - הרי זה באופן ד"סבר וקיבל" כו'.

ותקופה זו - שבה היו יושבים בליובאוויטש - היתה היסוד והבסיס שעליו בנו את ביתם למשך כל ימי חייהם, כלומר, מלבד עצם העילוי במשך תקופת היותם "יושבים", נעשה הדבר גם "חותמת" על כל משך הזמן שלאח"ז, כבנדו"ד, אצל בעל היאצ"ט, שהמינוי לרבנות בעיר שבה כיהן בשעתו זקנו, גדלותו בפסקי דינים, ביראת שמים וכו', היו "חתומים" בהשפעה שקיבל בתקופת ישיבתו אצל אדמו"ר מהר"ש.

האמור לעיל אינו רק סיפור מתקופת העבר, אלא גם הורה ולימוד בנוגע לימינו אלו:

בימינו אלו יש צורך, לדאבוננו, לעורר אודות גדול המעגל והחשיבות כו' להקדיש את כל היום ללימוד התורה גם בנוגע לבחורים שאין עליהם עול הפרנסה - אע"פ שזהו דבר הכי פשוט.

ובכלל, יש צורך לעורר שבכל הקשר למצב הרוחני - אין לסמוך על עצמו, ועאכו"כ שאין להתייעץ עם.. היצה"ר, לשאול אצלו, האם להמשיך ללמוד זמן נוסף, או שאפשר להפסיק בלימוד וללכת.. ל"פִּיצֶר יָי" ! ובמכ"ש וק"ו: אם בנוגע לבריאות הגוף יודע כאו"א שאין לסמוך על עצמו, אלא, על כל מיחוש כו', הולך מיד להתייעץ עם הרופא, ולא עוד, אלה שמשלם לו שכרו בכסף מלא - בנוגע לבריאות הנפש, על אחת כמה וכמה שאי אפשר לסמוך על עצמו !

אבל אעפ"כ, גם במצב ההווה יכול לפעל בכל האמור לעיל - לא מבעי לבחור לפני הנישואין, אין עליו עול של פרנסה, "ריחיים בצווארו", ובמילא, צריך להיות כל עסקו, במשק כל היום, בלימוד התורה,

ועד"ז לאחרי הנישואין, שאז חייב -ע"פ תורה - לעסוק גם בעניני פרנסה, שצריך לקבוע עתים לתורה, ובאופן ד"עשה תורתך קבע", קביעות בנפש, אלא עוד זאת, שהיסוד ובסיס לחיי הנישואין צריך להיות באופן של התעסקות בלימוד התורה באופן של התיישבות למשך זמן -ע"ד ובדוגמת הנהגת האברכים ה"יושבים" בליובאוויטש.

וכאשר היסוד דחיי הנישואין הוא באופן האמור - הרי זה פועל על כל המשך החיים שלאח"ז, לאורך ימים ושנים טובות, הן בנוגע לעניניו הרוחניים (עבודת ה', לימוד התורה וקיום המצוות), והן בנוגע לעניניו הגשמיים (עניני פרנסה וכיו"ב), שנעשים כולם באופן ד"לכתחילה אריבער" - ענינו של אדמו"ר מהר"ש, אשר, ה"יושבים" בליובאוויטש, שביניהם הי' גם בעל היאצ"ט, היו חסידיו.

(ש"פ נצבים וילך תשמ"ו, תו"מ שם ח"ד, עמ' 438 ואילך)

1. מהרה"ח ר' דניאל קריעף, תלמיד 'קבוצה מ"ז', קיבלנו השלמה לשמות אלה שלא זיהינו בתמונה הקבוצתית של תלמידי הישיבה בכפ"ח, ערב נסיעתם: בשורה השנייה מימין לצמח אברהם - שניאור לבנהרץ. מימין לדניאל קריעף - חיים גרינברג. בשורה השלישית, ראשון בשורה: משה שטרן.

2. מתוך 'תורת מנחם' שם.

More in this printout

View the whole printout