ו' תשרי - יום ההילולא של הרבנית חנה
להתחזק בקיום ג' המצוות - חלה נדה הדלקת הנר - לעילוי נשמתה
הראשי תיבות דשם של בעלת ה"יארצייט" (חלה נדה הדלקת הנר) כולל ג' העמודים שעליהם בנוי כל בית ישראל, בנין עדי עד, בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוותי. ויש לעורר [אנשים ונשים וטף], אודות ההוספה וההתחזקות בקיום ג' מצוות אלו במיוחד על ידי נשי ישראל (ועד שגם שייכותן לאנשים היא בעיקר לאחרי הנישואין), ומה טוב - לעשות זאת לעילוי נשמתה".
וענין זה שיך במיוחד ליום זה וא"ו תשרי יום הסתלקותה של אימי מורתי הרבנית הצדקנית חנה ע"ה - ע"פ הידוע שהר"ת דג' ענינים הנ"ל הוא "חנה" חלה (כשרות האכילה ושתי') נדה (טהרת המשפחה) הדלקת הנר (נרות שבת ויו"ט)".
מובן שיש ללמוד הוראה למעשה בפועל מהענינים המרומזים בשמה של בעלת היאור-צייט8.
השם "חנה" הוא אותיות "החן" וכמש"נ בשנים עברו, שהוא ר"ת של ג' המצוות שהן שליחותן המיוחדת של נשי ובנות ישראל: "חלה נדה הדלקת הנר". ובפרטיות - "חלה" הוא ענין שעליו עומדת כשרות האכילה ושתי', הנו"ן מורה על טהרת המשפחה, ו"הדלקת הנר" להאיר את הבית כולו ב"נר מצוה ותורה אור", החל מ"נר מצוה" כפשוטו מצות הדלקת נרות ש"ק ויו"ט ונר של יוהכ"פ, ובפרט של יום הכיפורים שחל בשבת ( אשר, אע"פ שבגמרא נזכרו מנהגים שונים בדבר ושניהם לש"ש נתכוונו, הרי לפי המנהג שנתפשט ונתקבל בפועל מדליקים נר ליוהכי"פ ובברכה מיוחדת כו').
ונוסף על קיום ענינים אלו בפשטות, צריך כאו"א, ובפרט נשי ובנת ישראל, להשתדל ולפעול הפצת והתפשטות הכי גדולה של ג' ע"ד מצות אלו, ולהרחיב את ההסתעפות שלהם שכוללת את כל התומ"צ, ובפרטיות:
חלה – כללות הענין דכשרות האכילה ושתי', אשר כללות הסעודה נקראת ע"ש הלחם, ויתרה מזו לפעמים כל צורכי האדם נק' "לחם" וכמו"כ ההוראה הנוספת מ"חלה" אשר "ראשית עריסותכם", כולל "ראשית" שבכל דבר, "תרימו תרומה לה'" כו' ועד שכל מעשה האדם, לכל פרטיהם, הם באופן ד"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכך דעהו",
טהרה – שמביאה לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות עי"ז שלידתם היא בטהרה, כתוצאה מההכנה המתאימה כו',
והדלקת הנר הרומז והיותר מרומז בעלמא ל"נר מצוה ותורה אור" כמובן וגם פשוט.
לחזור וללמוד מזמן לזמן פרטי הדינים דמצוות אלו ושאר הלכות וכו'
[הנ"ל] כולל גם לחזור וללמוד מזמן לזמן פרטי הדינים דמצוות אלו, וכן כל שאר ההלכות הצריכות להן (נוסף על הלימוד דהאנשים). שבזה נכלל גם לימוד פנימיות התורה, ומצד אהבת ישראל - גם הפעולה בהפצת המעיינות חוצה".
[ולכן] ענין היאר-צייט קשור גם עם ענין נתינת הצדקה, הן צדקה כפשוטה, להחיות את נפש העני ובני ביתו, והן צדקה לעני ברוחניות, ע"י הפצת התורה, כולל הפצת המעינות חוצה, עד לחוצה שאין חוצה למטה ממנו, כאמור, "פועל ישועות בקרב הארץ" וכמודגש אצל בעלת היאר-צייט - כמסופר בארוכה כמ"פ אודות מסירות נפשה שאאמו"ר יוכל לכתוב ענינים בפנימיות התורה (במקומות ההם ובזמנים ההם כו') וזכתה שכתביו הגיעו אלי' לאחר שיצאה לחירות, ועי"ז נדפסו הדברים לדורות, ולומדים בהם ביחיד וברבים וכו'10.
והמעשה הוא העיקר - להוסיף בנתינת הצדקה, בלימוד התורה, ובעבודת התפלה, וכל ענינם אלו – מתוך שמחה וטוב לבביי.
והמעשה הוא העיקר – ללמוד מהנהגת של בעלת "היאר-צייט" על מנת להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל עניני קדושה. תורה ומצותי', אשר, עי"ז גורמים נחת רוח לנשמה הנמצאת ב"עלמא דקשוט", בראותה שלמרות שנמצאים בעלמא דין, עלמא דשיקרא, עד לחושך כפול ומכופל דזמן הגלות, מוסיפים בכל עניני העבודה ביתר שאת וביתר עוז, ולא עוד, אלא שפועלים את הענין ד"יתרון האור מן החושך, עדי קיום היעוד "ליליה כיום יאיר"12.
ולכן יש לנצל הנתינת כח דיום ההילולא (ש"פועל ישועות בקרב הארץ") כדי להוסיף בכל הענינים האמורים, ומה טוב - לעשות זאת לעילוי נשמתה, אשר, עי"ז ממהרים ומזרזים קיום היעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר" והיא בתוכם, ... ועוד והוא העיקר שעי"ז ממהרים ומזרזים את קיום בקשת ותפילת חנה (שאומרים בהפטרת יום א דר"ה) "וירם קרן משיחו"13.
ודאי יעשו כל זה מתוך שמחה וטוב לבב, ובזריזות האפשרית - אשר עי"ז מוסיפים (כביכול) ב"זריזות" דהמשכת ברכותיו של הקב"ה בטוב הנראה והנגלה בני חיי ומזוני רויחי, עוד בימי הגלות האחרונים ועאכו"כ בנוגע להמשכת הטוב האמיתי, הטוב הכללי והטוב הפנימי- גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו14.