א. כוס של ברכה: נחלקו בגמ' האם ברכת המזון טעונה כוס. ולהלכה יש אומרים שטעונה כוס אפילו ביחיד, יש אומרים שרק בשלשה, ויש אומרים שאינה טעונה כלל. ולכל הדעות מצוה מן המובחר לברך על הכוס.
ב. למעשה: מנהג העולם להקל שלא לחזר אחר כוס.
אולם כשמזמנים בשלשה ויש בבית יין, מצוה מן המובחר לברך על הכוס. ובתשעת הימים יברך בלא כוס. וביחיד נהגו שלא לברך על הכוס כלל, ויש מדקדקים שמניחים את הכוס על השולחן ואינם אוחזים אותו, ובזה יוצאים ידי כל הדעות.
ג. מנהג גדולי ישראל: במנהג גדולי הדור מצינו דרכים שונות. יש שזימנו על הכוס גם בחול, יש שזימנו רק בשבתות ובמועדים, ויש שלא זימנו על הכוס כלל או רק בעשרה.
ד. בלי נדר: באגרות משה כתב שאין חיוב כוס אפילו בעשרה, אך מעלה יש בזה לברך על הכוס בשלשה, והרוצה לנהוג כן יתנה שלא יהא עליו כנדר.
ה. שיעור השתייה: המברך על הכוס צריך לשתות מלא לוגמיו. וכיון שיש ספק אם מתחייבים בברכה אחרונה בשתיית כזית או רביעית, ישתה רביעית שלמה ויברך אחריה מעין שלש.
ו. חמר מדינה: כוס של ברכה צריכה להיות של יין, ובמקום שאין יין מצוי מברכים על חמר מדינה חוץ מן המים. נחלקו הפוסקים מה נחשב חמר מדינה בזמננו. יש סוברים שאין היום חמר מדינה כלל, ויש שהחשיבו מיץ תפוזים טבעי כחמר מדינה. ומשקאות קלים שעיקרם מים דינם כמים.