יכול מישהו לטעון (וכן הוא באמת) שכבר עסק רבות בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, וכבר קירב יהודים רבים לתומ''צ, ומהו ההכרח כל כך שגם ברגע זה יעסוק בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה?
והמענה על זה - בהנהגתו של אברהם אבינו: במשך שנותיו של אברהם אבינו (לפני המילה) - עסק רבות בפרסום אלקות בעולם, כמ''ש ''הנפש אשר עשו בחרן,'' ''שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים כו'", ובלשון הרמב"ם ''התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלקה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והי' מהלך ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא כו' עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות כו'''.
ואעפ''כ, בהיותו בן תשעים ותשע שנה, ביום השלישי למילתו (לאחרי שזה עתה מל (לא רק את עצמו, אלא גם) את ''כל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף'') - ישב פתח האוהל לראות אם יש עובר ושב שיכניסם בביתו, אולי יעבור עוד אדם אחד שיוכל להאכילו ולהשקותו ולפעול עליו לברך למי שאמר והי' העולם, ומיד כאשר ''וירא והנה שלשה אנשים,'' אזי ''וירץ לקראתם וגו'''.
ומזה מובן גם בעניננו - שאע''פ שכבר עסק ופעל רבות בהפצת התורה והמעיינות, עליו להמשיך ולהוסיף יותר ויותר, לקרב עוד יהודי ועוד יהודי כו'. ובפרטיות יותר - המשך הפעולה (לא להסתפק במה שפעל עד עתה) נוגע הן מצד הזולת והן מצדו הוא:
מה שטוען שכבר עסק רבות בהפצת התורה והיהדות, ה''ז בבחינת ''אני את נפשי הצלתי,'' למלא חובתו בהפצת התורה והיהדות: אבל אותו יהודי שנמצא עתה במצב של פקו''נ - לא יוושע מזה שפלוני עסק אתמול בהפצת התורה והיהדות!
ואפילו בנוגע לחובתו לעסוק בהפצת התורה והיהדות - הרי, עצם העובדה שרואה, (''וישא עיניו וירא'') יהודי שנמצא במצב של פקו''נ, בהשגחה פרטית (כתורת הבעש''ט הידועה), מהוה הוכחה ברורה שענין זה שייך אליו, היינו, שהפעולה על יהודי זה היא חלק מתפקידו ושליחותו (ובודאי ניתנו לו הכחות הדרושים לכך, שהרי אין הקב''ה מבקש אלא לפי כחו), ולכן, עליו להניח כל ענינו ולרוץ (''וירץ לקראתם'') כדי לגמול חסד עם יהודי זה, לקרבו להקב''ה, לתורה ומצוותיו.
ובפרט לאחרי שכ''ק מו''ח אדמו''ר נשיא דורנו הכריז שתפקיד דורנו - צו השעה - לעסוק בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, כפי שהכריז גם אתמול ושלשום כו,' בשנה שעברה, ולפני עשר שנים וכו,' וחוזר ומכריז בעצם היום הזה!
ויש להוסיף ולהדגיש שהמדובר אודות הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה שייך לכאו''א מישראל, למגדול ועד קטן, האנשים והנשים והטף - שיכולים וצריכים להשפיע על כאו''א מהם, וכאו''א מהם יכול וצריך להשפיע על אחרים . . .
(משיחת ש"פ וירא, ח"י מרחשון ה'תשמ"ט)